גברים עם קול נמוך מתרבים יותר

קול הוא אחד מהמאפיינים הייחודיים שמבחינים בין בני אדם שונים. לכל אחד מאיתנו יש קול מיוחד משלו, והקול לא רק שמזהה אותנו אלא גם עשוי להוות גורם למשיכה מינית.

באופן ממוצע, יש לגברים קול הנמוך באוקטבה שלמה מזה של נשים. מחקרים גילו שנשים מוצאות קול גברי נמוך כאטרקטיבי יותר: גברים עם קול נמוך נתפסים כדומיננטיים, גבריים, בריאים ומבוגרים יותר – תכונות שבאופן כללי מושכות נשים.

מנגד, נשים עם קול גבוה נתפסות כסקסיות, נשיות, בריאות וצעירות יותר, מה שמהווה גורם משיכה עבור גברים. אצל נשים, קול גבוה מרמז על רמות גבוהות של אסטרוגן שבאופן כללי מגדילות את האטרקטיביות הנשית.

מובן שיש הבדל בין האופן שבו אדם נתפס אחרי האזנה לקולו לבין מי שהוא באמת. כשמשווים את האטרקטיביות שמשדר קולה של אישה לאטרקטיביות החיצונית שלה, מוצאים מתאם, אך הוא נמוך למדי. כלומר, יש התאמה חלקית בלבד בין המידע שהקול מעביר לנתונים בשטח.

אצל גברים, לעומת זאת, קול עמוק מעיד על רמות טסטוסטרון גבוהות ויש התאמה טובה יותר בין גבר עם קול כזה למראה החיצוני שלו. כלומר, גברים עם קול נמוך באמת אטרקטיביים יותר לנשים. הקול הגברי הנמוך הוא אינדיקציה טובה לאיכות בן הזוג או לגנים הטובים שלו.

רבייה מוצלחת

רוב המחקרים שבודקים את הקשר בין הקול לאיכות בן או בת הזוג בודקים התאמה בין אטרקטיביות הקול למדדים שונים שחשובים בבחירת בני זוג, ובראשם ההצלחה הרבייתית.

נושא זה קשה לבדיקה בחברות מודרניות מכיוון שאין בחברות אלו חפיפה בין קיום יחסי מין לרבייה. בני אדם רבים משתמשים באמצעי מניעה ולכן מספר הילדים שיש לאדם אינם מדד טוב להצלחה רבייתית.

בשביל למדוד רבייה בצורה מדויקת יותר יש לבדוק חברות ציידים-לקטים, שבהן אין שימוש באמצעי מניעה. אחת החברות הללו שאנתרופולוגים חוקרים מזה שנים ארוכות היא ההאזדה שבמרכז טנזניה. זוהי חברת ציידים לקטים שחיה ביערות הסוואנה, בדומה לצורת החיים של בני אדם לאורך רוב ההיסטוריה האבולוציונית שלנו.

כיום חיים בחברת ההאזדה בערך אלף איש. הנשים עוסקות בליקוט פירות ופקעות והגברים צדים חיות וגם מלקטים דבש. מה שחשוב יותר לענייננו הוא שאין נישואין מאורגנים בקרב ההאזדה, ונשים וגברים חופשיים לבחור לעצמם בני זוג.

בני שבט ההאזדה שבטנזניה (צילום: idobi)

רוב האנשים בחברה מונוגמיים, אך יש מספר קטן של גברים שנשוי לשתי נשים. מצד שני, אחוזי הגירושין גבוהים מאוד ורק 20% מקרב האנשים נשארים נשויים לאותו בן או בת זוג למשך כל חייהם. נשים יוזמות את רוב מקרי הגירושין, לרוב בגלל בגידות של הגברים, ואפשר להגדיר את הזוגיות בחברה הזו כמונוגמיה סדרתית.

מחקר שנערך לפני מספר שנים ניסה לבדוק אם יש קשר בין אטרקטיביות הקול למספר הילדים. לצורך כך נאספו דגימות קול זהות מ-49 גברים ו-52 נשים בגילאים 18-55. כל אחד מהנבדקים התבקש לציין כמה ילדים נולדו לו, כמה מהם בחיים וכמה מתו (בחברות ציידים לקטים אחוזי התמותה של תינוקות גבוהים מאוד). תוכנת מחשב ניתחה את גובה הצליל.

מסקנות 

תוצאות המחקר לא מצאו שום קשר בין גובה הצליל של נשים לבין מספר הילדים. אצל הגברים לעומת זאת, התמונה הייתה שונה: ככל שהקול שלהם היה נמוך יותר, כך היו להם יותר ילדים חיים.

הקשר היה חזק מאוד והסביר 42% מהשונות ברבייה. בנוסף, המודל לא מצא קשר בין גובה הקול למספר הילדים שמתו אבל כן נמצא קשר דומה בין מספר הילדים הכולל לגובה הצליל.

תוצאות המחקר הזה היו הראשונות לדווח על קשר ישיר בין גובה הקול להצלחה רבייתית בפועל, ובאופן כללי לקשור את הקול לכשירות הכוללת של גברים. ממצא מעניין נוסף היה שתמותת הילדים של גברים עם קול גבוה הייתה גבוהה יותר מאלו עם קול נמוך (אם כי הממצאים היו רק קרובים למובהקות סטטיסטית).

סייג אחד שצריך לקחת בחשבון במחקרים שנעשות על אוכלוסיות מהסוג הזה הוא שיתכן שיהיו פערים בין הדיווחים של אנשים לגבי מספר הילדים לבין מספרם בפועל. אחוזי הבגידה הגבוהים עלולים לבלבל, משום שגבר מסוים עלול לחשוב שהילד הוא שלו בזמן שהוא צאצא של אב אחר.

לסיכום, יתכן שלגברים עם קול נמוך יש בטחון גדול יותר במספר הילדים שלהם, ולכל הפחות אפשר לומר כי קול נמוך משפר את סיכויי הרבייה של אותם גברים.

המאמר התפרסם בבלוג של ד"ר גיל גרינגרוז, אנתרופולוג אבולוציוני המלמד באוניברסיטת ניו-מקסיקו.