שדיים מסיליקון - האמנם איכס?
אבנר חג'בי קרא את מה שכתבה כאן ג'וליה פרמנטו ומודיע שגם אם הדעה שלו לא פופולרית בקרב מי שמחשיב את עצמו כאנין טעם, הוא מאמין שניתוחים פלסטיים מוצדקים, גם אם אין בהם שום צורך אסתטי ומברך על מציאות בה כל אחד יכול לעשות עם גופו מה שהוא חפץ בו . מסכימים או מתנגדים? טקבקו!
בתור מי שנוטה להסכים עם הביקורות שמועלות על ידה מדי שבוע, אני שמח שיש מישהי כמי ג'וליה פרמנטו, הרובין הוד של קורבנות האופנה. היא מעמידה על מקומם את שליטי הארץ האמיתיים, אותם המונים הגודשים את הקניונים ואת יחידות חיל הרגלים השונים ולא מתביישים להבליח למועדונים בסנדלי שורש, ללבוש בגדים צמודים גם כאשר הדמיון בינם לבין לוחם סומו מתעתע ואפילו את מי שרוכשים בגדים, רחמנא ליצלן, בסיילים של סוף העונה ברשתות האופנה השונות.
עמַדתי לצידה של פרמנטו כאשר התחננה בפניכן לוותר על גופיות הספגטי, להיות נחמדים יותר למוכרים ובמיוחד – כאשר יצאה חוצץ כנגד סגנון הלבוש מעורר החלחלה של הגברת הראשונה שרה נתניהו. אבל השבוע ג'וליה פרמנטו מצאה אותי במחנה השני, עם כל אותם אנשים שאיתם היא נוטה לא להסכים בדרך כלל.
אופנה הפכה, וכאן מדובר כבר בדיון אחר ומורכב יותר, לצו מקיף ומעיק מאד. כולנו נדרשים לעמוד בסטנדרטים מחמירים מאד, שמכתיבים דוגמני על ותוכנות מחשב כגון פוטושופ. למרבה הצער, רבים מאיתנו הופכים במציאות הזו למבקרים המחמירים ביותר של עצמנו. הביקורת העצמית על איברים כגון אף גדול, חזה קטן או גב שעיר מעיקה על אנשים מסוימים על בסיס תכוף ואף יומיומי.
אם אדם מרגיש שלם ונוח יותר לאחר שעשה שינוי אסתטי-כירורגי - אז שיעשה כן. אני מסכים עם פרמנטו שיש תחליפים אסתטיים אופנתיים יותר ומידיים, המסתירים בהצלחה את מה שאדם חש בינו לבין עצמו כמפגע. ניתן להסיר שיער בשעווה ובגילוח, לשים כובע מעל פדחת מדולדלת משיער ואפילו את האף אפשר להסתיר בכמה טריקים שונים ומשונים. אך דינה של נחמה רגעית והסתרה הוא שהיא רגעית, גם במקרים שבהם מדובר בהסתרה מוצלחת במיוחד.
הרוב מגדילות רק באות אחת. מסולקנת פוטנציאלית (צילום: Open index)
במילים אחרות, אני מאמין שאישה שסובלת מנוכחות מעיקה של פרט בגופה, הגורם לה לאי נוחות קיצונית – עדיין תחוש את אותה אי נוחות במצבים בהם הפוש-אפ לא מצויה שם על מנת להגן עליה. גבר שלא שפר עליו גורלו וניחן באיבר מין קטן, גם אם ישים גרב בתחתונים, רגע האמת שבו ייחשף במערומיו יכול להלך עליו טרור במידה כזו, שיימנע מהיחשפות בפני בני זוג פוטנציאליות. האם גם עליו תגזור ג'וליה פרמנטו להישאר במימדיו המזעריים, אם קיים בהיצע ניתוח שיכול להקל עליו? הרי מדובר בניתוח סבוך לא פחות מהגדלת חזה והכרחי, לפחות מבחינה אסתטית – אולי אפילו פחות.
אשה שמרגישה נוח יותר עם עצמה ובטוחה יותר עם שדיים שופעים, ומוכנה לקחת את הסיכון שכרוך בניתוח, לחתוך את שדייה ולהשתיל שקיות סיליקון – זכותה לעשות כן. על אף מה שפרמנטו גורסת, אני יודע שרוב הניתוחים, לפחות ממה שמספרים יודעי דבר, מגדילים את הקאפ של החזייה בספרה אחת, כך שאפילו עין מיומנת מתקשה לעיתים להבדיל בין מה שנפש אחת, רגועה יותר, רואה כסבל לבין מה שנתפס בעיניה לברכה גדולה.
הדעה שלי אולי לא פופולרית בקרב מי שמחשיב את עצמו כאנין טעם ובכל זאת אומר אותה בריש גלי – אני מאמין בכל מאודי במוצדקותם של ניתוחים פלסטיים, גם אם אין להן שום הצדקה שאינה אסתטית וסובייקטיבית גרידא. יתרה מזאת, כולי אושר על כך שהקדמה הטכנולוגית יצרה מציאות שבמסגרתה אדם יכול להיכנס לחדר הניתוח ולצאת משם, מספר שעות מאוחר יותר, שלם יותר מבחינה אסתטית עם גופו ועם עצמו. זה יכול להיות קעקוע, פירסינג, הצרת היקפים או ניתוח להקטנת או הגדלת חזה.
אני עצמי מעולם לא מצאתי את עצמי על אף מיטה שאינה סד העינויים של רופא השיניים. ובכל זאת, אני שמח שעומדת לזכותי האפשרות לשנות חלק בגופי שלא נוח לי איתו וכל עוד קיימת הזכות לעשות כן, אני מאושר. ג'וליה פרמנטו יכולה לקרוא לזה קורבנות אופנה עד מחר. אני קורא לזה נפש רגועה יותר. ולזה בעיני, אין מחיר.
ומה דעתכם בנושא? טקבקו לנו!
