סקודה ייטי - מבולבלים? גם אנחנו

כמו כל האנושות, גם אנחנו אוהבים להכליל. מה שמסביר מדוע כל מכונית חדשה, חייבת להשתייך לקטגוריה כלשהי, יצרני הרכב לעומת זאת, מקשים עלינו יותר ויותר. עזבו את הקרוס-אובר, קטגוריה שנראה כי הומצאה כדי להכיל כל מכונית חדשה שיוצרה בחמש השנים האחרונות. מה דעתכם על קופה ארבע דלתות? או על מיני-שטח, או שטח עם הנעה קדמית בלבד.

סקודה ייטי למשל, היא מכונית שקשה לשלב בקטגוריה כלשהי. מסחרית? היא נראית מעוצבת מהמקובל לרכב עבודה, ויש לה בכלל אחות בשם רומסטר. משפחתית? המבנה שלה לא בדיוק הולם את ההגדרה. לשטח היא אינה מיועדת, ספורטיבית היא לא. קומפקטית? תסתכלו עליה ותבינו לבד. אז מה בכל זאת? על זה בדיוק רציתי לדבר אתכם.

ותוצאת הבדיקה היא...

באתר סקודה למשל, מציינת היבואנית, צ'מפיון מוטורס, כי הייטי היא מכונית-פנאי-קומפטית, עם עירוב של נוחות, שימושיות, סגנון ספורטיבי ואלגנטיות. הגדרה שמוכיחה את מה שהנחתי מראש - לא ממש ברור להיכן היא משתייכת. או אולי, בעצם, היא אמורה באמת לספק את הכל עבור כולם, בכל תנאי וזמן?

בדרכה המרובעת והמעט אגרסיבית, הייטי קוסמת למרבית צופיה. היא מרשימה עוברים ושבים ומייצרת נוכחות ראויה, הגם שאישית, אני לא משתכנע. לטעמי מדובר בעיצוב כוחני מדי, וצללית שלא ממש נעימה לעין. או במילים פשוטות - אם סקודה רצו לעורר עניין (והם רצו, אין ספק), הצליח להם.

תא הנוסעים וסביבת הנהג לעומת זאת, פחות משכנעים. אי אפשר לטעות בכך שמדובר במוצר נוסף של בית פולקסווגן רב המותגים ועשיר הדגמים. לטוב ולרע כמובן. לטוב מכיוון שמדובר באיכות הרכבה גבוהה, סביבה אינטואיטיבית שאינה דורשת זמן רב כדי להתרגל אליה, רמת אבזור גבוהה הנגזרת מגרסת היוקרה בה נהגנו (כולל מסך מגע ומערכת עזר לחניה) ואין ספור אפשרויות אחסון וסידור החלל, כולל קיפול ואפילו שליפת המושבים מאחור.

לשלילה כי הייטי אינה מכונית מהמדף העליון של מחסן החלקים בוולפסבורג, ולכן יש יותר מדי פלסטיק משמים וקשיח, ותחושה מעט זולה מהרצוי. חבל.

1.2 ליטר, ברכב פנאי

עד התקופה האחרונה, מכונית משפחתית עם מנוע שאינו בנפח 1.6 ליטר נחשבה כיצור מוזר וחסר סיכויי הצלחה כלשהם. ללא קשר להספק, ללא קשר לביצועים כמובן. אלא שהעידן הנוכחי שונה. הקטנת נפחי מנוע היא כורח בתעשיית הרכב של העידן הירוק-חסכני-ידידותי לסביבה. ופולקסווגן, בעלת הבית של סקודה, מאמינה ש-1.2 ליטר עם מגדש טורבו זה די והותר. בעיקר מכיוון ש-105 כ"ס ו-17.8 קג"מ מ-1,500 סל"ד, אמורים - ואכן מצליחים - לספק ברכב קטן יחסית.

הוסיפו ליחידת המנוע הצנועה את תיבת שבעת ההילוכים כפולת המצמד של הקונצרן הגרמני, מהטובות שיש לתעשיית הרכב להציע כיום, ותקבלו חטיבת כוח משכנעת בכל קנה-מידה. למעט כוח מוגבל מדי בכביש תלול יחסית או עם מטען כבד מהמקובל, אין בעיה כלשהי. לא שערכנו השוואה ישירה, אבל נראה כי אילו מדובר היה במנוע 1.6 ליטר עם הספק דומה, לא הייתה מתקבלת תוצאה טובה יותר. לעומת זאת, תשעה ק"מ לליטר בנסיעתצ מבחן לא מאומצת מדי, היא תוצאה שמעמידה באור מעט בעייתי את ההצהרה על חסכנות בדלק וידיותיות לסביבה.

מבחינת נוחות, הייטי אינה מצליחה לשכנע יתר על המידה. וזה עשוי להיות מובן, אם לוקחים בחשבון שגרסת ה-4X4 שמכוונת עוד יותר לעיתות פנאי, זו שתיובא ארצה עם מנוע דיזל בנפח 2.0 ליטר, זקוקה למתלים נוקשים יותר כדי להתמודד עם שימוש אגרסיבי יחסית. מובן בהחלט אפילו, אבל לא לגמרי נעים. הייטי איה מכונית נוחה בתנועה עירונית, בעיקר כאשר היא אינה עמוסה. על הכביש המהיר היא מרגשה טוב יותר, אבל שם היא מפגינה רעשנות יתר בתא הנוסעים - פועל יוצא של חדירת משבי אוויר מיותרים.

התאמות

הייטי מציעה בארץ חבילה חדשה ומקורית, לפחות עד הגעתה של הג'וק מבית ניסאן. והיא אכן מצליחה להיות רכב פנאי קומפקטי, עם שימושיות של סטיישן וגמישות סידור תא נוסעים של מסחרית מתוחכמת. במילים אחרות - היא נותנת ביטוי מוטורי להגדרה הכל-כלול. מצד שני, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבהגדרה כמעט, הניסיון לתת הכל מהכל, מייצר פשרות במרבית התחומים, אם לא בכולם.

לי דווקא נראה כי הייטי לא ממש יודעת מה היא רוצה להיות (למעט, כאמור, הכל מהכל). האם היא מעדיפה להיות מכונית פנאי קומפקטית שימושית, או אולי גרסה משפחתית עדינה לטנדרון פנאי, או כל מיני שילובים אחרים. חוסר הבהירות הזו, שאמורה להיות סוד הקסם של הייטי, הוא זה שגרם לי תחושת אי-נוחות. המכונית המקורית של סקודה משתדלת לטעמי יותר מדי לרצות את הקהל. זה לא תמיד מצליח.