מחאת נעמת: 20 שנות ותק, 2,300 שקל לחודש
למטפלות נמאס, והן החליטו לשבות "עד שיכבדו אותנו בתנאים הולמים" - כלומר, כאלו שיאפשרו, אולי, לעזוב את בית ההורים בגיל 37. אז למה לא להתפטר וזהו, וללכת להיות קופאית בסופר? כנראה שהאהבה לילדים חזקה מהכסף
"אני בת 37 ועדיין גרה אצל ההורים", מספרת נעמה לקר מחיפה. "כשאני מספרת על המשכורת שאני מקבלת, חברים שלי פשוט לא מאמינים, כי אני עובדת המון שעות. אז אני מראה להם את התלוש - והם אומרים לי שאני מטומטמת". לקר, מטפלת העובדת במעון של נעמת מגיל 17, משתכרת כ-2,300 שקל בחודש, אליהם נוספת קצבת השלמת הכנסה.
היום (ב') הכריזו מטפלות נעמת על שביתת אזהרה של יום אחד ב-1 בספטמבר, והן גם מתכוונות להפגין בניסיון לשכנע את הממשלה לשפר את תנאי העסקתן. בשיחה עם ynet, סיפרה לקר על המצב שהביא אותה ואת חברותיה למקצוע לשבות לראשונה: "ניסיתי פעם לשכור דירה אבל לא הצלחתי לעמוד בשכר הדירה ובתשלומים. אני לא נוסעת לחו"ל, לא מטיילת, ואני בחורה צעירה שחולמת להפוך לאמא - אבל אני לא יכולה להרשות זאת לעצמי כי אני לא רוצה להביא לעולם ילד שיסבול".
חני דן בת ה-53, גם היא מחיפה, מדורגת, אחרי 25 שנות ותק, ברמת המקצועיות הגבוהה ביותר. למרות זאת, היא נאלצת להשלים את הכנסתה כמטפלת באופן פרטי עד שעות מאוחרות - רק כדי לקום למחרת שוב בחמש וחצי בבוקר, ולהספיק להגיע למעון בשבע, לעוד תשע שעות עבודה.
"המשכורת שלי מביישת אותי", היא אומרת. "אני מתביישת לספר כמה אני מקבלת. יש לי משכנתא גדולה שאני משלמת לבדי, ולכן אני נאלצת גם לקחת הלוואות מהבנק. הגעתי לדרגות הכי גבוהות, ואני עדיין אפילו לא מגרדת את ה-5,000 בחודש. שנים לא טיילתי, ואני מתגלגלת מהלוואה להלוואה".
"שכחו שמדובר בדור העתיד"
כל המטפלות עובדות שנים עבור משכורת זעומה, ומודות שהסיבה היחידה שמחזיקה אותן בעבודתן היא האהבה לילדים והסיפוק שהן חשות בעבודתן. יחד עם זאת, אומרת דן, הרבה בחורות איכותיות לא מגיעות לעבוד במעונות בגלל המשכורת הנמוכה.
"העבודה שלנו זו עבודה עם המון אחריות", היא אומרת. "אנחנו אחראיות גם על הילדים וגם צריכות להיות בקשר טוב עם ההורים.
עם משכורת כזאת, עדיף להיות קופאית בסופר, להגיע לעבודה, לעשות את השעות שחייבים וללכת. כולם פשוט שכחו שמדובר בדור העתיד".
יונה מנשר, המועסקת בנעמת קרוב ל-30 שנה, הבטיחה שהפעם המאבק יימשך בלי פשרות: "יש עלינו המון אחריות, אנחנו עושות עבודת קודש ורובנו מקבלות השלמת הכנסה ומתקשות לגמור את החודש. לא נשלים יותר עם האטימות של הממשלה. אנחנו אומרות: עד כאן. חיכינו וחיכינו בסבלנות, ושום משא-ומתן לא הוביל לשום דבר. אנחנו ניאבק ונילחם עד שיכבדו אותנו בתנאים הולמים".
לפנייה לכתב/ת 
