מפת הדרכים: לאן פניה של הכלכלה האמריקנית?
בכלכלה הגדולה בעולם מתחילים להתפכח מהאשליה שבעזרת הזרמת כסף מסיבית לוורידי וול סטריט הצלחנו לרפא את תחלואי הכלכלה ולהתגבר על המשבר הקשה ביותר מאז השפל הגדול. שנת 2010 צפויה להיות שנת המשבר השני. פרשנות
בשבוע שעבר רעדו שוקי המניות בארה"ב ובעולם כולו על רקע החששות ההולכות וגוברים כי הכלכלה העולמית צועדת אל עבר מיתון נוסף. "דאבל דיפ" (תחתית כפולה) נהיה ביטוי שגור בפי כלכלנים לא מעטים בעקבות הזעזוע שפקד את השווקים.אז לאן פניה של הכלכלה האמריקנית? נכון, זו אולי "שאלת מליון הדולר", אך אם נצליח להבין את מפת הדרכים שבה אנו מצויים יתכן ויש באפשרותנו להפוך אותה ל"שאלת הדולר".
בקצרה מאוד - מה היה לנו עד כה: 2008 הייתה שנת המיתון, 2009 - שנת ההתאוששות. ו-2010? סימן שאלה גדול מרחף עדיין מעל השנה הנוכחית. האם היא המשכה של 2009 או שמא שכפול של 2008. נוכל לרסק את סימן השאלה בעזרת ניתוח התהליכים הכלכליים בארה"ב.
20 בינואר 2009. ברק אובמה נבחר לנשיאות ארה"ב. באותו החודש עמד שיעור המובטלים בארה"ב על 7.6 אחוזים. כותרות העיתונים (ולא רק הכלכליים) נעו באותם ימים בין יאוש ותחושה של משבר נוסח השפל הגדול לבין תקוות וציפיות שהנשיא הטרי יושיע וינהיג את הכלכלה אל עבר חוף מבטחים.
6 באוגוסט 2010. שנה וחצי לאחר מכן. שיעור המובטלים בארה"ב עומד על 9.5 אחוזים. אובמה בהתייחסו לנתון אומר "אל דאגה", ושולח את כולם להביט בדו"חות החברות לרבעון השני של 2010 שמראים על גידול ברווחים. "אנחנו בדרך הנכונה" הצהיר הנשיא.
ידוע וברור הוא כי לאחר משבר כלכלי סוגיית האבטלה היא האחרונה לבוא על פתרונה. עם זאת, נדמה שלא כדברי אובמה, ארה"ב לא בדרך הנכונה או שהיא אפילו בדרך הלא נכונה. הכלכלה האמריקנית בנויה רובה ככולה על כח הקניה של הצרכן האמריקני. כוחו של האחרון הולך ואוזל עקב ריבוי האבטלה שהופכת למגיפה.
במקביל, חולשתו של שוק הנדל"ן האמריקני ממשיכה – הרי לנו התאוששות דמיונית של השנה האחרונה שביטויה הכמעט בלעדי הוא בוול סטריט. כבר דיברו לא פעם על הניתוק בין וול סטריט למיין סטריט. בין הבורסה למצב הכלכלה "האמיתי", השנה וחצי האחרונות הן דוגמא מצוינת לכך.
השאלה הגדולה היא מה הלאה?
21 ביולי 2010. 30 חודשים לאחר פרוץ המיתון. בן ברננקי נואם בפני הסנאט האמריקני בנוגע למצב הכלכלה. בהתייחסו לאיך שהוא מעריך את המשך הפעילות הכלכלית הוא בוחר להתנסח בצורה מעורפלת למדי. ובוחר לתאר את מצב הכלכלה במילים: unusually uncertain. ובעברית: "אי וודאות לא רגילה". איך שלא נהפוך את זה, גם באנגלית וגם בעברית, הנגיד ברננקי השתמש בתיאור שרק מגביר את האי וודאות עליה הוא מדבר. הנגיד רמז שהסכנה טרם חלפה.
יתרה מזאת, בהודעת הריבית מה-11 באוגוסט ובנאומו ב-27 באוגוסט אמר ברננקי כי יעשה כל שידרש בכדי למנוע תחתית כפולה וחזרה לדפלציה. רצונו הטוב של הנגיד האמריקני הוא כמובן חיובי אבל ההודעה משדרת מסר מסוכן – המסר הוא שתחתית כפולה היא לא מילה גסה אלא אפשרות שעומדת על הפרק. מעבר לכך, ארסנל הנשק העומד לרשותו של הבנק הפדרלי מצומצם משמעותית מזה שעמד לרשותו ב-2007 – וגם אז זה לא הספיק כדי למנוע מיתון. הריבית, כזכור, ברמה אפסית כבר תקופה ארוכה מאוד.
הרי לנו ברננקי שמטיל ספק בחוזקה של ההתאוששות הכלכלית ואת אובמה שמקרין אופטימיות שאת מקורה אין אנו יודעים. אז ברור שבימים אלו אנו נמצאים בפני צומת דרכים בכלכלה האמריקנית והגלובלית. האם אובמה צודק ואנחנו בדרך הנכונה וההתאוששות אט אט תיהפך למגמת צמיחה בת קיימא או שמא הספקות שמטיל בן ברננקי בהתאוששות יהפכו לתרחיש של מיתון חוזר ועמוק יותר מקודמו.
בכדי לנסות ולהעריך לאיזו אחת משתי הדרכים תפנה ארה"ב, עלינו להבין מה עומד בבסיס אותה התאוששות כלכלית? ההתאוששות היא תוצאה של תכנית תמריצים חסרת התקדים של הממשל האמריקני בסך 787 מיליוני דולרים. תכנית אשר יצאה אל הדרך בתחילת 2009. הנהנים הגדולים מהתכנית הם הנפגעים העיקריים מהמשבר הפיננסי – המוסדות הפיננסים. הללו מציגים מאז השקת התכנית דוחות כספיים משופרים. הם נהנים מנהרות של שטרות שזרמו אליהם מהממשל האמריקני. מאידך, הצרכן האמריקני, המובטל האמריקני והנדל"ן האמריקני לא הציגו שיפור משמעותי מאז השקת התכנית ובסופו של דבר הם לא הנהנים העיקריים ממנה.
כעת, דומה שההשפעה של הזרמת והזרקת הכסף עומדת לפוג וזוהי שעת המבחן לכלכלה האמריקנית: האם החולה שהוגדר "אנוש" לפני שנה וחצי יצליח לתפקד גם ללא ההזרקות של הרופאים? והנה המחשה במה דברים אמורים.
כחלק מתכנית התמריצים, העניק הממשל האמריקני לאזרחיו מענק בגובה של 8000 דולרים לרכישת דירה ראשונה. המענק תם בחודש אפריל האחרון. ב-24 באוגוסט הזדעזעה וול סטריט עם פרסום נתון מכירות הבתים הקיימים שירד בחודש יולי ב-27 אחוזים – אחת הנפילות הגדולות בהיסטוריה של שוק הנדל"ן האמריקני.
לנתון זה יש 2 משמעויות: האחת – שוק הנדל"ן האמריקני לא מתאושש אלא אף ממשיך לגלוש במדרון החלקלק. אך מעבר לכך – נתון זה הוא ההוכחה כי על אף מאמצי הממשל להנשים ולהחיות את "החולה" – החולה לא מסוגל באמת לנשום באופן עצמוני ועדיין נתון לחסדיו של הממשל.
מכיוון שההתאוששות לא ריפאה את יסודות הכלכלה – בעיית האבטלה ושוק הנדל"ן, אלא יותר התרכזה בוול סטריט ובמוסדות הפיננסים אין זה בגדר הפתעה כאשר מגלים שהחולה לא מסוגל לתפקד בכוחות עצמו.
אם נכונים דברינו הרי שארה"ב נמצאת כעת על סיפו של משבר כלכלי נוסף. ואם נחזור לשאלה שבראשית המאמר נגלה ששנת 2010 תהיה שנת ההתפכחות. ההתפכחות מהאשליה שבעזרת הזרמת כסף מסיבית לוורידי וול סטריט הצלחנו לרפא את תחלואי הכלכלה ולהתגבר על המשבר הקשה ביותר מאז השפל הגדול.
השנה ארה"ב תיווכח לדעת שההתאוששות של 2009 לא ביצעה את תפקידה כראוי. המשכה של שנת 2010 ושנת 2011 צפויות להיות רצופה מהמורות וקשות בשוק ההון האמריקני בפרט ובשוקי ההון בעולם בכלל. לאחר הבחירות בנובמבר בארה"ב ועם ההפנמה כי משבר כלכלי חדש-ישן פוקד את המדינה, צפוי שהמערכות הממשלתיות בארה"ב יגיבו וינסו למנוע מהכלכלה הגדולה בעולם לגלוש לתקופת מיתון נוספת וכדי לתחזק את התאוששות ישיקו תכניות פיסקליות חדשות.
לא בטוח שמה שלא הולך בכח ילך בעוד יותר כח אבל מה שכן בטוח זה שכל הנתונים מראים שמשהו רקוב בממלכה ועקב התלות הבלתי נמנעת בין ישראל לארה"ב (גם) בפן הכלכלי, בקרוב מאוד נרגיש את ההשלכות של זה גם אצלנו.
הכותב הוא הוא הכתב הכלכלי של רדיו גלי ישראל
לפנייה לכתב/ת 
