הכל בקלאסה: קמפיין המוק' של נבחרת ישראל

בצדק זכתה נבחרת ישראל בכרטיס לאליפות אירופה, ושוב היא תיכנס לאליפות בראש מורם דרך הדלת הראשית.

הנבחרת סיימה חודש מטורף עם הרבה שיאים מנטלים, אך גם לא מעט רגעים קשים.

כבר מהיום הראשון בלטו מספר נקודות מפתח שזכו לסופרלטיבים רבים. לי אין ספק שכמות הכישרון, בנוסף ליכולות האתלטיות, הן ללא תקדים אצלנו. הבעיה באמירה הזאת נעוצה בכך שיש מי שמפרש אותה כאילו אנחנו הטובים ביותר.

שחקני הנבחרת חוגגים, יכולים להרים את הראש (אורן אהרוני)

השחקנים שלנו עשו התקדמות גדולה, אך גם באירופה אף אחד לא דורך במקום. להיפך, מונטנגרו, מקדוניה ובריטניה, אשר היו מהמובילות בקיץ הזה, הן לא נבחרות שטעמו את השלבים הגבוהים של אליפות אירופה.

העובדה שהתקדמנו במספר פרמטרים אישיים עוזרת לנו לשמור על מקומנו היחסית קבוע - אי שם בצמרת הדרג השני עם אופציה לדגדג את הדרג הראשון מדי פעם. כל מי שמצפה ליותר פשוט לא ריאלי.

המשחק במונטנגרו הראה בדיוק את מצבנו. סך הכל משחק טוב יחסית, אך כמו הנבחרת רחוק מלהיות מושלם. ברבע האחרון קרסה ישראל תחת העומס והלחץ הפיזי שהפעילו המקומיים.

הלפרין ובורשטיין. נציגי שכבת האמצע ושכבת הוותיקים (אורן אהרוני)

עקב האכילס שלנו, החולשה בריבאונד ההגנה, היה הסיבה העיקרית להפסד. קשה לנצח כאשר היריב טוחן אותך בהזדמנות שנייה כמעט מדי התקפה. ראינו כבר שכשההגנה שלנו נלחצת יש לכך השפעה ישירה על קצב צבירת הנקודות שלנו בהתקפה, וחוסר היכולת להרים את המשחק לקצב המהיר המתאים לאופי שחקנינו.

כמובן שהסיפור היום אינו המשחק הספציפי אלא ששת השבועות האינטנסיבים שעברה הנבחרת. לדעתי יש מקום להיישיר מבט לעיניהם של השחקנים וצוות המאמנים ולהגיד להם תודה על ביצוע יפה, השקעה אדירה ותוצאה מעולה. מה שהכי יפה זה שהכל התנהל בקלאסה. גם אחרי הפסדים וחשוב לא פחות גם אחרי ניצחונות.

לא ראינו השתחצנויות וגם לא אנשים שנכנסו למרה שחורה. ממוקדים במטרה, עם ראייה מפוכחת של המציאות התרכזו השחקנים בהשגת המטרה הסופית. הנבחרת ידעה להבליט את היתרונות שלה ולהתגבר על החולשות, החל מהיום בו סימן שיבק לשחקנים את המטרה ועד הבאזר אתמול.

דייויד בלות'נטל. מוטי דניאל גילה אותו מחדש הקיץ (אלי אלגרט)

לנבחרת הנוכחית שילוב יפה בין צעירים למבוגרים. הוותיקים בורשטיין וגרין העתירו מהניסיון שלהם, וידעו לרסן בטעם טוב את כספי ונעימי הצעירים המתלהבים. באמצע יש את שכבת הביניים של הלפרין ואליהו, אשר תרמה בשקט אך בעקביות. לעיתים נראה שהיו דקות ארוכות שהם החזיקו את הנבחרת עם היכולת המצוינת שלהם.

נישת המתאזרח בנבחרת יכולה להיות בעייתית וראינו בעבר מקרים בהם המתאזרח התורן חירב בהתנהגותו את הרוח החברתית בנבחרת. דייויד בלות'נטל הרשים אותי מאוד במהלך המשחקים. לאורך השנים נתפס בעיני המשחק שלו כאנוכי ואנטי קבוצתי. תמיד הרגשתי שהוא משחק בשביל עצמו ולא למען הקבוצה.

החודש הזה 'גיליתי' אותו בפורמט אחר. אחד ששם את האגו בצד ומתרכז במטרה. לא מתבייש לפוצץ בהגנה ומוותר על זריקות לטובת אחרים. ברור

שכקלעי בנשמה הוא צריך לחפש את הסל בכל מצב, אבל הפעם זה היה בטעם, לא בחזירות. לפחות מבחוץ נראה שדייויד השתלב היטב והקרדיט גם לצוות המאמנים.

בסיכומו של דבר, זה היה חודש טוב לכל השחקנים שהשתתפו, וכמעט כל אחד קיבל את דקות התהילה שלו. עדיין, המובילים היו הכוכבים היותר נוצצים, כספי ואליהו. על הצמד הושם לחץ אדיר כבר משלב ההכנות, והציפיות מהם הרקיעו שחקים. שניהם שיחקו בינוני בניצחון המרשים מול איטליה, אך שניהם חזרו להוביל את הנבחרת בהמשך.

הדומיננטיות שלהם בטור הנקודות והריבאונדים מהווה קושי לכל יריב. כאשר הנבחרת רצה, הצמד הפגין יכולות מרהיבות במגרש הפתוח. בדקות שההתקפה נתקעה, כספי (בכוח) ואליהו (באלגנטיות) ידעו לייצר מצבים לעצמם. לא במקרה השניים יחד עם הלפרין לא משחקים בליגה הישראלית, אלא מככבים ברמות הגבוהות ביותר שיש.