לא רק בלקברי: מצעד אויבי הטכנולוגיה

הסיפור המתפתח של איסור שימוש בשירותי הטלפון החכם בלקברי, בערב הסעודית, באיחוד האמירויות ובקרוב אולי גם בהודו, הביא את עיתון הטיים לערוך רשימה משלו של עשרה איסורי טכנולוגיה בולטים. ישראל, אגב, נכנסה לרשימה במקום השישי והלא מכובד בשל האיסור המטופש שהטיל משרד התקשורת על ייבוא האייפד באפריל – קצת לפני קובה, שמיד נרחיב בעניינה.

הסיפור של הבלקברי

מה הסיפור עם הבלקברי? מוקדם יותר החודש הודיע משרד התקשורת של איחוד האמירויות על הפסקת השימוש במכשירי הבלקברי.

מעל לחצי מליון מנויים בממלכה הקטנה (4.5 מליון תושבים) התבקשו להחזיר את המכשירים, ומבקרים בשדה התעופה נתבקשו להפקיד את המכשירים לפני בדיקת הדרכונים. הסיבה לבהלה? Research in Motion, החברה הקנדית האחראית לטכנולוגיה מכשירי בלקברי יצרה הצפנה מוצלחת מדי למסרים שנשלחים ומתקבלים מהמכשיר, ושאינה

ניתנת למעקב על ידי שירותי הביטחון בממלכה.

טענות כלפי ההצפנה המוצלחת מדי של המכשיר הופנו כבר מזמן על ידי מדינות כמו הודו (שמאיימת באיסור שימוש שיחל מסוף החודש, ובינתיים הגיעה לפשרה עם RIM) וכווית – שגם ניסו לפתור את הנושא כדי להבטיח פיקוח על הודעות הטקסט והמייל.

כמובן, כל המדינות עושות זאת בשם "המלחמה בטרור", שהפך כבר ממזמן לשם מכובס לפעולת מעקב אחרי אזרחים. באיחוד האמירויות פשוט איבדו את הסבלנות.

הסעודים, השכנים מהמערב, מיהרו להכריז על חרם משלהם – מה שהוביל לדיונים קדחתניים עם הקנדים שהבטיחו גם להם פיתרון לבעיית ההצפנה ה"מוגזמת". מה שלא הולך בכוח, ילך כנראה בקצת יותר כוח - צרכני.

פקיסטן והפייסבוק

במקום השני במצעד עשרת הגדולים, היא פקיסטן, בה בית משפט גזר חרם על פייסבוק בחודש מאי השנה. זעמו של בית המשפט יצא על קבוצת משתמשים פקיסטניים שהעזו להקים קבוצה בשם "כולם מציירים את מוחמד היום!". הקבוצה קמה בעקבות פרק בסדרה המצוירת סאות' פארק בה נראה הנביא מוחמד כשהוא לבוש, לא עלינו, בתחפושת של דוב.

קומדי סנטרל, מפיקת הסדרה, הגיבה לבקשות צופים מוסלמיים שטענו שאין לצייר את הנביא, וצינזרה את הפרק (מה שגרם למאט סטון וטריי פרקר, יוצרי הסדרה, להגיב). אבל את האמנית מולי נוריס מסיאטל שבארה"ב זה לא הצחיק והיא ציירה פוסטר שנקרא Everybody Draw Mohammad Day – ובו קראה לכולם לצייר את מוחמד, כמחאה על הצנזורה הדתית.

לאחר כמה ימים, קבוצה ברוח זו קמה בפייסבוק והסערה החלה. נוריס קיבלה אלפי מיילים ונאלצה להתנצל ובפקיסטן יצאו לרחובות חמושים בשלטים כמו "אנו אוהבים את הנביא מוחמד – ולכן נאמר לא לפייסבוק".

חומת האש הגדולה של סין

גם סין, ארץ בה יש יותר משתמשי אינטרנט מאשר תושבים בחלק ממדינות העולם, מצטרפת לרשימה. סין, המצטיירת כמעצמת אינטרנט בזכות עצמה, הצליחה להקים קיר סיני

נוסף ומרשים לא פחות – "חומת האש הגדולה של סין", הכינוי לחסימה וסינון האתרים המאסיבי שנעשה שם.

הסינים יצאו במספר הכרזות רשמיות לגבי האינטרנט, "הנמצאת בריבונות סינית בגבולותיה של סין". במסגרת הריבונות, אתרים "זרים ומסוכנים" כמו חדשות ה- BBC בסינית, אתרי אופוזיציה ואתרים הכוללים מילים כמו "דמוקרטיה" או ה-4 ביוני (יום המציין את המהומות בכיכר טיאננמן) נשארים מעבר ל"חומת האש הגדולה".

בלוגרים סיניים מחפשים דרכים חדשות לעקוף את החומה. בשל מדיניות הפנים של סין בנושא, כותבי בלוגים רבים נמצאים כבר מאחורי חומות לא וירטואליות כלל – חומות הכלא הסיני.

הסלולריים שלא היו בקובה

הרשימה בטיים כוללת עוד כמה איסורי טכנולוגיה, דווקא של גופי ספורט, חינוך וטכנולוגיה (אפל סוגרת את הרשימה עם האיסור שלה על תכנים מיניים בשוק האפליקציות לאייפון), חלק מהאיסורים נראים דווקא הגיוניים – כמו האיסור על נגני מוזיקה במירוצי מרתון, או האיסור שהטילו הקולג'ים בשעתו על נאפסטר (כדי שלא להיתבע על הפרת זכויות יוצרים).

אבל בהקשרים המעניינים אותנו, קרי צנזורה פוליטית ומחשבתית על תושבי מדינות, מעניין לראות את מספר 7 – האיסור שהטילה קובה על תושביה של רכישת טלפונים סלולריים.

פידל קאסטרו, הוא זה שאסר על אזרחי קובה לרכוש ולהשתמש בטלפונים סלולריים, בטענה שהדבר דרוש ל"מאבק הרעיוני" מול אויבתו הגדולה, ארצות הברית. מצב די אירוני, בהתחשב בעובדה, שהשוק השחור של טלפונים סלולריים פורח שם – באדיבות קרובים ומכרים של אזרחי קובה המתגוררים במיאמי.

אך אחיו הצעיר של פידל, ראול, הבין דווקא הוא שאי אפשר לעצור את הקדמה, ובראשון באפריל 2008 הסיר את האיסור.

ירדן מצנזרת אתרי חדשות

עוד מדינה אחת שלא נכנסה לרשימה של הטיים, אבל גם שם השלטונות דעתם אינה נוחה מהטכנולוגיה היא שכנתנו, ירדן. בירדן הועבר בתחילת החודש חוק זמני המקנה לשלטונות צנזורה על אתרי חדשות מקומיים – לרבות הזכות לפשוט על מערכות האתרים ולערוך שם חיפוש, ללא צורך בצו שיפוטי. זאת לצד חסימת גלישה של 50 אתרי חדשות

שכאלה במוסדות מדינה, בטענה של "הגברת התפוקה".

אחד העיתונאים התלונן כי כתיבה על כל נושא פוליטי, כלכלי או חברתי עלולה להסתיים באישום בפגיעה באינטרסים של המדינה או בכלכלתה וכי הוא בטוח שהדבר נועד לפגוע בכלי התקשורת המקוונים המקומיים.

אחרית דבר

אויבי הטכנולוגיה, כמו גם אויבי הדמוקרטיה הם אלה המעוניינים להשתיק את חופש הביטוי, להצר את השיח ולשמור על הסדר הפוליטי הקיים, אתגר שהולך ונעשה קשה יותר ויותר בעולם המשתנה תמידית. לפעמים, כמו במקרה של פקיסטן או איחוד האמירויות, הם אפילו מצליחים, לפחות לרגע.