חיי עם לוחם

בשיטת פרס: ללמוד מההיסטוריה

אחת הדרכים האפשריות לקבל פרופורציות היא לעשות שימוש מוגבר בקנה המידה ההיסטורי - נוסח הנשיא פרס - להערכת אירועי הווה. עובדה היא שהרבה מאוד אירועים בתולדות הביטחוניזם הישראלי קיבלו את משמעותם האמיתית רק בחלוף השנים. התברר שהזמן שעבר העניק למתבוננים מחדש את הפרספקטיבה הראויה. לעתים, הוא אף איפשר להם לראות בדיעבד את התממשותו של הביטוי "יצא מתוק מעז", ולהיפך.

למשל: מלחמת העצמאות, שנחשבה בשעתה נס גדול, הביאה למדינה הצעירה את הגבולות הארוכים, המפותלים והבלתי ניתנים להגנה שלה. אבא אבן אף כינה אותם "גבולות אושוויץ". דווקא מלחמת סיני, שלא הביאה עם סיומה את התוצאות שתוכננו, העניקה לישראל את העשור השקט בתולדותיה.

מלחמת ששת הימים, שנחשבה בזמנה למוצלחת בין מלחמות ישראל, שיקעה בסופו של דבר את המדינה במלחמת שטחים - ואחים - הנמשכת כבר למעלה מ-40 שנה. לעומת זאת, מלחמת יום הכיפורים, שנחשבה בהתחלה לאסון צבאי - הביאה את השלום עם מצרים.

גם מלחמת לבנון השנייה, שהוקעה בשעתה כמלחמה כושלת, הביאה בינתיים את תקופת השקט הארוכה ביותר בגבול הצפון זה שנים ארוכות. לעומת זאת, מבצע "עופרת יצוקה", שנחשב להצלחה צבאית, המיט על ישראל בסופו של עניין את האסון ההסברתי הגדול ביותר בתולדותיה.

הלקח מן העובדות הללו ברור: על כולנו לשמור על קור רוח ואיפוק בבואנו להעריך ולפרשן אירועים בטחוניים בעת התרחשותם. צריך לזכור שלא תמיד הצלחה טקטית היא גם הצלחה אסטרטגית, ולהיפך.

ההגזמה וההתלהמות, היציאה מן הפרופורציות והנטייה היהודית לדרמטיזציה - היא בעוכרינו. ראוי לשנן שהתרופה למבט ראשון - היא מבט שני. אנחנו כאן להרבה זמן, וצריך לחלק נכון את כוחות הנפש והגוף. אסור לבזבז מילים גדולות ומתלהמות על אירועים שאינם ראויים לכך.

כאן מכבדים רק את שמשון הגיבור

היה זה הרמטכ"ל הראשון, יעקב דורי, שאמר עוד ב-1949: "עלינו להתכונן לחיי עם לוחם". לאורך השנים באו עוד ועוד התבטאויות שחיזקו את האמירה הזאת. משקיפים חדי עין, בארץ ובעולם, העריכו כבר לפני עשרות שנים שהסכסוך בין היהודים לערבים בארץ ישראל הוא בלתי פתיר. על כן, גורלנו הוא, כנראה, להמשיך ולחיות על חרבנו, ולכך דרושות תעצומות נפש.

את הרעיון הזה הביע, בצורה קולעת, הרמטכ"ל משה דיין בדברי ההספד לרועי רוטברג, המא"ז הצעיר של היאחזות נח"ל-עוז.

רוטברג נרצח על ידי מסתננים מעזה, ודיין, שהכיר אותו, אמר על קברו ב-30 באפריל 1956: "זו גזירת דורנו, זו ברירת חיינו - להיות נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים, או כי תישמט מאגרופנו החרב - וייכרתו חיינו".