לצלול בדרום אפריקה: מוות במרחק נגיעה
כשהודעתי לחבריי על כוונתי לצלול עם הכריש הלבן ושאר מרעיו, הם אמרו לי: "אשתך עומדת להפוך לאלמנה". אך מה שהם הגדירו כמוות בטוח, התברר לבסוף כחוויה של פעם בחיים
אז אמרו. אמרו שאשתי תאלץ להטיס את את גופתי מדרום אפריקה אחרי שהכרישים יאכלו אותי, או שחבורת פושעים קרי לב יתפסו אותי בסמטה חשוכה, יגזלו את כל כספי וירצחו אותי בדם קר. אך שבתי כדי לספר.
למעשה, דרום אפריקה היא אחת המדינות היפות ביותר בהן ביקרתי מעודי. מלכתחילה מטרת הביקור הייתה לצפות מקרוב בחיות הגדולות בים וביבשה, והמדינה מספקת את שניהם. תכנון המסע היה כולו שלי וברגע שהמטרות הוגדרו כראוי, הפך לדי פשוט. כל גולש אינטרנט ימצא את המדריכים והחברות הקטנות בדרום אפריקה שישמחו לקחת אותו להרפתקאות בסגנון ה"עולם המופלא" של ה-BCC, וגם המחירים אינם בשמיים. מכיוון שהעיקרון שהנחה אותי היה שחלומות אינם דברים שניתן לפרוט לפרוטות, הצלחתי לתכנן טיול מוקפד ומתוקצב היטב.
ממש כמו ב"עולם המופלא". דולפין מעל ראשינו (צילום: Carl Elkington)
לצלול עם הכריש הלבן
הביקור החל בשבוע בספארי בסביבות ובתוך ''קרוגר נשיונל פארק''. בעזרתו המדריך אנדריי לוץ זכיתי לראות במו עיניי את כל החיות, החל ב-''Big Five'' - אריות, נמרים, פילים, קרנפים ובאפאלו'ס, וכלה בזעירות שבהן, עד לטווח יריקה של ממש. השהות בביתו ובחיק משפחתו, בבקתת אירוח משפחתית, הייתה חוויה מדהימה (וגם זולה), בניגוד לספארי היוקרתי שמקובל במקומות מסוימים.
לאחר מכן המשכתי לסימונס טאון, עיירת נופש רדומה ומשעממת ליד קייפטון, שם הצטרפתי לכריס פאלוס (Chris Fallows) וצוותו ממועדון ה-Apex Predators, המתמחה בצלילות עם הכריש הלבן.
מדובר כמובן בצלילה בתוך כלוב, ואין אפשרות לצלול באופן חופשי עם הכריש הלבן, לפחות לא בדרום אפריקה. יציאה לים עם כריס, מומחה לחיה האימתנית, מחפה על המגבלה. הבוקר התחיל בספינה קטנה שקיפצה בין הגלים הגבוהים, מתגברת על הרוחות החזקות ועל הגשמים. עשינו את דרכנו לאי כלבי הים (Seal Island), פיסת יבשה קטנטנה, המהווה מקום הזדווגות ורבייה ללמעלה מ-70 אלף כלבי ים (ואריות ים) אפריקניים ולכ-100 אלף עופות ים.
אין אפשרות לצלול באופן חופשי. כלוב צלילה (צילומים: שלומי שוורצברג)
בתקופה זו של השנה (יוני) האי מכוסה, פשוטו כמשמעו, בכלבי ים, העמלים על הבטחת ההמשכיות האבולוציונית שלהם. פעילות זו מהווה גם ארוחת ענק לכרישים הלבנים, שמגיעים ממעמקי הים, מגיחים לעבר כלבי הים ששוחים בשלווה, מניפים אותם באוויר וטורפים אותם למגינת לבם של כלבי הים ולשמחתן של הציפורים, החגות מעל ומשתתפות בסעודה בהתלהבות ובקולי קולות.
צפינו במחזה המרהיב ברגשות מעורבים. הרי לשם כך הגעתי לכאן, אך לבי יצא אל כלבי הים ה"אנושיים", והתנחמתי בדבריו של כריס שאמר שמותם הוא כמעט מיידי. "כלב הים פשוט נחצה לשניים", הרגיע.
כלבי הים עמלים על הבטחת ההמשכיות האבולוציונית שלהם. אי כלבי הים
לאחר כשעתיים צוות הספינה החל לפתות את הכרישים להתקרב לכלוב הצלילה, בו נמצאים בדרך כלל שני צוללנים. כריס, הסקיפר, ידוע בגישתו האנושית לכרישים, ולכן התערבותו בהתנהגותם היא מינימלית. לעולם לא ייווצר מצב שכריש יתקוף את הכלוב, לאו דווקא מדאגה לשלום הצוללנים אלא מתוך כוונה להגן על עצמו, על גופו ועל שיניו.
כשכריש חולף במרחק כזה לידך כדאי להיות בכלוב (צילום: שלומי שוורצברג)
מצאתי את עצמי בתוך כלוב הברזל במים הקרים (10 מעלות), כשלפתע הגיח במלוא הדרו כריש לבן באורך של כששה מטרים. הוא הופיע משום מקום, עבר בשלווה ובסקרנות ליד הכלוב, נועץ בי את אישוניו השחורים הגדולים ופוער קלות את פיו. הנשימה נעצרה, אני מנסה לצלם, אבל ידעתי שקרוב לוודאי פספסתי את הרגע. אין ברירה: צריך לשמור את המראה ואת החוויה בזיכרון, לחזור הביתה ולהסתפק בתמונות של ''נשיונל ג'אוגרפיק''.
''מרוץ הסרדינים'': הנדידה הגדולה ביותר הטבע
לאחר כחמישה ימים של צלילות במים ה''קפואים'' ובמזג אוויר לא רגוע, בלשון המעטה, רוחות וגשמים, הגיע הזמן לנוע דרומה ולחפש מים חמימים יותר לקראת הצלילות הבאות, במסגרת מה שנקרא ''מרוץ הסרדינים'' (Sardine Run).
המרוץ מתרחש אחת לשנה, בדרך כלל בחודשי יוני ויולי, ליד חופי דרום אפריקה בנאטאל (Natal), ומוגדר כנדידה הגדולה ביותר בעולם הטבע. זוהי תופעת טבע מדהימה שתועדה במשך שנים על ידי צוותי הצילום של ה-BBC ואחרים, ולכבוד היה להצטרף לצוות שהשתתף בצילומים האלה, בראשותו של הסקיפר קרל אלקינגטון (Carl Elkington) ממועדון הצלילה Oceanworx.
המעגן ממנו יצאנו למרוץ הסרדינים. המרוץ מתרחש בחודשי יוני-יולי
מהלודג', בקתת האירוח הטיפוסית והיפיפייה בעיירה Port St. John, יצאנו מדי בוקר כדי לחפש את להקות הסרדינים. מכיוון שמדובר היה בטבע פראי ובלתי צפוי, נאלצנו להקדיש מאמץ רב כדי למצוא את מיקומם של הסרדינים והטורפים.
ברגע שהסקיפר קרל הבחין במאות העופות (סולות קייפ) צוללים במהירות הבזק למים, "טסנו" לשם בפול גז, ומיד זינקנו מהסירה עם השנורקלים, או שצללנו עם הבלונים בתוך נחיל של אלפי סרדינים. המחזה היה מרהיב: המים מלאים בדולפינים, כרישים וציפורי ים, וכולם עטים על הסרדינים. אמנם לא זכינו לראות את ה''כדור השחור'' שיוצרת הלהקה הצפופה, אבל עדיין הייתה זו חוויה עוצרת נשימה.
לווייתן ''גדול סנפיר" בקפיצה מרהיבה (צילומים: Carl Elkington)
זוהי למעשה 'שגרת' היומיום בתקופת ה"מרוץ", ולשמחתנו היא הייתה מהולה בהרבה מפגשים עם לווייתנים מסוג ''גדול סנפיר'' (Humpback Whale), ששחו בקרבת סירת הזודיאק שלנו וערכו לכבודנו תצוגות מרהיבות של קפיצות באוויר. אלה התרחשו כה קרוב אלינו, עד שלפעמים ניצלנו ממש ברגע האחרון מנחיתת אונס של היונק הענק על סירתנו הקטנה.
הסנפיר הגדול של ''גדול הסנפיר"
צפייה מקרוב ביצור ענק וקדמוני כזה ממריא מהמים, כששלושים המטרים של גופו מרחפים באוויר ואז מכים ברעש עצום במים - זו התגלמות חלומו הרטוב של כל חובב טבע. כל הסיטואציה הזו מתרחשת, כאמור, לא הרחק מחופי הנטל (Natal), אזור חוף מדהים של יערות גשם, עצי בננה וחופים מבודדים. אבל איך נחזור מגן העדן הזה לישראל?
הדרך הטובה ביותר היא להקדיש יומיים נוספים לצלילות בריף Aliwal Shoal, רצוי בצוותא עם כמה כרישים. באזור זה של דרום אפריקה נהוג לפתות אותם להגיע לקרבת הסירה על ידי השלכת פיתיונות של מאות סרדינים מרקיבים בתוך תוף ישן של מכונת כביסה. הריח מתפשט במהירות במים, וכבר מהסירה ניתן לצפות בעשרות סנפירי גב מתקדמים לעבר הסירה.
ההצגה מתחילה.
אתה קופץ מהסירה לתוך ים מלא בכרישי סנפיר שחור (Black Tag), שאורכם כשני מטרים וחצי, ובעומק של כעשרה מטרים אתה אמור לאזן את צלילתך ולהישאר בחוסר תנועה במים. לדברי המדריך, שצולל כל בוקר בחברת ידידיו הכרישים, האחרונים אינם מחבבים תנועות ידיים פראיות או פרפורי פאניקה, ודווקא יש להישיר מבט לעיניהם כשהם מתקרבים ולעולם לא לנסות להימלט.
מישהו רעב? (צילום: שלומי שוורצברג)
לאחר שהפנמתי בהצלחה את כללי ההתנהגות, לא נותר לי אלא להביט באורגיה המטורפת של הכרישים החביבים (יחסית) שצבאו בפראיות על הסעודה שהסתתרה בתוף מכונת הכביסה. השלווה הופרה במהרה, עם זאת, כשהגיעו הכרישים השליטים, הלא הם כרישי הנמר (Tiger Shark). הם מלאי הוד ואכזריות , ואורכם כארבע וחצי מטרים. כל שאר הכרישים פינו את הדרך לכרישי הנמר, שתקפו בטירוף חושים את הפיתיון ואיימו לנתקו מהסירה. זה היה מחזה מדהים, כשבין מתקפה אחת לשנייה בדק כריש הנמר בסקרנות את הצוללנים.
כשכריש כזה חולף במרחק של 20 ס''מ ממך, הלוך וחזור, בוחן ומרחרח את גבולות הפחד שלך, אתה מבין כנראה שהגיעה העת, ועכשיו אפשר ורצוי לחזור לישראל, ולהימנע משינוי הסטטוס המשפחתי של רעייתך.
- שלומי שוורצברג, אמן רב תחומי מעין הוד
לפנייה לכתב/ת 
