היו בסרט הזה: אנשי המו"מ בעבר נזכרים - וחוזים

השיחות הישירות שנפתחו ביום חמישי בין ישראל לפלסטינים בוושינגטון, הן כמובן לא הפעם הראשונה שבה הצדדים נפגשים סביב שולחן המשא ומתן. מומחים שהשתתפו בסבבי משא ומתן קודמים ניסו בשיחה עם ynet לתרום מנסיונם, להשיא עצות לנושאים ונותנים ולחזות מה יתפתח בסבב השיחות הנוכחי. חלקם אופטימים יותר, חלקם פחות, אבל על דבר אחד כמעט כולם מסכימים: יהיה ארוך, קשה ומייגע.

אורי סביר, שהיה ראש המשלחת הישראלית בתקופת המשא ומתן על הסכמי אוסלו, אומר כי הצדדים הגיעו כעת להבנה שמדובר בשיחות "אין ברירה", ודווקא עובדה זו עשויה להוביל להצלחתן. "זה שאובמה, מובראק ועבדאללה מגבים את הצדדים, מעניק לדיונים משמעות אסטרטגית גדולה. יש הרגשה ששני הצדדים הגיעו להבנה שצריך להגיע להסכם שלום של 'אין ברירה', משום שהאלימות חותרת תחת האינטרסים של שניהם. שני הצדדים מודעים לכך שאם ייכשלו, עלולה להיות הסלמה שתביא להתגברות הפונדמנטליזם והאלימות, ולכן בשלב הזה אני מביע אופטימיות זהירה למרות שאיני אוהד פוליטי של נתניהו", אמר.

נתניהו עם אבו מאזן. "אקט פומבי יוצר ציפיות שווא" (צילום: AFP) 

פרופסור שלמה בן עמי, שהיה שר החוץ בממשלת ברק והשתתף בשיחות בוועידת קמפ-דייויד השנייה, פחות אופטימי, ומזכיר כי סוגיית הבנייה בהתנחלויות עלולה להיות אבן נגף עיקרית. "הפלסטינים טוענים שהם בעצם כבר נתנו את כל מה שיש להם לתת, הם אומרים שהם בסך הכל מבקשים מדינה בגבולות 67', ששטחה יכלול 22 אחוזים משטח פלסטין המנדטורית", הסביר בן-עמי. "אנחנו בפלונטר, המוח של הנושא ונותן הישראלי קודח כדי למצוא פתרונות יצירתיים לגושי ההתנחלות, ואילו מוחו של הפלסטיני חד-משמעי: 'לא מוותרים על גבולות 67'".

בן-עמי מעריך כי אבו-מאזן הוא מנהיג מתון יותר מקודמו יאסר ערפאת, אך ספק אם עובדה זו תאפשר להגיע להסכם. "היום יש לך מנהיג מסוג אחר, אבל לאבו-מאזן אין היכולת שהייתה לערפאת להנהיג את כל עמו, הוא אינו מנהיג היסטורי ואינו שולט על חצי מעמו, שנמצא תחת שליטת חמאס. הוא אמנם מתון, אבל חייבים לקחת בחשבון את העובדה שאין הוא יכול להרשות לעצמו להסכים לדברים שיוגדרו על ידי הקיצונים כבגידה. לכן הוא ינסה להתקרב ככל שיוכל לתביעות הקיצונים".

"ישראל מגיעה מעמדת יתרון"

שאלה מעניינת נוספת העולה בעקבות הפתיחה החגיגית של השיחות, נוגעת לאופיו הגלוי של המשא ומתן. דוקטור רונן הופמן, שהיה חבר בצוות המשא ומתן עם סוריה, אומר כי מגעים חשאיים עדיפים בהרבה. "היתרון של משא ומתן כזה מובהק. שני הצדדים מנטרלים באמצעותו לחצים פנימיים וחיצוניים, הם מתרחקים מעיני התקשורת ומגדילים בהרבה את הסיכוי להגיע להסכמות", הסביר.

לטענת הופמן, משא ומתן שמתחיל באקט פומבי וטקסי יוצר לעיתים ציפיות שווא. "הציפיות בשמיים אבל התהליך הקשה, רצוף המכשולים מטבעו, בעצם רק מתחיל. כך שלסיכום, בפומביות יש הכרח ליצור אווירה ולרתום דעת קהל, אך יש בה סכנה של יצירת ציפיות מוגזמות מבחינה אסוציאטיבית בקשר להמשך התהליך".

עורך הדין גלעד שר, ששימש ראש צוות המשא ומתן עם הפלסטינים בין השנים 1994-2001, סבו שדווקא אין בעיה בפומביות. "הדיפלומטיה הפומבית מתנהלת במקביל לדיפלומטיה החשאית, מעשית. שני התהליכים האלו משלימים זה את זה. האירועים הגלויים לעין נועדו לשדר את התקוות והמסרים ההצהרתיים. העבודה הקשה של צוותי המשא ומתן שמתנהלת בדרך כלל כחלק העיקרי של החתירה להגעה להבנות והסכמות, היא בעצם החלק המהותי, שבו מנסים הצדדים למלא בתוכן את מה שהוכרז בדיפלומטיה הגלויה".

שגריר ישראל בוושינגטון לשעבר, זלמן שובל, משליך את יהבו על אותם מגעים שנעשים מאחורי הקלעים. "המגעים הסמויים, דווקא הם, יכולים להביא להתקדמות רבה יותר מהשיחות הפורמליות. שם ניתן להיכנס לפרטים יותר עמוקים

ולהציע הצעות יותר מרחיקות לכת, משום שתמיד יש פחד תמידי של הצדדים מדעת הקהל בבית. לכן, אני לא מוציא מן הכלל שההסכמות בערוץ הבלתי פורמלי, יהיו אלו שיניבו תוצאות. מי שמנהל אותן הם אנשים ברמה גבוהה מאוד, שזוכים לאמון הקודקודים בשני הצדדים. ברבות מן הפעמים הן יותר מועילות מהשיחות הרשמיות, ותומכות בהן במידה מרובה".

ומי מגיע למשא ומתן הישיר כשידו על העליונה? שובל סבור כי ישראל היא שמתחילה את סבב השיחות מעמדת יתרון. "אם כוונת החמאס הייתה לשבש את השיחות בעזרת פיגועי הירי בימים האחרונים, הרי שהם השיגו את המטרה ההפוכה, הם עזרו לנתניהו להעמיד את סוגיית הביטחון במרכז הדיון".