פלמנקו בספרד: איפה טועמים מהריקוד החושני?
משכונות העוני של הצוענים באנדלוסיה ועד לבתי הקפה במדריד וברצלונה: הפלמנקו הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות הספרדית. הפסטיבלים, הברים ובתי הספר שבהם תוכלו לנשום מהריקוד המהפנט הזה. פורסם במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות"
חושני, כוחני, מפתה, מהפנט. הפלמנקו, שהפך לאחד מסימני ההיכר של ספרד, נולד מתוך צורך נפשי לפרוק רגשות ולמצוא נחמה בתנועות הגוף והקול המתייסר. מאחורי "מכונת הפלמנקו" התיירותית של היום מסתתר סיפור של נשמה כואבת, שהצליחה למרות המוניטין הירודים להתברג בצמרת התרבות הספרדית.
להגדיר את הפלמנקו כ"סוג של ריקוד" זה לעשות עוול לעם שלם של סוגדים. מי שחי את תרבות הפלמנקו עד לשד עצמותיו יודע כי מדובר בהרבה יותר מעוד ריקוד ססגוני. מקצב הרגליים, הקול המסתלסל והפנים המיוסרות כולאים בתוכם את מהות החיים עבור אבות אבותיו של הז'אנר, הצוענים.
מפתה ומהפנטת. רקדנית פלמנקו (צילום: MCT)
המוזיקה של חצרות הצוענים
שורשיו של הפלמנקו מהולים במסתורין ועננה מיתולוגית, אך דפדוף בדפי ההיסטוריה מביא אותנו למקום אחד ברור: משפחות הצוענים במאה ה,18- אי שם במחוז אנדלוסיה בספרד. אמנות הפלמנקו הייתה והינה עבור עם הנוודים הזה הרבה יותר מריקוד או שירה רגעיים. פלמנקו הוא עבורם אורח חיים ואוויר לנשימה, באמצעותו הם מתחברים לטבע שסביבם ולמבוכי נפשם, הכולאת בתוכה רגשות מעורבים של כאב, שמחה, עצב ותשוקה.
הבמה המלוטשת ואור הזרקורים מהם נהנים אמני הפלמנקו של היום רחוקים מהתפאורה שליוותה את הצוענים של פעם. התפרצויות הריקוד והשירה נערכו בראשיתן בקרב בני המשפחה בלבד, שגרו, וחלקם גרים עד היום, בשכונות עוני הנקראות צ'אבולאס. שם, בין מבני הפח, סירי המטבח המאולתר והעוני התמידי, הייתה פורצת באופן ספונטני שירת הפלמנקו (רק בשנים מאוחרות יותר הצטרף גם הריקוד,( שזכתה מן הסתם לקהל קבוע וידוע מראש. סלסולי השירה, מקצב מחיאות הכפיים והרגליים הרוקעות לא נזקקו להזמנה מיוחדת אלא פשוט היו שם, בכל רגע במשך 24 שעות ביממה.
מועדוני פלמנקו שצצו בכל מקום
עם הזמן הועברה שירת הפלמנקו מסמטאות הצ'אבולאס לבתי הקפה. המקום הציבורי הראשון להופעות פלמנקו הוקם בשנת 1847 בעיר סביליה תחת השם "קפה זמר" (קפה קנטנטה.( רבים מתושבי העיר נהרו למקום הבילוי החדש, בו הוגשו משקאות ונערכו הופעות שירה וריקוד בקצב הפלמנקו. המקום יצר תפנית בחיי החברה באותה תקופה, וכמוהו החלו לצוץ מקומות נוספים בחבל אנדלוסיה, בעיר הבירה מדריד (הראשונים נפתחו בשנת (1853 ואחריה בערים רבות ברחבי המדינה, כשהם מקפידים על אותו סגנון דקורטיבי הכולל קירות מחופים במראות, תמונות של לוחמי שוורים, ובקצה האולם רחב הידיים במה שעליה הופיעו ערב ערב נגן גיטרה (טוקדור,( רקדנים (ביילאורס) וזמרים (קנטאורס.(
בתי הקפה האלה חשפו את צלילי הפלמנקו לקהל הרחב והפכו את האמנות העממית והחופשית למסחרית, מקצועית ותחרותית. מחיאות הכפיים (פאלוס,( הרקיעות (טוקאס,( הריקודים והשירה הפכו למסוגננים יותר ויותר ובעצם התגבשו למה שאנו מכירים כיום. "לוס פאיוס" (כך קוראים הצוענים לכל אלה שאינם משתייכים לקהילתם) למדו בבתי הקפה האלה את שירת הצוענים, ואנשי המעמד האמיד החלו להזמין את כוכביה לשדרוג החגיגות הפרטיות שלהם. עם זאת, ברוב המקרים היה המוניטין של בתי הזמר האלה עדיין ירוד, והם הוכרו כמקומות מפגש להתרועעות של גברים עם נשים ואלכוהול.
המוזיקה של לורקה והתחרות המכריעה
המאה ה20- הקפיצה את הפלמנקו מדרגה והכניסה את האמנות הזאת לתיאטראות, בתי קזינו וכיכרות מלחמות השוורים תחת השם "אופרת פלמנקו" - שם זכו האמנים לקהל יעד רחב יותר ואמיד יותר. לא מעט אנשי תרבות ספרדים ידועים כמקורבים לזרם הפלמנקו. אחד מהם הוא המשורר פדריקו גרסיה לורקה, שב1922- אירגן יחד עם המלחין הספרדי מנואל דה פאייה תחרות שירת פלמנקו.
רקדני פלמנקו בפסטיבל הפרינג' באדינבורו (צילום: getty images)
מארגני התחרות דפקו על כל דלת במחוז אנדלוסיה ובעיקר באזור גרנדה כדי לחפש את הזמרים האותנטיים ביותר, במטרה לבסס את הזמר הפולקלוריסטי ולהוכיח כי הוא יכול להתאים גם לשכבת האינטלקטואלים. מנצח התחרות אמר בסופה: "מה שחשוב בשירת הפלמנקו זה הג'וק הזה שיושב לך בפנים." אותו ג'וק כונה על ידי לורקה "שדון" (דואנדה,( ומאז ועד היום נוהגים לכנות הופעת פלמנקו טובה
ככזו שה"דואנדה" השתלט עליה.
לאחר מלחמת האזרחים ובמהלך משטר הדיקטטורה בספרד דוכאה אמנות הפלמנקו. רבים מהצוענים נרדפו על ידי משטרו של פרנקו, ובנוסף חל איסור על התקהלויות ספונטניות בציבור. בברים ובטברנות, שם נהגו להיפגש גברים לשירת פלמנקו, אף הוצבו שלטים "השירה אסורה."
מוזיקה ערבית וצוענים שדרך כוכבם
הפריחה התרבותית שבאה עם סוף עידן פרנקו ותחילת הדמוקרטיה הייתה רגע פרישת הכנפיים גם לאמני הפלמנקו. הסגנון המסורתי, שהסתכם עד אז במשולש הנצחי שירה-ריקוד-גיטרה, נפתח להשפעות מוזיקליות שונות, ויש מי שאומרים שבשנים האחרונות השתנה הפלמנקו כמו שלא השתנה לכל אורך ההיסטוריה שלו.
נקודת התפנית קרתה בזכות שני אמני פלמנקו גדולים - פאקו דה לוסייה וקאמארון דה לה איסלה, ששילבו בלחניהם צלילים מעולם הג'אז, מוזיקה ברזילאית, מוזיקה ערבית ואפילו רוק. כלי מוזיקה נוספים כמו הקאחונס (תוף פרואני,( גיטרת הבס או חליל צד השתלבו גם הם בניגון הפלמנקו המודרני והעשירו אותו. בזכות שורה מכובדת של אמני פלמנקו נוספים כמו הזמרים אל סיגלה, טומטיטו או הרקדנית שרה באראס, הפכה עם השנים תרבות הצוענים בעלת המוניטין הירודים לאמנות מכשפת השובה בקסמה אוהדים רבים מכל העולם.
ריקוד "Dualia & La Leyenda" בלונדון (צילום: getty images)
פסטיבלי פלמנקו קרובים
הביאנלה לפלמנקו בסביליה
אחד האירועים הגדולים בתחום הפלמנקו. במשך שלושה שבועות ינשמו תושבי העיר סביליה ואורחיה את רוחות הפלמנקו ביותר מ55- הופעות ריקוד, שירה ונגינה בשבעה מוקדים בעיר, החל מפלמנקו קלאסי ועד לפלמנקו מודרני. הביאנלה תיפתח בהופעה של מיגל פובדה, זמר פלמנקו קטלני, ותסתיים עם פאקו דה לוסייה, שניהם מגדולי הפלמנקו של זמננו.
- תאריך: 15 בספטמבר עד 9 באוקטובר; לפרטים - באתר.
פסטיבל וראנוס דה לה וייה במדריד
פסטיבל קיץ הכולל הופעות מוזיקה וריקוד גם מתחום הפלמנקו, עם אמנים גדולים כמו הזמר אנריקה מורנטה, הזמרת מייטה מרטין, הנגן ג'רארד נונייז והרקדנית אווה ירבבואנה.
- תאריך: עד 22 באוגוסט; לפרטים - באתר.
פסטיבל פלמנקו דל סקרומונטה בגרנדה יתקיים עד 27 באוגוסט במוזיאון "קואבס דל סקרומונטה" בעיר גרנדה.
לפרטים - באתר.
"כרמן" של אנטוניו גאדס בהופעה במדריד (צילום: getty images)
ברים לפלמנקו
ברצלונה
לברצלונה אמנם עבר פלמנקו מפואר, אך נכון להיום קיימים בה מעט מקומות המשמרים את האותנטיות של הרובע הסיני או רובע הרבאל, בהם חי ונשם הפלמנקו בתחילת המאה שעברה. היום מתמלאות לרוב מסעדות הפלמנקו בתיירים, מה שלא מוריד מערך ההופעה עצמה
- מומלצים: אל פאלאסיו דל פלמנקו
ו-אל טבלאו דל כרמן.
מדריד
מאז ומתמיד נחשבה מדריד לעיר האוהדת את אמנות הפלמנקו, ועד היום נוהגים האמנים הגדולים להתחיל שם את סיבוב ההופעות שלהם. באזורים "פלסה סנטה אנה" ו"קאבה באחה" מתרכזים רוב הברים ומסעדות הפלמנקו בעיר.
- מומלצים: מסעדת קורל דה לה מורריה
ו-מסעדה-בר קרבונרס.
סביליה
בסביליה אין צורך לחפש את הפלמנקו, הוא פשוט שם בכל פינה. עם זאת, אחד הרבעים המזוהים ביותר איתו (אבל גם המסוכנים והאלימים ביותר בעיר) הוא "הרובע בעל 3,000 הפנים" (דה לאס טרס מיל ויוויינדאס,( הנחשב ללב לבה של רוח הפלמנקו האותנטית.
בתי ספר לפלמנקו
מי שרוצה להקדיש חופשה קצרה ללימוד הפלמנקו על אדמת ספרד, להלן שתי אופציות במדריד ובברצלונה לבתי ספר הכוללים קורסים קצרים ואינטנסיביים המותאמים גם לתיירים:
מדריד
קובניה פלמנקו (a Flamencoס(Cobe
בית הספר לפלמנקו של האמנית הישראלית "לה סוסי," שושי ישראלי. מלבד השתתפות בשיעורים מציעה שושי ייעוץ והדרכה לכל אוהבי הפלמנקו המגיעים לעיר. פרטים - באתר.
ברצלונה
אליסיאנט (Alicianet) - קורסים המפוזרים בשלושה מוקדים בעיר. פרטים - באתר.
מידע נוסף
בשני האתרים הבאים אפשר לקבל עדכון שוטף על תרבות הפלמנקו: הופעות, פסטיבלים, דיסקים חדשים ועוד: "דה פלמנקו" ו-"עולם הפלמנקו".
למיטיבי הלכת ולמתעניינים ממש, באתר זה תוכלו לרכוש קאחונס (תיבת תיפוף פרואנית) מקצועי. הקאחון הוא הכלי האחרון שהצטרף לז'אנר הפלמנקו. אחד מיצרניו הגדולים בעולם הוא מריו קורטס, נגן גיטרה ממלאגה שהפך לאמן קאחונס בינלאומי. הרומן בין הכלי למריו החל לפני כ15- שנה כשנענה לבקשת בנו מרווין לבנות לו קאחון פרואני. היום מייצר המפעל של מריו כ10,000- קאחונס בשנה.
לפנייה לכתב/ת 
