עדיין מחכה לדוור - קארל מאלון נכנס להיכל התהילה
בין שלל הכוכבים שיקבלו בסוף השבוע את הכבוד להיכלל במקדש הכדורסל, יהיה גם אחד ללא טבעת אליפות על האצבע. שרון דוידוביץ' נזכר בערגה בשחקן שמייצג עולם שאיננו עוד
בגלל זה, כל פעם שאני מציין למשל בפני אוהד ספורט כי שחקן הכדורגל האהוב עליי בכל הזמנים הוא בכלל רוני רוזנטל, אני משום מה תמיד זוכה למין עיוות מוזר בגבה מהצד השני. אולי זה פשוט כי תמיד אהבתי את האנדרדוג, את זה שכולם יורדים עליו. ההוא שלא משנה כמה טוב היה, תמיד ייזכרו אותו עם כוכבית, עם איזה קוף שלא יורד מהגב.
זו אולי סיבה מדוע כשיש שמות כמו הדרים טים של 92', סקוטי פיפן או דניס ג'ונסון שיזכו בסוף השבוע הקרוב למקום של כבוד בהיכל התהילה, אהבתי שמורה דווקא לקארל מאלון, או כפי שאתם מכירים אותו - "הדוור".
מספרים רבותיי, מספרים
שורת ההישגים האישיים שלו נחשבת בקלות לאחת המרשימות בהיסטוריה: 14 הופעות אולסטאר, שתי מדליות זהב אולימפיות (92', 96'), פעמיים ה-MVP של הליגה ובעיקר - מקום שני ברשימת הקלעים בכל הזמנים עם 36,928 נקודות במהלך 19 עונות.
תוסיפו לזה 25 נקודות בממוצע למשחק במהלך הקריירה, 24.7 בפלייאוף, מקום שישי בטבלת מלכי הריבאונדים בהיסטוריה ושלוש הופעות בגמר ה-NBA עם היוטה ג'אז והלוס אנג'לס לייקרס. מה קיבלתם?! שחקן שנבחר בצדק לאחד מ-50 הגדולים בכל הזמנים, ומועמד ראוי לתואר הפאור פורוורד הטוב בהיסטוריה.
אבל משהו תמיד היה חסר, משהו שהפריע לאנשים להסתכל בין שורות הסטטיסטיקה. הם משום מה, העדיפו להסתכל לו על הידיים החזקות והשריריות ולחפש טבעת בין האצבעות. הם לא מצאו.
ההוא שלא הצליח
אי אפשר להתחמק מזה, לכן ניפטר מזה כבר עכשיו - קארל מאלון מעולם לא זכה באליפות. קארל מאלון נהג "להיעלם" ברגע האמת כשהקבוצה באמת הייתה צריכה אותו. מידיו של קארל מאלון חטף מייקל ג'ורדן את הכדור המכריע שהוביל לסל האליפות ב-1998. 'הקופים' הללו יישארו על כתפיו לעולם.כן, "הדוור" הוא אחד מאותם 'חסרי מזל' כמו ג'ון סטוקטון, צ'ארלס בארקלי, פטריק יואינג ואחרים, שפשוט נולדו בזמן הלא הנכון. את הקבוצה הגדולה ביותר בכל הזמנים של שיקגו בולס בשנות ה-90 איש לא יכול היה לעצור, אבל כולם ניסו.
מאלון, יחד עם חברו קטן הקומה והגאון, ג'ון סטוקטון, היה נושא הדגל במאבק נגד 'הדיקטטורה' של הוד אווירותו בעולם הכדורסל. הוא ייצג את כל מי שאי פעם האמין ששינוי עוד יתרחש. הוא נלחם בגבורה בלתי נלאית פעם אחר פעם, אבל נכשל ברגע האמת.
תמונה שמסמלת קריירה שלמה. מייקל ג'ורדן חוסם את קארל מאלון (MCT)
למרות הכל, קארל מאלון ראוי לדעתי להיכלל בין חמשת הכדורסלנים הגדולים בכל הזמנים. איפה שהוא במקום של כבוד בין מייקל ג'ורדן לקארים.
שחקן מזן אחר - שחקן של פעם
מאלון בשבילי הוא ערגה לזמן אחר ולמקום אחר. זמן בו שווה היה לקום בשלוש לפנות בוקר בשביל להביט בעיניים עייפות על כדורסל אלוהי.
206 סנטימטרים עם 120 קילוגרמים של שרירים נטו, שנעו במהירות מקצה לקצה כאילו מדובר היה באלן אייברסון. הקליעה מחצי מרחק, שכיום היא המלצה בלבד ב-NBA, הפכה אצל "הדוור" ב-19 שנותיו לנשק ההתקפי הטוב בהיסטוריה אחרי ההוק שוט של קארים עבדול ג'אבר. המאבקים שלו עם דניס רודמן בגמרים של 97' ו-98', היו הדבר הכי קרוב לקרב גלדיאטורים שחזו עיניי. כל סל, כל ריבאונד, כל סטופ הגנתי לווה במאמץ אינסופי ובצעקה שהצטרפה לאגרוף מכווץ שהבליט כל וריד בגופו החסון.
שכחו מההתעופפויות של ג'ורדן, הדאנקים של דומיניק ווילקינס או 'השואו טיים' של הלייקרס בשנות השמונים - הדבר היפה ביותר שראיתי בכדורסל הוא הפיק אנד רול בין סטוקטון למאלון. ארבע שניות של כדורסל טהור - הכח של מלון בחסימה, החכמה הבלתי נתפסת של סטוקטון למצוא את הפרצה ברגע המתאים והסיומת המופלאה של מי שסיפק תמיד את הסחורה בזמן - "הדוור".
האמת היא שקארל מאלון בשבילי הוא פשוט געגוע - לימים בהם לנאמנות למועדון ולחברים לקבוצה עוד הייתה משמעות (ההצטרפות ללייקרס אחרי פרישתו של סטוקטון לא נחשבת לבגידה בג'אז), לימים בהם שחקנים בילו את רוב שעות היום בחדר כושר ובאולם ולא בראיונות או במסיבות יחצ"נות.
בגלל כל אלה, הצליח להפוך קארל מאלון עבורי לווינר הגדול ביותר של המשחק. אז מה אם הוא אף פעם לא ניצח במאני טיים.
לפנייה לכתב/ת 
