סודות מחדר ההלבשה

קחו מאה גברים שאפתניים וכנסו אותם לחודש ימים שיתבשלו בטסטוסטרון של עצמם. לבנים, אפרו-אמריקנים והיספאנים; צעירים ומבוגרים; פושטקים וילדים טובים; רווקים ונשואים; מובטלים בעבר ומיליונרים לעתיד - כל כך הרבה משתתפים עם מטרה אחת: לצלוח את מחנה האימונים של ליגת הפוטבול ה-NFL. סיר לחץ, על אש טלוויזיונית. כל המצרכים לריאליטי משובחת. ואכן, לאמריקנים יש אחת כזאת, וקוראים לה "Hard Knocks".

רק הטובים לטייס

"Hard Knocks" היא ריאליטי מהזן הדוקומנטרי; האתגרים, הדרמות, המתחים והתחרויות - הכל אכן מתרחש במחנות קדם-העונה של קבוצות ה-NFL. העונה השישית, שהסתיימה בסוף השבוע האחרון, מוקדשת לסיקור הניו יורק ג'טס, מועמדת בולטת לאליפות והקבוצה החביבה על טוני סופראנו. והעונה גרפה אחוזי צפייה נאים עבור רשת HBO.

"Hard Knocks". הקווטרבק מארק סאנצ'ז פותח את העונה

מקורות הצלחת הסדרה מגיעים מתרבות הפוטבול האמריקנית והאתוסים שלה. סרטי קולנוע רבים ניזונו מהם: "יום ראשון הגדול", "ג'רי מגווייר" ואף "סיפורו של פאט טילמן" הדוקומנטרי שיצא לאקרנים החודש. ב"Hard Knocks" האלמנטים המיתולוגיים לובשים בשר ודם, זיעה, שרירים וראסטות, הכל בריל-טיים.

זה לא ממש משחק (צילום: Al Pereira, NY Jets)

אבל תיעוד ההכנות המקצועיות אינו באמת הקו המנחה של הסדרה. החידוש של "Hard Knocks", כמיטב מסורת הריאליטי, לא נמצא בסיפורים הגדולים, אלא בפרטים הקטנים: מיקרוקוסמוס שנחשף בפנינו כתגובה לכותרות הענק במדורי הספורט. והשנה, כאמור, הג'טס סיפקו סנסציות ומלודרמות. 

התפוח הגדול והנוצץ. הניו יורק ג'טס

מקבילת הריאליטי של "Hard Knocks" היא בוודאי "הישרדות". יותר נכון "הישרדות אולסטארס" (או "הישרדות פרובול" במונחי פוטבול). את מחנה האימונים מתחילים כמעט מאה שחקנים, כשרק 53 מהם ייכללו ברשימה הסופית. זוהי משימת הישרדות אמיתית, ועל הכף נמצאים תהילה, המון כסף וגם סיפוק עצמי.

המטרה: סופרבול

הטירונים מלאי התקווה שרואים את חלומותיהם מתנפצים, ותיקים מהוללים המנסים בכל כוחם להשהות את קץ הקריירה - כולם מפחדים מההדחה. והמאמנים הם אלה שנאלצים להכריע - משימה שמתגמדת ביחס למטרה האמיתית: להפוך את השורדים, שהתחרו אחד בשני, ליחידה שלמה ומגובשת. קבוצה שיוצאת לקרב האמיתי, על האליפות.

הכירו את קואץ' ראיין

הכוכב הגדול ביותר של "Hard Knocks" הוא המאמן הראשי של הג'טס, רקס ראיין. סוג של שפקס מלא הבטחון העצמי והוולגרי. יש לו לב ובטן ענקיים (לאחרונה עבר ניתוח להצרת קיבה), וגם ביצים. הוא לא חושש להצטלם בעירום, ולהוציא מהפה שלו אפילו יותר ממה שנכנס אליו, כאשר ה"F-word" שגורה בו דרך קבע.

"אני באמת צריך לשמור על הפה שלי", הודה לאחרונה. לשם שינוי, הוא לא מתכוון לכך. הוא הרי אוהב לעצבן, ובמיוחד כשמדובר באויבים המסורתיים - קבוצת ניו אינגלנד פטריוטס. "בכנות, לא צפיתי בסדרה העונה", הודה כוכב היריבה, שנודע גם כבעלה של ג'יזל בונדשן, טום בריידי. "אני שונא את הג'טס, כך שאני מסרב לתמוך בתוכנית הזאת".

בריידי וג'יזל. בלי "Hard Knocks" (צילום: AP)

מלבד הצורך בהתנהגות משולחת הרסן, יש בסדרה גם ערך מוסף, אישי וקבוצתי: "מטרה אחת שיש לי בסדרה היא שאני רוצה שכל שחקן יצפה בזה ויגיד שיום יבוא והוא ירצה להיות איתנו", אמר ראיין. בינתיים, זה לא עזר להביא למחנה את דארל ריביס. כוכב הג'טס לא היה מרוצה מהמספרים בחוזהו והחרים את המחנה, מה שרק שיפר את הרייטינג.

המתח בינו לבין ההנהלה רק הגביר את רמת העניין של הצופים, אלה המצפים לכל בדל של מידע. "הדבר הנפלא ב'Hard Knocks' זה שהקבוצה מסכימה לגישה מלאה", אומר ל-ynet המפיק דייויד הרמון, "אם נבקש שמשהו בחדר ההלבשה יישאר פרטי - נקבל זאת. הג'טס שותפים נפלאים, בגלל שהבעלים, המנכ"ל והמאמן מתואמים. הם רוצים שהאוהדים יקבלו תיאור מדויק של גיבוריהם".

Fuck, Fuck, Fuck and a snack

למרות שיתוף הפעולה הפורה, לפעמים יש ניגוד אינטרסים בין הבעלים וודי ג'ונסון (נשיא חברת "ג'ונסון אנד ג'ונסון" ואביה של כוכבת הריאליטי המנוחה, קייסי ג'ונסון), נציגיו ומאמניו, לבין אנשי צוות ההפקה.

בסופו של דבר, הג'טס רוצים קבוצת פוטבול מגובשת, מתואמת, מקצועית וחדורת מוטיבציה. נוכחות המצלמות בכל מקום אינה מסייעת למאמץ דיכוי האגו שנדרש לא פעם, או להעלאת מפלס הריכוז של השחקנים.

אוהדי הג'טס. מרגישים קרובים (צילום: רויטרס)

"במחנה האימונים אנחנו רואים שחקנים רעבים להתקבל לקבוצה", מסביר הרמון, "אחרי יום-יומיים, אני בספק אם הם בכלל שמים לב למצלמות". קשה לקבל את הטיעון הזה, ולא פעם אפילו השחקנים, שדווקא נהנים מהחשיפה ועוד בלי קסדה, מוצאים עצמם במצבים מביכים.

קרומארטי עושה בושות

כך למשל המקרה החמוץ-מתוק של אנטוניו קרומארטי, בעל פרסונה מפוקפקת ואב לשמונה צאצאים הפזורים ברחבי ארצות הברית. משהתבקש לפרט את שמות ילדיו מול המצלמה, עשה זאת בחפץ לב, אך סבל מאובדן זיכרון זמני. אבא כמותני, ממש לא איכותני. 

קרומארטי מתבזה מול המצלמות

קרומארטי המבויש טען לאחר שידור הפרק כי תודרך על ידי הבמאי להיראות כאילו שכח את שמות ילדיו. ב-HBO מכחישים זאת והרמון קובע כי "הסדרה אינה מתוסרטת, אין בה עלילות, אין חזרות, ואין טייקים שניים".

ג'ט לג

אפשר להאמין להרמון; התנאים פה מוכתבים מהדרמות של המציאות, לא מקונספט שהגה איזה מפיק מבריק. הלחץ טבעי, ורק צריך לדעת איך לגשת לזה ולהסתגל להפתעות - הטובות והרעות - שמביאה עמה התקופה הכה אינטנסיבית של ערב עונת הפוטבול. זה תמיד שם.

נהנה מהחשיפה. דמיאן וודי - 150 ק"ג - על מסלול הדוגמנות (צילום: AFP)

העונה שעברה למשל, שסיקרה את סינסינאטי בנגאלס, עקבה אחר התמודדות עוזר המאמן, מייק צימר, עם הכנת

שחקניו לעונה במקביל לגסיסת אשתו. ויקי צימר מתה כחודש אחרי סיום הסדרה אשתקד. ב-HBO קיבלו הפעם סוף אופטימי יותר: ריביס חתם על חוזה ענק והצטרף לקבוצה - מה שהפך את הפרק חמישי והאחרון לחתיכת גרנד פינאלה.

עכשיו יכולים חברי צוות התוכנית לנוח, אחרי מחנה אימונים מפרך משלהם - 18 שעות עבודה ביום. "הצוותים שלנו עבדו קשה מאוד וצילמנו כ-200 שעות בכל שבוע", אומר הרמון, "אבל היות ואנחנו לא מתקלים וחוסמים, הרי שהשחקנים עובדים קשה יותר והמחויבות שלהם גדולה יותר". והשחקנים, הם רק מתחילים. שנה טובה, עונה טובה.