למה אני נשאר עם הרב אלון

בלב הסערה התקשורתית חסרת הרסן, בה חשים לא מעט אנשים, קטנים כגדולים, בטוחים מספיק לפרסם בריש גלי את דעותיהם ופרשנותם האישית לפרשה, מבלי לקחת אחריות אמיתית על הדברים, הרגשתי צורך פשוט וטבעי לשתף ב"אי השפיות" של מי שקרוב לרב מוטי אלון. התחושות שלי, לפחות.

מי שמכיר את האישיות, אפילו ממפגש של חצי דקה אחרי שיעור הומה אדם, יודע שהרב יזכור את שמו אחרי שנים ואף יזכיר לו בדיוק היכן ומתי נפגשו לראשונה. ולא, אני לא מתרשם כאן מזיכרון ארוך הטווח שלו. זו לא הנקודה. זו הנפש המדהימה שלו. היכולת שלו להכיל כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה קשיים, משברים וסבל של אחרים באופן אישי, ולהצליח לרומם אותם גם מהמקומות

הכי נמוכים שהגיעו אליהם. כל מי שמכיר זאת אישית, יסכים עם שורות אלה.

האמונה העצומה של הרב בכל אדם פרטי, יהיה מי שיהיה, והאהבה העצומה שלו לעם, לתורה ולמדינה, תוך שאיפתו המתמדת לחבר ביניהם - פרצה דרך בכל שנות פעילותו, וחתרה כל העת להתממש במציאות, לא רק ברעיונות מאלפים. לא כל אדם ניחן ביכולת מדהימה כשלו לנתח את המציאות, להצביע על הקשיים ולהאמין שהם דורשים מאיתנו להתקדם ולהתעצם ושיש לקחת אחריות על כך, בענווה טהורה ופשוטה, כזו שלא תתפתה להטחת ביקורת ולהכפשות לכל מי שלא מסוגל לעשות זאת.

כתלמיד, וכאדם מישראל, אני כואב את התנהלות הפרשה. כמי שמכיר מקרוב את דרכי פעולתו של הפורום ביחס

לרב ולמשפחה בשנים האחרונות וגם בפרשיות אחרות, וכשותף להתכתבויות עם גורמים מתוכו בחודשים האחרונים לאחר פרסום הפרשה נותר לי רק לבקש את השתיקה.

זו הדרך שבה בחר הרב בעוצמתו בחודשים האחרונים. מעטים יהיו מסוגלים לסבול סבל נפשי שכזה, לנצור את האמת בליבם ובקרב קרוביהם בלבד, ולו רק כדי למנוע חילול שם שמים, עד שתצא האמת לאור.

מי שיבחר להגיע לשיעורים המתקיימים מדי שבוע במגדל, מי שיקשיב היטב לדבריו האחרונים, שאף מועלים לאתר שהקימו תלמידיו, יקבל תמונת מצב שונה לחלוטין מזו שעמלים לילות כימים לצייר לנו מבחוץ.

• הכותב הוא תלמיד הרב אלון, מקורבו וממנהלי אתר האינטרנט שלו.