ניו זילנד: אל מערת גן העדן הסודית של המאורים

חבל הפיורדלנד (Fiordland) בדרום-מערב האי הדרומי של ניו זילנד הוא אחד האתרים המתויירים ביותר במדינה. אלפים מגיעים בקיץ לבקר בפיורדים היפיפיים והנחבאים של ניו זילנד ולטייל לאורך "כביש מילפורד" (Milford Road), כדי לצעוד באחד הטרקים המרהיבים שמציע המקום. הנוף מתגלה בשפעת מפליו ובהריו המשוננים, וכמו כן ביערות גשם וביונקים ימיים כמו דולפיני הקטור (Hector), פינגווין הפיורדים, דובי הים וכלבי הים.

בין כל אלה מסתתרת מערה, שאת דבר קיומה שמרו המאורים בסודי-סודות מפני האדם הלבן, פן תיהרס פיסת המיתוס המאורי החשובה.

בין ההרים והאיים מתחבאים להם כלבי ים ופינגווינים (צילומים: אורי הראל)

כדי לצאת לשייט, על המבקרים להגיע לעיירה טה אנאו (Te Anau), מרכז התיירות של החבל. במקום קיים אגם (השני בגודלו במדינה) הנושא שם זהה לשמה של העיירה, ומהמזח שבעיירה יוצאים לשיט קצר בין איים של סלעי גרניט קטנטנים ורומנטיים. על אף סבך יערות הגשם, המכסים כאן כל חלקה טובה, מפורצים חופי האיים ברצועות של לגונות ושפתם חולות זהב לבנבנים.

שפת החוף מנצנצת בשעות החסד של השקיעה

אישה בוגדנית וחוקר לבן

המאורים (Maori), ילידי ניו זילנד, שקדמו בהרבה להגעת האדם הלבן, שמכנים את ארצם אאוטארואה (Aotearoa) - "ארץ הענן הלבן המוארך", העניקו גם לאיים שמות ציוריים כמו "אי המעיין", "אי האישה הבוגדנית", ו-"אי החולות הלבנים בגשם". המיתולוגיה שלהם עשירה בסיפורים על אודות האיים, כגון האגדה לפיה אשת הצ'יף Te Horo לא רק בגדה בו אלא גם גילתה למאהבה סוד כמוס הנוגע לקיומו של מעיין נסתר וסודי.

מאורי מעוטר בקעקועים מסורתיים וחמוש בגרזן

מקצת הסיפורים מתארים מציאת אבני ירקן ("ג'ייד") באזור שהמאורים מכנים פואונאמו (pounamu). אבנים אלה שימשו בעיקר לחריטת יהלומים או כלי לחימה, ועל פי עדויות נוספות, שימש אזור זה אתר פולחן רוחני. המזון העשיר במקום, מחנות האיסוף והמערה מעידים על נוכחותם של אלה שהשתתפו בטקסי הפולחן ועשו את הלילה במערה.

בית תפילה מאורי מסורתי. מקום לקיום פולחן

סיפורי המאורים סיקרנו את החוקר הלבן לאוסון בורואוס (Lawson Burrows) שיצא בשנת 1945 לחפש את המערה המסתורית. במשך כשלוש שנים סקר בורואוס את כל חופי האגם הענק ותר בסירתו כ-500 ק"מ של חופים, ורק כשנגלה לעיניו פלג מים תת קרקעי שזרם תחת סלע לגדות האגם, הבין שהגיע אליה.

הוא לא האמין למראה עיניו; כמו בחלום, הוא הילך לאורך המערה, שנראתה בעיניו כגן-עדן תת- קרקעי. רק מאוחר יותר הסתבר כי אורכה של המערה מגיע כמעט לשבעה ק"מ.

פיתוי בין הנטיפים

"אני הולך בעקבות בורואוס לאוסון... לאחר שייט של שלושים דקות אני מגיע לגדת האגם העשויה סלע", תיאר בכתביו. "סירת הקטמרן עוגנת במזח צר והסקיפר מחבר אותה בחבלים עבים אל גשר הברזל שמקשר אל פתח המערה". במונחים גיאולוגיים, מדובר במערה צעירה בת 12,000 שנים, אך יחד עם זאת חשוב לציין כי המערה "נחפרה" בידי הטבע בתוך סלע עתיק בן 35 מיליוני שנה.

המזח בכניסה למערת התולעים הזוהרות

אני מתלווה לאלן, מדריך מקומי מלוכסן ותכול-עיניים, שילוב ניו זילנדי אפשרי בהחלט, בן לאב ששורשיו סקוטיים ולאם שהיגרה מוייטנאם. אנו נכנסים ל"קתדראלה", חלל עצום של נטיפים וזקיפים המטפסים 23 מ' לתקרת המערה והמורכבת, בין היתר, ממאובני צדפות ושלדי דגים עתיקים. האוויר לח וצונן, והמדרגות עולות ויורדות בין הנטיפים ולצד נהר תת-קרקעי שנשפך לאגם. מפל ענקי ורועש מפכה לצד עמודי סלע בשלל צורות ובצבעים מגוונים, ורציף העץ, שמצופה ברשתות כדי למנוע החלקת מטיילים, מוליך לכיוון אגם קטן ואפלולי במעבה המערה העשויה ממבוך בן ארבע קומות.

בעומק המערה התברר כי המאורים הם לא היחידים שמצאו בה מסתור: תולעים מסוג "יבחוש הפטרייה" מתגוררות כאן אף הן. גופן צר וארוך כקיסם והן מפרישות רשת סבוכה כחוט עכביש דק, שבעזרתה הן לוכדות חרקים שנמשכים לאור הבוהק שהן מפיצות כתוצר-לוואי של הפרשותיהן.

ככל שהתולעת רעבה יותר, כך זוהר ובוהק יותר אורהּ. מנגנון ההזנה פועל בשיטתיות מקפיאת-דם: כשהתולעת חשה תזוזה ברשת היא מיד משתקת את קורבנה על-ידי הפרשת כימיקל שהורג אותו, ואז היא שותה את מיצו. אלן מקרב את הפנס אל קיר המערה, שעליו הייתה תלויה אחת התולעים: שני שלישים גופה דקיק ורירי ואילו שליש אחר שקוף כמעט לחלוטין.

תולעים זקוקות רק לעצמן

אנו מגיעים לאגמון הקטן ולקצה האזור המותר לכניסת מבקרים. חבל נמשך מלולאה ונמתח מעל המים הרדודים, והסירה יוצאת לדרך, מתפתלת בין הקירות הזקופים. מאות תולעים זוהרות בוהקות ככוכבים זעירים וירקרקים בתקרת המערה. מסביב הכל חשוך ודומם. הדממה מופרת רק על-ידי קול חתירת המשוטים, הנעים בקלילות בנהר התת- קרקעי. מחזור החיים של תולעת כזו הוא כתשעה חודשים, ובמהלכו מחליפה התולעת ארבעה גלגולים: ביצה, זחל, גולם, תולעת בוגרת.

הנוף מתגלה במפליו ובהריו המשוננים. פיורד הדאוטפול בחבל הפיורדים

ברגע שהזחל מגיח מהביצה, הוא בונה קן ומחפש מזון. כשהוא מגיע לגודל של 30 מ"מ הוא מתכסה בעור מגן והופך לגולם. הגולם תלוי על מעין פתיל ומפיץ אור, שבאמצעותו הוא מקבל את אספקת המזון שלו. בשלב הבא הופך הגולם לתולעת בוגרת. התולעים הזכרים חיים ימים ספורים ואילו הנקבות מתות, בדרך כלל, מיד לאחר שהטילו כ-130 ביצים (ההטלה מתרחשת לרוב בחודש דצמבר, אך לעתים היא יכולה להתרחש גם בחודשים אחרים של השנה). הזחלים בוקעים מהביצים כשלושה שבועות לאחר הטלתן.

• אורי הראל, מנהל מחלקת הפסיפיק בחברה הגיאוגרפית