תובע סדרתי או קורבן ספאם? סיפורו של אלכסנדר

האם אלכסנדר רדובסקי הוא "תובע סדרתי"? אדם בשם אלכסנדר רדובסקי פיתח תחביב - לתבוע בכל פעם חברה אחרת בבית המשפט מכח "חוק הספאם" – חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב ב-1982 – ולנסות לזכות בפיצויים.

"חוק הספאם" אוסר על שיגור פרסומים באמצעים שונים, כולל באמצעות פקסימיליה, מבלי לקבל הסכמה מפורשת מראש ובכתב של הנמען. החוק מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים שלא תלויים בהוכחת נזק בסכום של עד 1,000 שקל עבור כל דבר פרסומת שנשלח בניגוד לחוק.

אלכסנדר רדובסקי טוען כי מכשיר הפקס שלו עובד הרבה. יותר מדי. לדבריו, הפקסים שנשלחים אליו הם ספאם ועל כן עליו לקבל פיצוי בשל כך. בחודשים האחרונים הגיש רדובסקי כמה וכמה תביעות נגד גורמים שלטענתו שלחו לפקסימיליה שלו ספאם. האם ביהמ"ש פסק לו פיצוי?

ב-6 במאי 2010 פסק דין בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה נגד חברת א.ר. לייזר בע"מ. אף נציג מהחברה לא התייצב לדיון והשופט דניאל פיש פסק לרדובסקי את מלוא סכום התביעה - 5,000 שקלים, בתוספת 250 שקלים הוצאות. (ת"ק 23891-12-09 רדובסקי נ' א.ר.לייזר בע"מ).

באותו היום ניתן פסק דין נוסף לזכותו של אלכסנדר רדובסקי. השופט דניאל פיש מביהמ"ש לתביעות קטנות בחיפה אישר את ההסדר אליו הגיעו רדובסקי וחברת פקס מוכר בע"מ, לפיו החברה תשלם לרדובסקי פיצוי של 1,500 שקל על שליחת ספאם, בנוסף להתחייבות שלא לשלוח לרדובסקי פקסים בעתיד. (ת"ק 23849-12-09 רדובסקי נ' פקס מוכר בע"מ).

תפנית בסיפור - השופט מצביע על סימני שאלה

ה-17 במאי, לעומת זאת, היה יום פחות שמח עבור אלכסנדר רדובסקי. הפעם, החברה שתבע רדובסקי בביהמ"ש לתביעות קטנות בחיפה הייתה חברת קומטופ COMTOP בע"מ, ולא רק שרדובסקי הפסיד, אלא הוא אף חויב לשלם הוצאות.

רדובסקי הגיש תביעה לתשלום פיצוי של 5,000 שקל בשל משלוח הודעות פרסומת לפקס שלו ללא הסכמתו, בניגוד להוראות חוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982.

לטענת רדובסקי, במשך זמן רב נשלחו לביתו בשעות הלילה פקסים מחב' קומטופ. כהוכחה לטענתו, צרף רדובסקי לכתב התביעה 5 דפי פקס שנשלחו אליו מהחברה ואף טען כי נשלחו אליו פקסים נוספים, אך הוא זרק אותם. בנוסף, טען רדובסקי כי אשתו, שהיא בת 77, סובלת ממשלוח הפקסים שנעשה בשעות הלילה בשל בעיות שינה.

מנהל חברת קומטופ טען מנגד, כי הוא מעולם לא שלח לתובע פקסים לביתו. לטענתו, הוא מנהל עסק באזור המרכז ואין לו כל עניין לפרסם מחוץ לאזור גוש דן מאחר שהשליחים שעמם הוא עובד, פועלים רק באזור גוש דן. עוד טען המנהל, כי התובע מעולם לא פנה אליו, לא התלונן ו/או לא טען בפניו כי הוא מקבל ממנו פקסים או ביקש להפסיק את משלוח הפקסים.

לאחר הגשת התביעה אף התקשר מנהל החברה לתובע, ואמר לו שאם בטעות נשלחה אליו פרסומת מהחברה הדבר יתוקן ולא ישלחו אליו שוב פקסים. אולם, רדובסקי מיודענו אמר לו כי הוא לא מאמין במערכת הישראלית, וכי הוא תבע מספר אנשים במקרים דומים בהם נשלחו לו פקסים ללא הסכמתו וזכה ב- 5,000 שקל, ועל כן לא הסכים למחוק את התביעה.

השופטת עדי חן-ברק החליטה לדחות את התביעה. השופטת קבעה, כי רדובסקי לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי אכן קיבל פקסים מהחברה. "כל שצירף התובע הם 5 עמודי פרסומת של הנתבעת, לגביהם טען כי הגיעו למכשיר הפקס בביתו כאשר על גבי הדפים אין מועד ואין שעה", כתבה השופטת.

השופטת הוסיפה, כי העובדה שביום הגשת תביעה זו, התובע הגיש עוד 4 תביעות נפרדות לביהמ"ש כנגד 4 חברות נוספות, בהן הועלו טענות זהות (הן באשר למועד קבלת הפקסים והן בקשר לכך שהפקסים הגיעו ללא ציון מספר, שעה ותאריך) מעוררת סימני שאלה.

השופטת סיכמה את פסק הדין בכך שלא הוכח, כי החברה שלחה לתובע הודעת פרסומת כאמור בסעיף 30א' לחוק הספאם, ולכן דחתה את התביעה וחייבה את התובע בהוצאות משפט בסך 350 שקל.

מסתבר כי אלכסנדר רדובסקי הוא לא האדם שיאמר נואש במהרה. רדובסקי הגיש בקשת ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה, וטען כי היה מקום לקבל את התביעה שהגיש נגד חב' קומטופ. ב-14.6.2010 דחה השופט קיסרי את בקשת רשות הערעור, והדגיש כי לא בקלות תינתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות.

הרשות תינתן כשמדובר בטעות משפטית או עובדה גלויה, ברורה ופשוטה. במקרה הנדון, נקבע כי אין מקום להתערב במסקנת ביהמ"ש לתביעות קטנות, ועל כן הבקשה נדחתה. (רת"ק (חיפה) 48079-05-10 - אלכסנדר רדובסקי נ' קומטופ בע"מ).

ב-8 ביוני 2010 השמש שוב האירה פנים לאלכסנדר רדובסקי. ביהמ"ש לתביעות קטנות בחיפה דן בתביעה שלו נגד לשכת המסחר ותעשייה חיפה והצפון. לטענתו, שש הודעות פקס שוגרו למכשירו בשעות הלילה.

השופט יואב פרידמן ציין כי בחוק הספאם נקבע כי לא ישגר מפרסם פרסומים באמצעים שונים, בין היתר באמצעות פקסימיליה, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש ובכתב של הנמען. ניתן לעשות כן בכל זאת במידה שהמפרסם מוכיח כי התקיימו במצטבר שלושה תנאים, שעניינם מסירת פרטי הנמען למפרסם במהלך רכישת מוצר או שירות, ומתן אפשרות לנמען להודיע כי הוא מסרב לקבל דברי פרסומת.

במקרה הנדון, לא הייתה כל התייצבות לדיון מטעם לשכת המסחר והתעשייה ובכל מקרה, בכתב ההגנה לא צורפו אסמכתאות להתקיימות החריגים במצטבר (החריגים הקבועים בסעיף 30 א' (ג)).

השופט קבע, כי אין מקום לפצות את התובע בתקרת הסכום שמאפשר החוק, כלומר: 1,000 שקל, שכן לא הוכח נזק מלבד עגמת נפש וחייב את לשכת המסחר לשלם לו פיצוי של 500 שקל עבור כל פרסום, ובסך הכל 3,000 שקל על שישה פרסומים. בנוסף, חויבה החברה לשלם לתבוע הוצאות משפט של 300 שקל. (ת"ק 23552-12-09 רדובסקי נ' לשכת המסחר ותעשייה חיפה והצפון). 

שיטת מצליח לא תמיד מצליחה

המסקנה העולה מפסקי הדין היא ברורה: ביהמ"ש מפצה על ספאם. זאת, כאשר הוכח כי אכן נשלח דואר זבל מטעם הגורם הנתבע, ללא קבלת אישור של הנמען. עם זאת, הנסיון להפוך את התחביב לתבוע בבית המשפט לספורט לאומי, לא תמיד מצליח ובמקרים שבהם התביעה לא מוכחת וביהמ"ש מטיל ספק באמינותה, היא נדחית, והתובע אף מחויב בהוצאות.

עו"ד אורנית אבני-גורטלר, עוסקת בכתיבה ועריכה משפטית .

*יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.