פתיחת השיחות: ניצחון לנתניהו - רק על הנייר

הילרי קלינטון הקריאה מהכתב את הודעתה על זימון בנימין נתניהו ואבו מאזן להשקת שיחות השלום הישירות ב-2 בספטמבר, ומיהרה להסתלק מחדר התדרוכים של מחלקת המדינה. מאחוריה נותר השליח המיוחד ג'ורג' מיטשל להתמודד עם השאלות הרבות התלויות באויר. גם מיטשל עצמו נראה כמי שדורך על גחלים לוחשות. הוא היה תמציתי בתשובותיו, זהיר עד הססן, מציץ בעצבנות לא אופיינית בניירות כדי לא לפשל.

"לשאלה הראשונה התשובה היא לא ולשאלה השנייה התשובה היא כן", או להיפך, התנסח מיטשל

בהילוך איטי בתדרוך. אחרי שנה וחצי של דילוגים בין ירושלים לרמאללה, עם חליפה ועניבה בחום המזרח-תיכוני הדביק, כשהוא מבטיח, מתחנן, מאיים ומכופף ידיים, הדבר האחרון שמיטשל צריך זה פליטת פה שתחרב את הכל.

שום דבר לא יצא מהתדרוך הזה שיכול ללמד על מה שהיה מאחורי הקלעים - מה נתניהו ואבו מאזן התחייבו בפני האמריקנים, שהם לא יכולים לומר בפומבי. שום זכר לסיכומים בין ראש הממשלה לאובמה בנושא הבנייה בהתנחלויות, או לוויתורים אפשריים מצד הנשיא הפלסטיני.

קלינטון ומיטשל מכריזים על חידוש המשא ומתן, אתמול (צילום: AP)

מה שכן ניתן ללמוד מההצהרה הכחושה של מיטשל, זה שארה"ב קיבלה את עמדת ישראל לחדש את המשא ומתן ללא תנאים מוקדמים, ונמנעה מהגדרת לוח זמנים קשיח תוך הגדרת תוצאות המשא ומתן בנושאי הליבה, כפי שדרשו הפלסטינים.

ברמאללה רצו להגביל את המגעים לשנה, שאחריה תוכרז מדינה פלסטינית. בפועל השמיעה קלינטון הצהרת כוונות להשלים את המשא ומתן בתוך שנה, אבל זהו יעד, לא דד-ליין שנקבע כחלק מהתנאים.

אי-איזכור הקפאת הבנייה בהתנחלויות בהכרזה של קלינטון הוא עוד ניצחון "על הנייר" של נתניהו. ועדיין, לא ברור מה הוא הבטיח בחדרי חדרים וכיצד ימנע בפועל חיכוך עם האמריקנים והפלסטינים מצד אחד ועם שרי הקואליציה הימנית והמתנחלים מצד שני.

תלויים באוויר

העמדה האמריקנית ברורה למדי. קלינטון לא דיברה כלל על נושא ההקפאה אבל הזהירה ש"חשוב שפעולות של כל הצדדים ייעשו כדי לסייע לקידום המאמצים שלנו ולא להפריע להם". מיטשל הבהיר שארה"ב לא מוכנה לסבול שום פעולה שתפגע באווירה של השיחות ובאמון בין הצדדים. נושא הקפאת הבנייה יהיה המבחן הגדול ביותר שבו יעמדו ממשלת נתניהו ושיחות השלום.

אבו מאזן, אובמה ונתניהו בספטמבר 2009 (צילום ארכיון: AP)

עד היום לא הושגה הסכמה על שום דבר מעבר לעובדה שהמנהיגים הוזמנו לארוחת ערב אצל אובמה בבית הלבן ב-1 בספטמבר ולשיחות ישירות למחרת, אצל קלינטון במחלקת המדינה. מדברי גורמים אמריקנים מתברר שאין שום סיכום מקדים - לא בענייני נוהל ולא תכנים.

היכן יתקיימו השיחות, על מה ידברו ואילו נושאי ליבה יעלו קודם. מיטשל אומר שהצדדים יחליטו על מה מדברים. הכל ילובן בתחילת החודש בוושינגטון.

למעשה, הדברים תלויים באוויר. רבים ומנוסים שואלים מהיכן שואבים האמריקנים את האופטימיות בשעה שהצדדים נגררים לוושינגטון בחוסר רצון ואמונה שייצא מזה משהו? את התשובה הלא ממש מספקת נתן דניס רוס, מבכירי המועצה לביטחון לאומי, מי שהיה פעם השליח המיוחד של הנשיא ביל קלינטון לשיחות השלום. "הפערים אמיתיים ואין לנו שום אשליות לגבי הקשיים שעומדים בפנינו", הוא קבע. "אבל לא נגיע אף פעם לשום מקום אם הצדדים לא יוכלו לדבר ישירות ביניהם".