ביקורת טלוויזיה: השקט (המועט) שנשאר

זה ידוע שאנחנו מלכי עולם במשחקי ידידות, אבל אם כל הידע שלכם על כדורגל היה מתבסס על שידור המשחק של נבחרת ישראל מול מלטה - כפי שהגישו אותו יורם ארבל ואיל ברקוביץ' - הייתם בטוחים שנבחרתו של לואיס פרננדז הרגע סיימה להניף את גביע העולם בדרום אפריקה.

• 1:3 לישראל על מלטה, שלושער ליוסי בניון
• מי שמאמן כן מפחד. על הבכורה של לואיס פרננדז
• לואיס פרננדז: "חשבתם שנשחק כמו ברזיל?"
  

כמו לא מעט מהשדרים והפרשנים בטלוויזיה הישראלית, ארבל את ברקוביץ' חוטאים בזלזול קשה במושאי הסיקור שלהם. מעמדת השידור הגבוהה שלהם הם מצליפים בלשונם בכל מי שרץ על הדשא, ועושים זאת ללא רחמים.

בכלל, מדוע בוחרים צוותי השידור הישראלים להלעיט אותנו בפרטים מיותרים, למלא את החלל בדיבורים מיותרים? תנו למשחק לדבר בפני עצמו, לא צריך לדבר כל הזמן. במחצית הראשונה נראה היה שנמצאה התשובה לברבורים הבלתי פוסקים של ברקוביץ' - ארבל הזכיר את תבוסות הנבחרת לדנמרק ב-1999 ואת פרשת נערות הליווי הידועה לשימצה שלוותה לאותו משחק.

שתי דקות של שקט נרשמו, לראשונה מאז שריקת הפתיחה. איזה כיף. אבל כמו כל דבר טוב גם זה נגמר במהרה - בלי בושה פתח ברקוביץ' במסע הגנה על עצמו

 ועל חבריו לפשע ההוא נגדנו אוהדי הנבחרת. "מה שאתה רומז עליו לא היה הסיבה להפסד שלנו", אמר לארבל, "שיחקנו לא טוב, זה הכול. סתם אנשים רעים". לא שזה מפתיע, אבל שוב אנחנו לומדים כמה בושה אין לאיש הזה. כל זה בערוץ שבכל הפסקת פרסומות משדר פרומו למצעד הבושות של ישראל, בו מככבת אותה פרשה מכוערת.

לסיום נקנח בשיעור קצר בעברית, מוגש כשירות לקורא איל ברקוביץ'. מדוע לקוות שוורמוט "יעשה את הדריבל שלו"? בשביל זה יש בשפה העברית את המילה כדרור, ורמוט יכול לכדרר באגף.

הייתי מצפה מערוץ 10 לדרוש מהאנשים המופיעים אצלו לדבר עברית רהוטה, בדיוק כמו שהייתי מצפה מברקוביץ' להתבטא בצורה מכובדת. בפניו של פרשנינו היקר עומדת הזדמנות לנפץ את התדמית של הכדורגלן הטיפש, אבל הוא (כמו תמיד) בוחר ללכת בדרך החתחתים שלו. לנו נותר לסבול יחד איתו.