כך "מטפלים" בילדי הזרים במדינות ערב

הוצאת אישורי שהיה עבור ילדי עובדים זרים אינה בעיה רק של ישראל. את העולם הערבי הסוגייה הזאת מעסיקה פי כמה וכמה, ושם אף מדובר בעניין חמור יותר - אותם עובדים אינם נחשבים כלל לזרים. רובם הגדול נולדו בארצות שמתנכרות להם ולאימותיהם ילידות המקום.. 

קוראים לבעיה הזו "בני האזרחיות", והנה תמציתה: בלפחות שמונה מדינות ערביות, בעיקר באזור המפרץ הפרסי, אך גם בסוריה, אם אזרחית מקומית נישאת לגבר זר, אפילו אם הוא תושב מדינה שכנה - ילדיה אינם זוכים באזרחות. ולא רק זאת. לילד אין זכות לרכוש קניין מקומי כלשהוא וגם אם יצטיין בלימודיו או באחד מתחומי הספורט - הוא אינו יכול לייצג את ארצו שכן הוא נחשב לזר. חלק מהמדינות מרחיקות לכת ואוסרות על הילד לרשת את רכוש אמו, מתוקף החוק האוסר על הזר להחזיק ברכוש או בנדל"ן.

זהו המקרה למשל של סוהיילה אל-עוואג'י, אשת עסקים בחריינית שנישאה לגרמני והביאה איתו לעולם ארבעה ילדים. במציאות הקיימת בבחריין, אל-עוואג'י צריכה לסדר לילדיה אישורי שהיה כל שנתיים, וזה בלי שום קשר לידיעה המתסכלת שלאחר שתמות - הם לא יוכלו לרשת את הרכוש הרב שצברה עבורם.

העניין הופך לסבוך עוד יותר כשרוצים לצאת לחו"ל כדי לבקר את משפחתו של האב למשל. הילד צריך לקבל אישור מיוחד. ומה קורה אם שוכחים לחדש את האישור? אל-עוואג'י מספרת: "הגעתי לנמל התעופה ועיכבו אותי באופן משפיל, למרות שאני ובניי בחריינים". אישורי שהייה עבור הילדים תקפים רק עד גיל 18, וכשיגיע בנה הבכור לגיל זה מתכוונת אל-עוואג'י לסדר לו עבודה בחברה שבבעלותה כדי לנצל פירצה בחוק במתירה לעובדים מבוגרים להחזיק באישורי שהייה.

נישואין לזר? אין עבודה, אין לימודים

אולם אל-עוואג'י ברת המזל. רבות מהמשפחות הניצבות בפני בעיה דומה אינן יכולות להיחלץ בקלות. זהו מצבה למשל של משפחת עבד אל-עזיז, שם נישא לפני 45 שנה אזרח סעודי עם אשה מבחריין. הוא איננו מצליח לזכות באזרחות חרף פרק הזמן הארוך שהוא מתגורר בנסיכות. קל וחומר שגם לילדיו אין אזרחות, דבר שמקשה מאד על חייהם.

גם באיחוד האמירויות קיימת בעייה דומה, ואפילו חריפה יותר. שם מכונים האנשים שאתרע מזלם - "חסרי אזרחות". "בפועל אזרחית מקומית לא יכולה להינשא לזר. היא נענשת ואוסרים עליה לעבוד, ללמוד ולזכות בביטוח רפואי. היא אינה יכולה אפילו לנסוע לחו"ל", מספר ל-ynet אדם שהגיע לאיחוד האמירויות ממדינה ערבית אחרת וחי בה עם אשה מקומית.

"מדובר בתופעה נרחבת, כ-50 אלף נשים סובלות ממנה. אולם הנושא בקושי עולה לכותרות כיוון שאסור להפגין בעניין זה. צריך לציין שרבות התחתנו עם פלסטינים - חלקם במקור ממזרח ירושלים, הגדה המערבית ורצועת עזה, ואם הם יזכו באזרחות הם ישכחו את כל העניין הפלסטיני, פתח וחמאס", הוא מוסיף.

ומהי עמדת הרשויות? "הם פשוט לא רוצים שהנשים המקומיות יינשאו לזרים. הם אמנם מפזרים הבטחות אך בפועל הם גירשו מספר גדול של פלסטינים מכאן", מציין האיש, "מעבר לזה אסור לדבר בעניין - יש על זה מעין 'צנזורה'".

אין אב מקומי - התינוק יגורש

גם בסעודיה המציאות עולה לעתים על כל דימיון. זהו לדוגמא מצבה של סעודית שנישאה לאזרח עיראקי, שלרוע מזלה ומזלו, נכנס לממלכה ללא האישור המתאים. השניים נישאו והביאו לעולם ילד ב-2005. הבעיה החלה כשעם לידת הבן, יצא הבעל לעיראק ומשביקש לשוב לסעודיה, כבר היה מוצב ב"רשימה השחורה" של מי שנכנס לממלכה שלא כחוק. במצב שכזה לא יכולה האשה לרשום את בנה במרשם האוכלוסין, שכן אין לו אב מקומי.

יתרה מכך, הרשויות הסעודיות הורו לגרש את התינוק משטח הממלכה בתוך 20 יום. האם התחננה והצליחה להאריך מעט את אישור השהייה הזמני של בנה עד לגיל שנה וחצי. היא התחננה שיאפשרו לאב לחזור לצורך הרישום, אך נענתה בשלילה. "איזה מן חוק זה? זהו חוק לא ערבי ולא איסלאמי", טוענת האם בת ה-26. "כיצד ייתכן שאחי נשוי לאזרחית זרה אפילו לא מוסלמית ויש לו את כל הזכויות, ואילו לי אין כל זכות? ומדוע רוצים לגרש את התינוק הקטן שלי? לא לארץ מסודרת כי אם למדינה שקועה במלחמה כאילו היה טרוריסט או פושע", היא אומרת.

נושא אישורי השהייה ותהליכי ההתאזרחות של זרים במדינות ערב, נוגע בסוגייה בעייתית ורגישה עוד יותר בעולם הערבי - מעמד האשה. בשל כך, חוששות רבות מהנשים שנפגעות מהחוק להתאסף ולהפגין כדי לדרוש שינוי במצב. מה נותר לעשות במצב שכזה? ב-2005 הושק קמפיין עממי בשמונה מדינות תחת הכותרת "האזרחות היא זכותי וזכותם של ילדיי". אולם לפי שעה סוגייה זו עודנה תלויה ועומדת.

תקווה באוקיאניה

ייתכן שהבשורה לאותן משפחות, גם אם בשורה חלקית, תבוא דווקא מניו-זילנד הרחוקה. רשת "אל-ערביה" דיווחה לפני כעשרה ימים כי כמה מאות "חסרי אזרחות" מאיחוד האמירויות פנו לניו-זילנד בבקשת אזרחות - וחלקם נענו בחיוב. כזה היה גורלו של באדר א-נסים, צעיר העובד בסופרמרקט ועתה מציג את דרכונו הניו-זילנדי לראווה.

"הוצאתי דרכון מזוייף, עברתי למדינה שכנה וממנה טסתי לניו-זילנד דרך הונג-קונג", מספר א-נסים על התהליך. "מיד כשנחתתי פניתי לרשויות ובעזרת מתרגם אמרתי להם שאני מ'חסרי האזרחות' ושהדרכון שבידי מזוייף. תאר לך שהם לא היכו אותי. ממש הוכתי בתדהמה תרבותית. שמעתי על הדברים הללו קודם לכן מפליטים, אך עדיין הייתי המום. הם פתחו בהליכים מזורזים ותוך שבועיים קיבלתי אישור לשהיית קבע במדינה. הלכתי לעבוד אצל סוחר פלסטיני, אחר כך פתחתי עסק משלי, נישאתי לצעירה מוסלמית ניו-זילנדית ובתוך פחות משלוש שנים קיבלתי אזרחות".

ולמרות זאת, מרבית חסרי האזרחות אינם מעוניינים להגר. אך הפיתרונות המוצעים להם דלים ביותר. לפני כחודש וחצי העלתה ראביחה אל-זירה, בעלת טור בבחריין, את ההצעה לאסוף מיליון חתימות בעצומה שתישלח לפסגה הערבית הבאה. בפרלמנט הסעודי מתקיימים מדי פעם דיונים בנושא ובמאמרים מופיעים מדי פעם בעיתונות של איחוד האמירויות. גם בפייסבוק הוקמו קבוצות בנושא, אולם בינתיים נותרת הבעיה בעיניה ונחשבת לפצצת זמן חברתית.