אמא יש רק שתיים
"הילדים בסדר" מציג מעשייה משפחתית נורמלית על זוג לסביות ושני ילדיהן. זה אולי נשמע כמו פשרה נינוחה, אבל דווקא המתינות הזו מעניקה לסרט משמעות פוליטית חריפה
ניתן לטעון כנגד "הילדים בסדר" ("The Kids are All Right"), סרטה של הבמאית ליסה צ'ולודנקו, כי הוא אינו יותר מפשרה נינוחה. מעשייה משפחתית על זוג שחי ברווחה כלכלית עם שני צאצאים בגיל הנעורים, בבית מעוצב בטוב טעם, ובארוחות משפחתיות תכופות שבהן היין זורם כמים. אמנם מדובר בזוג לסביות, אבל הנורמליות הבורגנית של אורח חייהן יכולה לאפיין זוגיות הטרוסקסואלית.
האם זוהי דוגמה נוספת לנטייתם של יוצרים בקולנוע העצמאי האמריקני לבלבל שימוש בדמויות עם סממנים לא קונבנציונליים עם אמירה בעלת משמעות?
נכון שסרטה של צ'ולודנקו לא יזעזע את אמות הסיפים, אך תהיה זו טעות לפספס את משמעותו הפוליטית העכשווית. לפני פחות משבוע ביטל שופט פדרלי בקליפורניה את "הצעה 8" (מנובמבר 2008) שאסרה על נישואים חד מיניים, בטענה שהיא אינה עולה בקנה אחד עם החוקה.
הקרב בין המחנות על המעמד המשפטי של נישואים חד מיניים עוד רחוק מסיומו. ההצגה של מערכת יחסים לסבית "נורמלית" וארוכת שנים, מערכת של מחויבות הדדית, גידול ילדים והקשיים שמקורם בחיים משפחתיים אלו - הוא אקט פוליטי, לא חרף מתינותו אלא בזכותה.
לסבית רגילה. יש דבר כזה
הקולנוע ההוליוודי נוטה להציג דמויות לסביות מעוותות ("מפלצת"), אובייקט לגירוי מיני של הצופים הזכרים ("אינסטינקט בסיסי") או שני הדברים גם יחד ("הרעב" ). במאיות לסביות עצמאיות כמו רוז טרוש ("גופיש") עלולות להתרחק לקוטב הנגדי ולהציג עולם תרבותי ומיני בבועה מנותקת מהתנסויותיהם של הצופים ההטרוסקסואלים.
צ'ולודנקו היא לסבית מוצהרת שביימה מאז 1998 שני סרטי קולנוע - "משולש מצולם" ו"שחייה לילית" - וכן סרט טלוויזיה ("Cavedweller"), אבל הרבתה לביים פרקים בסדרות טלוויזיה איכותיות ובראשן "ישנן בנות" ("The L Word"). היא מביאה לסרט איפיון שנון של מערכות יחסים וכישרון משמעותי בהדרכת שחקנים. הצוות המשובח של הסרט - אנט בנינג, ג'וליאן מור ומארק רופאלו - ושני השחקנים הצעירים, מיה וואסיקובסקה וג'ון האצ'רסון, הופכים את הסרט לחוויה משעשעת ומרגשת.
"הילדים בסדר". הביקורת תגיע דווקא מהקהילה
צ'ולודנקו אולי עוסקת במשבר בחיי הנישואים שמאפייניו הכללים רלוונטיים גם לזוגות הטרוסקסואלים, אך בדרכה המאופקת והמדויקת היא נוגעת בהיבטים ספציפיים לזוגיות בין שתי נשים. לא ניתן להבין את המשבר הספציפי המתפתח בסרט ללא ההיעדר שביסוד הזוגיות. היעדר של גבר, אב וזכר. עמדה שעלולה להוביל לביקורת על הסרט דווקא מצידן של הצופות החולקות את אורח החיים המוצג בו.
ניק (בנינג) וג'ולס (מור) הן זוג החי ביחד כבר 20 שנה. ניק היא רופאה עם חיבת יתר ליינות ואופי זעוף ונוקשה. ג'ולס היא הצד הפחות מוערך של הזוגיות, זו שהקדישה עצמה לגידול הילדים וכעת, עם הגיעם לבגרות, מנסה לפתח קריירה כמעצבת גנים. הדרך שלהן להתניע את הקרבה האינטימית ביניהן עוברת, בדרך מעט מפתיעה, בצפייה בסרטי פורנו הומוסקסואלי.
שני ילדיהם, ג'וֹני (וואסיקובסקה) העדינה והנבונה בת ה-18 ולייזר (האצ'רסון) בן ה-15, ספורטיבי ורגיש, נוצרו בתרומת זרע מאותו תורם אנונימי. עם הגעתה של ג'וני לגיל המאפשר לה לקבל את פרטי התורם, לוחץ עליה לייזר לחשוף את זהותו. ללייזר יש ידידות עם חבר מפוקפק בן גילו שמהצד נחשדת, בטעות, כקשר אינטימי. לג'וני יש ידיד קרוב, אך ביישנותם של שני הצדדים מונעת מהקשר לנוע לאפיק רומנטי. מבלי לומר זאת ישירות, צ'ולודנקו רומזת כי אופיים והתנהגותם של שני הצעירים מושפעים מהיעדרו של אב בחייהם.
פול (רופאלו) מתגלה כתורם. בעל מסעדה, חובב רכיבה על אופנוע (דבר שנאסר על-ידי ניק), שרמנטי אבל קול, דמות מקסימה אך כזו שמגרעותיה נחשפות בהדרגה. המפגש של הצעירים עם פול מכניס לחייהם אלמנט שהיה
חסר - חבר בוגר ללייזר, קירבה רגשית שיש בה הד של התאהבות עם ג'וני, אך גם מוביל לטלטלה עמוקה יותר במערכת היחסים המשפחתית.
חלקו הראשון של הסרט, המציג את המשפחה ואת כניסתו של פול לתוך חיי הדמויות, הוא החלק המוצלח יותר. בנינג ומור במיטבן מעצבות זוגיות אמינה ומעוררת אמפתיה. וואסיקובסקה מתגלה ככישרון מבטיח ושובה לב. אך פול, למרות הקסם של רופאלו, הוא דמות מוגבלת בהיותה מעוצבת באופן ריאקטיבי לצרכי בני המשפחה. התפתחות המשבר ובעיקר פתרונו הם החלקים הפחות מוצלחים של הסרט, בגלל מוגבלות העיצוב של דמות זו. ובכל זאת - "הילדים בסדר" הוא סרט יפה, מהנה וראוי ביותר לצפייה.
