הרוסים על יהדות

בבית אמו של שמעון פרס היו תמיד פזורים ספרים בעברית פתוחים בכל מקום. כשהנכדה ציקי, בתו של מי שהיה לראש ממשלה ונשיא, באה לבקר, היא שמה לב שהספר שהיה פתוח בעמוד 18 בשבוע שעבר נשאר פתוח באותו דף בדיוק. "את לא באמת קוראת?", שאלה הילדה הקטנה את סבתא. אז היא חשפה את הסוד. מתחת לשמיכה בחדר השינה הסתתרו המון ספרים - אבל ברוסית.

ד"ר צביה (ציקי) ולדן סיפרה על זכרונות ילדותה לאורחי כנס "לימוד-FSU (ברית המועצות לשעבר)" בניו יורק. לבית כנסת שלא תמצאו כמוהו, באחד המקומות העשירים בארצות הברית, הגיעו כ-800 צעירים כדי לקבל "זריקת אדרנלין" של יהדות. רק טיפה בים 350 אלף דוברי הרוסית שחיים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. עם שלוש סקאלות של זהות – יהודי, אמריקני, רוסי, לא בהכרח בסדר הזה – האפשרויות באמת בלתי מוגבלות. 

מקסימום מקסימיליאן‏ (צילום: רומן קוגן/ דייויד קרפ)

1

2

3

4

5

6

7

"חשוב לי להמשיך לדבר רוסית, למרות שאין לי שום רצון לחזור לשם", מסביר ל-ynet קיריל, 37, שעלה לארץ בגיל 18 ואחרי חמש שנים עבר לארה"ב. "אני מכיר חברים שמתחרטים שלא עשו את זה – עכשיו הם כבר לא יכולים לקרוא ספרים ברוסית". לכנס הוא בא כי הרגיש צורך ללמוד עוד על תנ"ך והיסטוריה, "להבין את השורשים". זה מה שקורה כשהשאיפה לאינטלקטואליות שבדם הרוסי נושקת לקשר היהודי.

מעגנון למקסימיליאן-בלומין

קצת כמו גל החילונים התל-אביבים שמחפשים להתחבר למקורות, גם רבים מיוצאי המדינות הסובייטיות שהיגרו לאמריקה מרגישים שמשהו חסר. רק שלפעמים הם כל-כך רחוקים מהדת, נרתעים מבתי הכנסת (שלעיתים גובים לא מעט) וחוששים מכפייה - עד שהם מתייאשים. לוואקום הזה מנסה להיכנס הארגון בראשותו של גזבר הסוכנות לשעבר חיים צ'סלר, אשר נוסד לפני כארבע שנים בעקבות תנועת "לימוד" הבינלאומית ונהנה בין היתר מתרומותיו של מתיו ברונפמן.

במשך יום שלם נערכו בבית הכנסת שבווסטהמפטון, לונג איילנד, פאנלים, הרצאות, שיעורים והופעות שקשורים ליהדות ולישראל, באנגלית וברוסית. כמו בכנסים קודמים ברוסיה, אוקראינה, ישראל וארה"ב, את הכל ארגנו כמה עובדים של "לימוד-FSU" ובעיקר עשרות המתנדבים. הם גם קבעו את התכנים - "סופרמרקט של רעיונות" - תוך כוונה לתת למשתתפים לבחור, בלי שום כפייה.

למשימה נרתמו האורחים, בהם האסטרונאוט היהודי גארת ריסמן (שמדבר רוסית שוטפת להדהים אחרי המסע לתחנת החלל), המתאגרף (בקרוב הרב) יורי פורמן, העיתונאי ירון דקל ועוד רבים, כשהנושא המרכזי היה חתני פרס נובל יהודים ששורשיהם במדינות הסובייטיות. בין ה-26 ברשימה, אגב, רק אשה אחת – הזוכה האחרונה, פרופ' עדה יונת.

המגוון היה רחב. משיעורים על עגנון, על תשוקה בתלמוד, עבור בעימותי ההלכה והרפואה המודרנית והדרך לשלב פסיכולוגיה בעסקים, דרך שיחות כבדות ראש על איראן ויחסי ישראל-ארה"ב ועד שיעור ריקוד והופעות של מארינה מקסימיליאן בלומין (בליווי החבר יונתן גלילה, סולן "הקרטל") ואשף הג'אז לאוניד פטשקה. כן, זה אולי קורה רק פעם בשנה, והיום גם כך מי שרוצה יכול למצוא הכל ברשת, אבל מפגש חברתי עם תוכן יהודי, מקווים המארגנים, יוביל אנשים לרצות עוד. עלייה? על זה לא מדברים. מי שרוצה, מוזמן.

איך נראים ה"ראשן ג'וז"?

קיריל רוצה לשמור על מסורת רוסית לצד היהודית, ולכך שואפים גם אנשי הארגונים של ה"ראשן ג'וז" האמריקניים – וכאלו יש בשפע. אבל מי שמאמין דווקא שהשפה שלהם תיעלם מהנוף הוא המארח, הרב מרק שנייר, דמות יוצאת דופן בהרבה מובנים. החיבוק שהעניק לקהילה הרוסית מפתיע בהשוואה לקרירות המסורתית. "אנחנו מזהים שלוש תופעות דמוגרפיות בניו יורק", הוא אמר ל-ynet. "לראשונה יש פחות ממיליון יהודים בעיר עצמה; שיעור האורתודוכסים עלה לרמת שיא של 22 אחוזים; ואחד מכל ארבעה יהודים בעיר דובר רוסית".

כך שלחיבוק של שנייר, מהטופ של האליטה בחוף המזרחי - "הרבי של הכוכבים" הוא כונה ב"דיילי ניוז", יש משמעות פוליטית לא קטנה. הרוסים הם כוח עולה, והשאיפה היא לרתום אותו למאבק הבלתי פוסק בנישואי התערובת. כשנאבקים בשוק החופשי, הסחורה צריכה להיות ארוזה היטב. אז בלימוד-FSU, ארגון שנולד לפני כארבע שנים, התגאו ב"כוכבים" שיקשטו את הכנס וארזו מין "יהדות כיפית". הכלל היחיד הוא שאין כללים – ואין הטפות.

לזה שנייר מתחבר. הוא אמנם רב אורתודוכסי, אבל בבית הכנסת שלו תראו גם אנשים שבאים בכפכפים. וגם אם תגיע באוטו בשבת, לא יחמיצו פנים. בפסטיבל הסרטים היהודיים שם הציגו את "עג'מי". פלורליזם רולז.

ראש הקהילה, שבדיוק יום לפני הכנס תפס כותרות אחרי שנתפס מצולם מתנשק עם אשה בטיול לישראל ובוגד באשתו הרביעית, רואה את האור בשיתוף פעולה בין-קהילתי ובין-דתי, וגם פועל רבות בכיוון. "אנשים טומנים את הראש בחול. מסתכלים רק על הקיצוניות שבאיסלאם. לא מבינים שגם להם יש תורה שבעל-פה – הרי גם עלינו היה אפשר לומר 'עין תחת עין' – הם צמאי דם", הוא מתריע מפני האיסלאמופוביה, ממש באותו הזמן שבקומה מתחתיו באחת ההרצאות בכנס,

סגן ראש ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים, מלקולם הונליין, מזהיר בלהט מסכנות האיסלאם הקיצוני.

גם אחרי כנס לפני כמה שבועות בירושלים, אנשי "לימוד" העריכו שמערכת החינוך בישראל לא מספקת ליוצאי חבר המדינות את התשוקה ליהדות אחרת, שהתעוררה בעיקר בקרב הדור הצעיר אחרי שהורים העדיפו להתרחק. אז מה יגידו בניו יורק? "איפה שאני גרה אין שום פעילות קהילתית", אמרה ליטל, 31, שבאה לכנס אחרי ששמעה מחברים בפייסבוק. היא עצמה פתחה קבוצת Russian Jews שצברה תאוצה. רק כשעברה לניו יורק מהארץ בגיל 25, החלה להתייחס לשורשים הרוסיים.

מהפסטיבל עצמו ליטל קצת התאכזבה, "אולי כי באתי עייפה". אבל ריקודי עם רוסיים בסוף הערב העירו גם אותה. ההתלהבות הייתה גדולה אף יותר בקרב המארגנים והמתנדבים, וככה היהדות באמת נראית כמו כיף. אבל האם די בקצת פאן יהודי לזרוע זרעים ולהצמיח שורש? שלא כמו בבורסה (ואולי דווקא כן), למשקיע ברונפמן דרושה הרבה סבלנות.

• הכותב היה אורח ארגון לימוד-FSU בניו יורק