דו"ח: כרבע מהטביעות בשנים האחרונות - בים המלח

ים המלח אמנם גורם למתרחצים לצוף, אך הוא טומן בחובו סכנה גדולה: דו"ח חדש של מד"א, המסכם את מקרי הטביעה בישראל (שלא בהכרח הסתיימו במוות), מגלה כי בשנים האחרונות כרבע ממקרי הטביעה התרחשו דווקא בים המלח. ב-2010, כ-15% מסך האירועים התרחשו בים במלח: מתחילת השנה נימשו מהים בסך הכל 117 בני אדם, 21 מתוכם - בים המלח. בחופי הכינרת ואילת נימשו 13 בני אדם. יתר המקרים - 83 בני אדם, נימשו מהים התיכון.

רוב המקרים: בחופים לא מוכרזים בלי מציל

בשנת 2010, קיפחו את חייהם 23 בני אדם בטביעה ומותם נקבע על ידי צוותי מד"א בשטח. בשנת 2009 קיפחו את חייהם 31 בני אדם, לעומת 44 בני אדם בשנת 2008.

כך תנסו להציל

המוות בטביעה נגרם מחנק המוביל להפסקת אספקת חמצן סדירה לגוף. המונחים טביעה יבשה או רטובה מתייחסים לשאלה האם הייתה שאיפת נוזל לריאות או לא. מצב שבו אין שאיפת נוזל לריאות נוצר עקב מנגנון הגנה (הפועל במקרה זה לרעת הנפגע) שבו נחסם פתחו של קנה הנשימה בגלל שאיפת נוזל לריאות. בהמשך,

בשל חוסר באספקת החמצן לגופו, יאבד החולה את הכרתו, דבר שיוביל לרפיון שרירים ובעקבותיו פתיחת מכסה הקנה וכניסתם של מים לתוך הריאות.

מה לעשות במקרה של טביעה? בכל מקרה אין לנסות להוציא מים מריאותיו של החולה. יש להתחיל בפעולות החייאה ולהזעיק את מד"א ללא עיכוב. על פי ההנחיות האחרונות, אנשים שאינם בעלי רקע בעזרה ראשונה לא יעשו הנשמות מפה לפה אלא יסתפקו בעיסויי לב בלבד במקרה של היעדר דופק. בכל מקרה של טביעה או כמעט טביעה, יש לפנות את הנפגע לבית החולים, מאחר שיתכנו תופעות מאוחרות המסכנות את חייו של החולה.