תופעה: הורים שלא נותנים חיסונים או תרופות לילד
סירופ נגד שיעול? מיותר. אנטיביוטיקה? חס וחלילה. החום עלה? מחר הוא כבר יירד מעצמו. הורים שמסרבים בתוקף לתת לילדיהם תרופות מסבירים ל"זמנים מודרנים" של "ידיעות אחרונות" למה עדיף לרפא מחלות בדרכים פחות מקובלות
לנדיה ויובל קדן מגבעתיים יש ילדה קטנה ותינוק בבית, אבל אין ארון תרופות. הם חיים בלי משככי כאבים, בלי סירופ נגד שיעול, בלי טיפות לאוזניים, לעיניים ולאף, בלי כדורים נגד כאב ראש ובלי תכשירים להקלה על הצטננות. כשצריך להוריד חום לתהילה בת השנה ו9- חודשים הם מעדיפים את שמן הפלפל השחור (ומספרים שהוא גם מצוין להורדת כולסטרול,( וכשכואבת האוזן הם מטפטפים לתוכה מעט שמן זית חם עם שום.
"גדלתי בבית שבו היו אמנם תרופות, אבל לא בכמויות, ולא נתנו לנו על כל דבר קטן כדור או סירופ," מסבירה נדיה ,(31) אשת שיווק ומכירות, שילדה בשבוע שעבר את אוריה, בנה השני. "יובל, לעומתי, לא הגיע לזוגיות עם אג'נדה בעניין תרופות, אבל כשהוא הכיר אותי ואת החשיבה שלי, הוא קיבל את זה. הוא גם יודע שיש לי מענה לכל כאב, ושאם הראש קצת כואב לו, אז אני מיד מכינה חליטת אורגנו, שפותרת את הבעיה יותר מכל כדור".
הבעל השתכנע
בערכת העזרה הראשונה של נדיה נמצאים שמן אקליפטוס, שמן שקדים, חומץ טבעי, לימון ודבש. "אף פעם לא למדתי את הנושא באופן מסודר, אבל אני כל הזמן קוראת באינטרנט. אני לא מזלזלת ברפואה המערבית, אלא רק טוענת שלא צריך למהר ולפנות אליה כתחנה ראשונה." גם ויטמינים ותוספי מזון הם מחוץ לתחום. "אף פעם לא נתתי לתהילה ברזל, למשל. היא מקבלת הנקה מלאה ודאגתי לתזונה מאוזנת מלאת ברזל בעצמי. בגיל שנה בבדיקת הדם שלה הערכים הראו רמת ברזל שאפילו למבוגרים אין".
יובל ,(34) יועץ לפיתוח ארגוני ומנחה דמיון מודרך בשיטת ,NLP כבר לא מתקומם. "נדיה היא המובילה בבית בעניין הזה, אם כי אני מודה שהיה לי קצת קשה להסתגל לרעיון בהתחלה. האינסטינקט הראשוני שלי כשצצה בעיה רפואית הוא ללכת למה שמוכר ולכאורה גם בטוח. הידע וההעמקה של נדיה בנושא, יחד עם התוצאות הברורות בשטח, שינו את דעתי. אי-אפשר להתווכח עם פתרון טבעי שמעלים דלקות תוך יומיים. זה עובד, זה בטוח לשימוש וזה הרבה יותר הגיוני. יש לא מעט פתרונות ברפואה המערבית, שאמנם נותנים מענה לבעיה אחת, אבל במקביל מייצרים מספר אחרות".
נדיה: "פעם, אם לתהילה היה חום, הוא היה חושב שבו ברגע היא צריכה לקבל אקמולי, שכמובן אין לנו בבית. אצלי הגישה שונה – אם יש חום, זה סימן שצריך להיות חום. הגוף עושה את העבודה. חום זה לא משהו שמדאיג אותי כל עוד הילדה חיונית ומתפקדת. אני אפילו חושבת שהמדחום שלנו לא עובד. אני לא מודדת חום, אלא מסתכלת ובוחנת את מה שאני רואה. לגבי כאבים אחרים, יש לכל כאב את הפתרון שלו. הרבה הורים דוחפים משכך כאבים עם כל כאב שיניים בלילה לבן. אני פשוט מיניקה, וזה עוזר. בהתחלה ליובל היה קשה עם זה. דיברנו על הנושא, והוא קיבל את דעתי".
אבל כשהחיוניות של בתה מתחלפת בחולשה, גם נדיה מתרככת. "אני תמיד בוחנת את ההתנהגות של הילדים ולא את מידת החום, ואם אמבטיה פושרת לא עוזרת, אני הולכת לרופא, אבל רק בשביל האבחון. רופאים נותנים מיד מרשם לתרופות, כי ההורים רוצים פתרון כאן ועכשיו. הם הולכים לעבודה ורוצים שהילד כבר יבריא. לא מספק אותם משפט כמו 'זה יעבור, קחו כמה ימים וזה מאחוריכם.' כשהמצב יותר קיצוני ומתפתחת דלקת, לדוגמה, אני לוקחת את המרשם לאנטיביוטיקה, שמה בצד ומתקשרת להומיאופת שמכיר אותנו. את ההוראות הוא נותן אפילו בשיחה טלפונית."
כשתהילה הייתה בת שבעה חודשים היא לקתה בדלקת בדרכי השתן. "רופאים נותנים במקרים כאלה אנטיביוטיקה ומספרים סיפורים מפחידים על מה שעלול לקרות. אני בחרתי ללכת להומיאופת, שבדק אותה ואמר שהדלקת תעבור בתוך יום-יומיים ושהאנטיביוטיקה עלולה רק לעכב את הריפוי. יובל היה במילואים, לקחתי על עצמי את שיקול הדעת וזה עבד."
את לוקחת על עצמך אחריות גדולה.
"כמו שאחרים לוקחים אחריות כשהם נותנים תרופות. בבתי החולים אפשר לראות ילדים עם תופעות לוואי של סטרואידים והרעלות. אני גם לא מחסנת: למדתי וקראתי כל מחקר, אני יודעת בעל-פה מהם התסמינים של כל מחלה ממנה מחסנים ולקחתי אחריות. אם, חלילה, אראה סימן ראשון של משהו, ארוץ לרופא."
איך מגיבים הורים אחרים לשיטה שלך?
"החברות הקרובות כבר התרגלו ומכירות את השיגעונות שלי. החברות מהגינה לא מסכימות איתי, ואני לא מסכימה איתן. הרבה יותר מזעזעת בעיניי העובדה שהורים דוחפים מורידי חום לילדיהם, כשהם מגלים בבוקר שמשהו משבש להם את התוכנית. הרי בעוד שעתיים תתקשר אליהם הגננת ובינתיים הם מדביקים את הילדים האחרים. מה שמעניין זה שברגע האמת, כשמישהו מהמשפחה של החברות לא מרגיש טוב, הן מתקשרות אליי כדי לקבל עצה או תרופת סבתא."
האחות הזדעזעה
שמנים אתריים הם הדבר הכי קרוב לתרופה שתמצאו בביתם של גבריאלה (36) וניר (40) שני מהוד-השרון. כשפטרייה מופיעה על גופה של בתם בת השנה הללי, הם משתמשים בשמן עץ התה, ופצעים מטופלים בלבנדר. "ילדתי בגיל ,35 ועד אז נחשפתי לדברים שקשורים להורות טבעית," מספרת גבריאלה, אמא במשרה מלאה. "הללי ישנה איתנו, אני מרבה להשתמש במנשא, מקפידה על הנקה מלאה ומקווה שלפחות עד גיל שלוש היא תהיה איתי בבית."
הסלידה מהרפואה הקונבנציונלית נבטה אצלה בגיל צעיר. "כשהייתי ילדה, נתנו לי תרופות באופן חופשי, ותמיד אחרי אנטיביוטיקה התפתח אצלי משהו חדש. מגיל 20 ומשהו ויתרתי על תרופות. ניר היה צריך להתבשל עם הרעיון, אבל עכשיו הוא לגמרי זורם."
כשלניר, מנהל "אין אפס," חברת הפעלות חברתיות למבוגרים, כואב הראש, הוא הולך לישון או שואף שמן אתרי ומחכה שזה יעבור. בני הזוג מעדיפים להימנע מתרופות גם במקרים קיצוניים הרבה יותר. "לפני שלוש שנים היו לי שיעולים חזקים במשך חודש ימים, עד שנוצר דם מרוב שיעול," מספרת גבריאלה. "הרופא נתן לי מרשם לאנטיביוטיקה, למרות שממש לא היה טעם לכך. רק רציתי לשמוע מה האבחון שלו, אבל היה ברור לי שלא אקח תרופה, ובסוף השיעול חלף מעצמו. בעיניי זה ממש לא גובל בחוסר אחריות. אם אני אדע שיש בעיה, שרק אנטיביוטיקה תפתור אותה, אני אקח, אבל זו תהיה התחנה האחרונה אחרי שניסיתי פתרון טבעי. אנחנו כן מאמינים ברפואת חירום ולא מתווכחים עם הצלת חיים במקרה של פציעה או כשנשקפת סכנה אמיתית. אנחנו לא פנאטים."
התורה שלה רלוונטית לא רק לטיפול בה ובבעלה, אלא גם בהללי הקטנה. "כשהללי הייתה רק בת שבועיים, היא סבלה מאוד מכאבי בטן ומשלשולים. הלכנו לרופא קופת החולים, שלא מצא את הסיבה ורצה לתת לה תרופות נוגדות משלשלים. עברנו למדקר שטען שהיא אלרגית לחלבון חלב פרה, שאני שותה אותו ועובר אליה דרך החלב שלי. הוא טיפל בה, והבעיה נפתרה. זה לא אומר שהתרחקנו לחלוטין מרופאים. אנחנו גם עושים בדיקות דם שגרתיות, אבל רק כדי לשלול משהו ולא כדי לקבל תרופות. לא מזמן היה לי וירוס בבטן, עברתי את זה בבית ונגמר הסיפור. מישהו אחר כבר היה הולך לרופא ומקבל משהו מיותר. מדהים אותי שאנשים נותנים לילדים שלהם כל-כך הרבה תרופות, כשאת הרוב אפשר למנוע על-ידי תזונה נכונה וחיזוק המערכת. אנחנו, למשל, אוכלים אורגני ובריא."
אבל גם בבית משפחת שני יש יוצאים מן הכלל. כשהללי סבלה מאדמדמת וחום גבוה, גבריאלה נתנה לה נר משכך כאבים. "באותו רגע הרגשתי שזה הדבר הנכון והאחראי מצידי לעשות. לא רציתי שהיא תסבול. יכול להיות שיהיה לילד חום מאוד גבוה והוא יחייך ויהיה ערני, אבל כאן היא ממש סבלה, אז לא הלכתי עם הראש בקיר."
אלא שגבריאלה לא מוכנה להחזיק נרות כאלה בבית באופן קבוע. "זה פתח לשימוש, כי הפיתוי הוא גדול. כשהילד עם חום ולא לוקח כלום, את צריכה למדוד לו חום לעיתים קרובות, להיות עם האצבע על הדופק, לשבת לידו כל הלילה. הפתרון הקל הוא לתת לו כבר תרופה וללכת לישון, אבל זה לא מה שמתאים לנו."
עיסוי החזה בשמן אתרי וטפטוף חלב אם לתוך האף - זה הטיפול שמקבלת הללי כשהיא מצוננת. "בעיניי תרופה זה רעל, כי בבסיס זה חומר שלא מוכר לגוף ויש בו חומרים משמרים שלא בריאים לו. אם הסימפטום לא קשה, אז אין טעם לדכא אותו, הרי זו הדרך של הגוף להתנקות. כל ההפרשות של הגוף נועדות להוצאת רעלים מהמערכת, ולכן תכשיר שמיועד לייבוש הנזלת הוא גרוע, טעות יסודית. גם דלקת זו דרך של הגוף להתנקות."
גבריאלה משקיעה שעות רבות בלימוד דרכי הטיפול הטבעיות במחלות. "קראתי המון כדי שארגיש ביטחון להיות אחראית על בתי. לא תמיד הידע של הרופא רלוונטי. עם כל מה שהוא למד, ואני באמת מלאת הערכה על כך, הוא לא מכיר את בתי בחיי היומיום. היסטוריה בריאותית והתנהגותית של ילד משפיעה על דרך הריפוי שלו. אם הילד תמיד לא שקט והוא הולך לרופא, הרופא עלול להסיק שהוא חש ברע ומכאן מתחילות הטעויות. הכי אידיאלי שההורה ילמד את הילד שלו ויידע מה טוב בשבילו."
גבריאלה וניר בחרו גם שלא לחסן את הללי, והם מגיבים בביטול לטענות שבגלל אנשים כמוהם עלולות להתפרץ מחלות ומגיפות. "זה לא נכון," מוחה גבריאלה. "מי שחוקר יודע שחיסונים לא ימגרו מגיפות. זה לא שאני מתנגדת לחיסונים סתם כי בא לי. דווקא מי שלא נותן תרופות ולא מחסן צריך להיות כל הזמן ראש גדול, להיות ערני ומודע למצב הבריאותי של הילד."
איזה תגובות את מקבלת?
"אחותי שהיא פרמדיקית ממש הזדעזעה ממני בהתחלה. אבל במשך השנים היא עבדה בבתי חולים ונחשפה למה שקורה במערכת ויותר התקרבה לדרך שלנו. היא טוענת שמשתמשים בתרופות מהר מדי ולא נותנים לגוף הזדמנות. שוכחים שהוא יותר חכם מאיתנו. גם החברות שלי, שנותנות לילדים תרופות, מקבלות את זה. הן לא נוהגות כמוני בגלל הפחד, אבל זה נובע בעצם מחוסר ידע."
החברים הפנימו
המקצועות של נדב והילה גל-תמיר ממושב תלמי יפה מעידים על כך שהם מנסים לחיות הכי קרוב לטבע שאפשר. נדב (33) הוא מנהל גידולים חקלאיים ובקרת אקלים בהדברה ביולוגית בשירותי האבקה יד-מרדכי והילה (32) היא מטפלת בקריסטלים ובדמיון מודרך בשילוב עם רפואה סינית ובהידרוקולון (שטיפת המעי הגס) במרכז סאקר בתל-אביב. הם הורים של יאל בת השלוש, שלה הם מעניקים חינוך ביתי, ושל מיאה בת החודש. "אני גם מכינה לבד את הסבונים שאנחנו משתמשים בהם בבית, יש לנו רק חיתולי בד במקום חיתולים חדפעמיים, ואנחנו נושאים את מיאה במנשא ולא בעגלה," מספרת הילה. "אנחנו יוצרים את המציאות שלנו, וגם האחריות על בריאותנו היא בידיים שלנו והריפוי טמון בנו, לא בתרופות." אל המסקנה הזו הגיעה כבר כילדה. "גרנו בילדותי שלוש שנים באפריקה," היא מספרת, "ושם נדרשתי לבלוע כל שבוע כדור נגד מלריה, שהותיר בי זיכרון מר. בתור נערה גם סבלתי המון מסינוסיטיס. בכל פעם שהגעתי לרופא הוא ניסה עליי אנטיביוטיקה אחרת, וכלום לא עזר."
מה עוזר לך היום כשאת לא מרגישה טוב?
"התרופות נמצאות סביבנו בכל מקום. קודם כל מים, הרבה אהבה וסבלנות, ובנוסף שמנים אתריים, תוספי מזון, קריסטלים, דיג'רידו (כלי נשיפה אבוריג'יני,( כרית מים חמים, קרח, חלב אם, מלאכים שומרים שאפשר לקרוא להם. חיינו בטבע כמעט שלוש שנים, בניו-זילנד ופה בארץ במדבר, באוהל על נחל צין, כך שלמדנו לרפא את עצמנו בזכות הנסיבות. כשהייתה ירידה של המערכת החיסונית חיזקנו עם מה שהיה סביבנו, בין אם זה שינוי בתזונה, שימוש בקריסטלים, דיקור, נגינה בדיג'רידו אחד על הגוף של השני, עיסויים בשמנים ושימוש בצמחים."
כשבתם יאל הייתה בת מספר שבועות בלבד הם טיפלו בה בעזרת נר גליצרין, אבל התחרטו מיד. "מהר מאוד הבנו שלא זה הפתרון. התחלנו לתת לה מים עם עבודה של דמיון מודרך וקריסטלים. אחר-כך, כשהתחלתי לעבוד בניקוי רעלים, נחשפתי לתמצית אורגנית של זרעי אשכוליות. מאז כולנו לוקחים את זה באופן קבוע לחיזוק המערכת החיסונית ולשמירה על עצמנו. ליאל זה מוריד את החום, ובמקרה של וירוס שבדרך כלל לוקח 24 שעות, אצלנו הוא נגמר תוך חמש שעות. עכשיו כשמיאה נולדה והחלו כאבי הגזים, נתנו לה את התמצית שמקלה מאוד על המערכת שלה."
לרופא הם מגיעים רק כשממש חייבים. "אני לא ראיתי רופא כבר כמה שנים טובות. הרופאה של יאל עובדת בגישה טבעית. אם אני חושבת שצריך לבוא אליה, אני קודם כל מתקשרת ומתארת לה את הבעיה ומה אני עושה כדי לרפא. לא פעם היא פשוט אומרת לי להמשיך במה שאני עושה ושאין טעם לבוא למרפאה מלאה בילדים חולים, אלא אם כן הסימנים מחמירים."
אפילו את ההריונות עברה הילה כמעט ללא ליווי רופאים. "בהיריון הראשון הייתי עד השליש האחרון בניו-זילנד ללא רופאים. בהיריון השני ממש הרגשתי איך הרופאים רק רוצים שאבדק ואקח ברזל, על אף ערכי בדיקות דם נורמליים לחלוטין. זה תיסכל אותי, עד שחזרתי לרופאה שהכרתי בסוף ההיריון של יאל. היא פשוט איפשרה לי להרגיש שאני בשליטה על הגוף שלי, מבלי לנבא לי שחורות אם לא עשיתי בדיקה כזו או אחרת."
נדב, לעומתה, נכנע לאנטיביוטיקה כשסבל מדלקת חמורה. "כשמדובר במצב של סכנה, מותר להתפשר. הילדות, לעומת זאת, מעולם לא לקחו שום תרופה דרך הפה."
מה עושים כשיש כאב גרון או הצטננות?
הילה: "אנחנו משתמשים בשמנים. יש תערובת מעולה שנקראת סינרג'י, אנחנו משתמשים בתמצית האשכולית, מחזקים את הגוף עם ויטמין ,C פולן של דבורים, שמן אקליפטוס, תה עם דבש, לימון וצמחים. ההבדל בין המבוגרים והילדים הוא במינונים ובסוג הצמחים. כשצריך לשכך כאב, יש המון דרכים: עיסוי, לתת ליאל לבחור אבן, להניח על המקום ולבקש ממנה לקחת את הכאב, דמיון מודרך, לקרוא למלאכים השומרים של כל אחד מאיתנו שיעזרו, לעבוד עם נשימות. הרעיון הוא שקודם כל אנחנו עוזרים לעצמנו ושהכאב מופיע כדי לעזור. הוא מתריע ומזהיר ומגלה נסתרות, ומטרתו שנרפא את עצמנו. ליאל יש כישרון טבעי לריפוי, היא עושה הילינג מגיל צעיר מאוד ואני מאמינה שגם למיאה יש יכולות ריפוי."
חיסונים לילדות הם נותנים על-פי דרכם ובמינונים שהם בוחרים. "הטבע צייד את האדם מראשית חייו במערכת הגנה, וכל החיות בטבע מתקיימות וחיות תודות לה. התינוק נולד בריא ומחוסן בחיסון שקיבל מהטבע, תוך כדי יניקת חלב אם. בנוסף, מעולם לא הוכח שתינוק שחוסן נגד מחלה מסוימת לא חלה במחלה שנגדה חוסן. היעילות של החיסונים גם היא אינה מוכחת לחלוטין, ולעומת זאת הנזקים היכולים להיגרם בעקבות חיסון הם ודאיים. את יאל לא חיסנו עד גיל שנה, אז נתתי לה רק את המחומש, וגם אותו לא סיימתי כמו שנדרש במנות, ואת מיאה אני גם לא מתכוונת לחסן, בטח שלא לפני גיל שנה."
החברים לא פוחדים שתדביקו אותם?
"לא נראה לי, דווקא להפך. אם אני סופרת מקרים של ילדים של חברים או בני גילנו, הם הרבה יותר סובלים משפעת, מצינון, מנזלת, מחום ומשלשולים לעומתנו, כי אנחנו חיים בגישה שדוגלת בתחזוקה ברמה היומיומית ולא רק כשיש מחלה."
לאנשים שטוענים כי התנהגותה גובלת בחוסר אחריות, יש להילה תשובה מוכנה. "אנחנו דווקא לוקחים אחריות על חיינו ומלמדים את בנותינו לתחזק את הגוף כל יום מחדש. ברור לי שהדרך שבחרנו דורשת מאיתנו כוח החלטה ושליטה עצמית ועבודה כל יום, אבל השכר הוא יקר - בריאות וחיים יותר טובים. כדי להיות בריא לא צריך להיות קודם חולה. אני לא שוללת את הרפואה הקונבנציונלית, כי היא יכולה לעזור ובהחלט יכולה להציל חיים. אבל ברמה היומיומית אנחנו שולטים בבריאותנו ולא הרפואה, ואת זה אני מיישמת".
ההורים מגלים: כך נפטרים באופן טבעי מכל התחלואים
חום: קומפרסים פושרים בכפות הרגליים והמצח; אמבטיה פושרת. נזלת נוזלית: טפטוף חלב אם לאף. נזלת צמיגה: עיסוי בית החזה והגב בשמן רוונסרה.
אף סתום שמפריע להירדם בלילה: מספר טיפות שמן אקליפטוס על הכרית.
דלקת עיניים: ניגוב בצמר גפן עם חלב אם. שיעול: מרסקים בצל לתוך כפית דבש, משרים כשעה ושותים.
פצעים פתוחים: טפטוף שמן לבנדר.
כאב גרון: מיץ לימון טבעי; גרגור מי מלח; ג'ינג'ר.
כאב אוזניים: טפטוף עדין של שמן זית שחומם מעט עם שום מרוסק.
כאב בטן: תה קמומיל; עיסוי עם משקה חריף.
פטרייה: למרוח שמן עץ תה.
עצירות: חליטת שזיפים במים רותחים.
אפטה: גרגור כפית חומץ תפוחים במים.
חוסר אחריות
"לא לתת חיסונים לילדים ולהימנע מטיפול אנטיביוטי כשצריך אותו זה פשוט חוסר
אחריות, ומי שנוהג כך מסכן את משפחתו," אומר פרופ' שי אשכנזי, מנהל מחלקת ילדים ומומחה למחלות זיהומיות במרכז שניידר לרפואת ילדים. "המשמעות של שימוש רק בתרופות סבתא היא חזרה
לרפואה שלפני מאה שנים, כשתוחלת החיים הייתה נמוכה בהרבה וכמעט 30 אחוז מהתינוקות מתו לפני שהגיעו לגיל שנה. הרפואה המודרנית מבוססת על תרופות שנבדקו ונחקרו, והן היום בטוחות לשימוש ועם מעט תופעות לוואי, שכולן זמניות. הרבה מהתרופות שלנו היום גם מבוססות על צמחים, כולל האנטיביוטיקה." פרופ' אשכנזי אינו שולל את יעילותן של תרופות הסבתא, אבל ההימנעות המוחלטת מתרופות קונבנציונליות כרוכה לדבריו בסבל ובסיכון. "אני ממליץ להורים לחסן את הילדים ולא להימנע מבדיקת רופא ומאנטיביוטיקה כשהיא נדרשת ומומלצת, שכן היא יכולה להציל אפילו ממוות. מעבר לזה, אם ההורים מאמינים בסגולות הריפוי של מרק עוף חם, שייתנו גם אותו בנוסף".
סייעה בהכנת הכתבה: שיר–לי גולן
לפנייה לכתב/ת 
