אהבה במעקב, התחלות חדשות. נא להכיר

את דורית קראתי בערוץ יחסים. פגשתי אותה גם פה ושם במפגשי הכותבים והרגשתי שקשה להתקרב אליה. היום, אחרי שנפגשנו לשיחה בארבע עיניים, אני יודע שזה היה בגללי. על צווארה של דורית שרשרת שכתוב עליה "ואהבת". זה מזכיר לך בצורה הכי ברורה את הדבר הכי חשוב בחיים, וזה נמצא בדיוק בדרך בין העיניים החומות שלה לבין המחשוף. מיקום מעולה.

היא נמצאת מולך במלואה, מידי פעם כשקשה לה להתרכז או להיות נוכחת היא אומרת, כן פשוט אומרת, "רגע, אני הולכת במחשבות". אהבתי את האומץ שלה להגיד גם את האמת, גם את מה שהיא רוצה וגם את מה שהיא מרגישה, והכל בעדינות ובפשטות נוגעת. אין ספק שהיא נדירה בנוף, סוג של שמורת טבע ששורדת את הרעש שמסביב. יש לזה יתרונות מופלאים בעיניי, ולא מעט חסרונות בעיניה.

היא מאוד אופטימית בעיניי, למרות מה שראתה בדרך ובזכות הרקע המשפחתי שלה. היא ירושלמית, חילונית מבית דתי, מתייחסת לדת בכבוד גדול. "אלוהים הוא חלק מהחיים שלי, הוא ברשימת החברים בפייסבוק שלי", היא אומרת בחיוך. היא מגיעה מהבסיס של הטוב, זה שעוטף אותך באהבה. היא גדלה עם ערכים ומשפחתיות, בדיוק מה שכל כך חסר כאן. בשבילה זה יוצר בעיה, לך תמצא את הפרטנר המתאים לך שבא מיסודות דומים, של חינוך לנתינה ולאהבה. והקונפליקט הזה מוביל אותה ומתעתע בה לאורך הדרך. "אני משתדלת לשפוט לכף זכות. מסביב וכל הזמן אומרים לי להתעורר להפסיק עם הנאיביות, להביט נכוחה במציאות. העניין הוא שאני מכירה את המציאות, יכולה לזהות רוע, אבל אסיט את מבטי ממנו מבחירה מודעת מושכלת ואבחר להביט בטוב של הקיום והיקום", אומרת דורית.

בחיי שאני מכיר את זה באופן אישי מעצמי של "פעם", הבושה להודות בטוב. אחר כך מגיע האומץ להיות אתה, וזה אומר להודות בקול רם שאתה שייך לצד המואר של החיים, בלי בושה ובצניעות.

דורית סיפרה לי על העבודה שלה, הכי ממשית שיש, כזאת שכוללת הקמה מהיסודות ועד לכספר בבנק, כזאת שמחוברת לחלוטין לקרקע ולגשמיות. אני מאמין שהיא הפיקה את זה בנעימות משלב החלום עד להגשמה, אני מאמין גם שעם קצת מזל היא תוכל להגשים את החלום שלה לממש אהבה, ובקרוב.

כששאלתי את דורית מה היא יודעת על אהבה אמרה: "חסד מופלא, הכי קרוב ללגעת במלאך. לשאול מה אני יודעת על אהבה זה כמו לשאול אותי מה אני יודעת על אלוהים. הכל ולא כלום, אבל את שניהם לא אפסיק לחפש".

פעם היא היתה אמיצה מסוג אחר, מהסוג ה"קל", מאלו שפשוט לא עושים חשבון ולכן לא מפחדים מכלום. עכשיו היא שקולה יותר, או כהגדרתה "אספתי בדרך תובנות שעומדות לרשותי היום, אני מגדירה את עצמי כעשויה לבלי חת".

היום ברור למיכל שהיא תשקול את צעדיה, גם כי היא מתקשה ללכת, ובעיקר מפני שהיא אולי למדה ששום דבר לא מובן מאליו. למרות הקושי היא הגיעה לכל מקום שקבענו, כולל חורבות בית חולים אסותא בתל-אביב, בלי להראות סימן אחד של פינוק, עם חיוך וביישנות. אני בטוח שאם הייתם שואלים אותה לפני עשור אם ייתכן שהיא תהיה הססנית או ביישנית, היא היתה פשוט קמה והולכת.

סיפור החיים של מיכל יוצא דופן, ועם זאת בעיניי הוא לא רלוונטי לכאן, לנקודת הזמן הזאת שהיא החליטה "לעשות מעשה". היא באה מאמנות ומטיפול באמנות באוכלוסיות חריגות, נראה שהיא מתמסרת למה שהיא אוהבת, אני בטוח גם שהיא תדע להתמסר לאהבה ולאהובה.

לרגעים היתה לי הרגשה שהיא ויתרה על החלום לזוגיות, אבל הנוכחות שלה וההתגייסות למען עצמה מעוררות התפעלות ומשכנעות. היא תעשה כל מה שצריך בשביל לזכות באהבה.

אצל מיכל אובחנה טרשת נפוצה, אבל בהוויה שלה היא בריאה לגמרי, היא אומרת. לא נכנסנו לזה מעבר להחלטה שאני ממקם את זה בסיפור בדיוק במקום שהיא ממקמת: זה קיים, היא מתמודדת, היא רוצה להיפרד מהמחלה בשביל לפנות מקום לדברים יותר חשובים, כמו מציאת "הנשמה התאומה שלה". אני רק מניח שלפעמים זה מפחיד.

מיכל שנקר היא צורפת במקצועה, פשוט מזקקת את הפחד לתכשיטים יפים ויוצאי דופן, היא שמחה לגלות שבעברי הייתי צורף, אני מכיר את התהליך הזה מחומר הגלם לתכשיט המוגמר, נדמה שהיא בפתח של התקופה הזאת בחייה של להיות תכשיט, לא מוגמר אבל עומד בפני עצמו.

"אני רווקה כי עוד לא נתקלתי במי שאני רוצה שיהיה המראה שלי, הם תמיד דוהים מוקדם מדי", היא אומרת.

הכי חשוב לה בעולם זה שיראו אותה, בלי זה אין על מה לדבר, מי שלא יכול לראות אותה מוזמן להסתכל למקום אחר וללכת. אני מהמר שהיא בחרה עיוורים בעברה, כאלה שלא רואים מספיק בבירור את מה שיש לה לתת. היא אמרה משהו על זה שהיא עוד לא למדה לאהוב את עצמה לגמרי. זאת בדיוק הנקודה, במצבה הנוכחי, בשביל להצליח, היא לומדת לאהוב את עצמה באמת. היו לה כנראה הרבה המון אהבות בחיים, לא ממש אמיתיות, אחרת היתה מתמסדת מזמן.

מיכל מאמינה בהתאהבות ממבט ראשון, אבל בדיעבד גם מטילה בזה ספק. לא מספיק להידלק. צריך עוד משהו, הוא צריך לראות מעל ומעבר. ואותו היא מחפשת, לא רק את המישהו. היא יודעת שהוא לא יבוא מתפילות, היא מרגישה שהוא יבוא אליה במקרה, כמו שאר הדברים שהיא יודעת למגנט לעצמה.

ביקשתי ממנה לעצום עיניים ולדמיין את הדימוי הראשון שעולה לה בראש. היא ראתה בבירור את המבט שלו, את העיניים שמסתכלות עמוק, ורואות.

"חיים בלי אהבה זה ריק מוחלט, יש בי אהבה, קיבלתי בילדותי המון אהבה שמציפה אותי. עכשיו כשקלטתי שאני עושה דברים שמזיקים לי התעוררה בי השאלה - האם באמת אני אוהבת אותי?"

בצבא היא היתה חזאית, אמרה לטייסים ממה להיזהר, עברה קריירה שמורכבת מקצת עבודות כתחקירנית ומפיקה בטלוויזיה. היו לה קצת נסיונות עצמאיים, היא עבדה גם כמנהלת שיווק ששיווקה 'את היכולת להפעיל דברים מרחוק (צ'יפים אלקטרוניים משעממים מאוד, לדבריה). היא מצאה את הייעוד רק לאחרונה, שם היא מרגישה ממש נוח, בעסקים שמגלים אחריות מעבר למה שהם חייבים ואיכפתיות לדברים נוספים מעבר לרווחים שלהם. בנקודה הזאת היא נמצאת כרגע בקריירה שלה, לרגע נראה אפילו שזה העניין שלה בחיים, מעבר לקריירה.

שירי היא בת 34 ממרכז הארץ. יכולת הביטוי של שירי חדה וברורה, מרגישים שטיפול לא זר לה, היא מודעת וטופלה במגוון של טיפולים. אני יכול לדמיין את האפקט הזה שלה להיות ברורה וישירה על בחור בפגישה הראשונה. היא מאוד עצמאית בהווייה שלה, אבל הזכירה פעם אחת בקטנה את החלום להיות שוב לרגע ילדה קטנה, אחוזה בין זרועותיו המחבקות.

"פגשתי כבר כמה נשמות בדרכי, רוב הגברים לא מודעים בכלל לעצמם ובלתי אפשרי עבורי ליצור קשר חלקי", היא אומרת - ואני מבין לגמרי לליבה.

כן, היא יוצאת עם גרושים. "גיליתי שיש גרושים יותר 'נורמליים' מרווקים שכבר שקועים בהרגלים שלהם ולא ממש זוכרים למה הם רוצים בת זוג", היא מסבירה. מכיוון שנפתח בפניה "נתח שוק" חדש, היא מבררת את הסוגייה של הילדים די מהר. די ברור שזה אישיו, וזה לא באמת פתוח למו"מ. "אין לי שום סיבה להסתיר את החלום האמיתי שלי, לא ממי שעשוי להיות הפרטנר שלי בעשרות שנים הבאות". מגוחכת בעיניה העובדה שאסור להזכיר את המילה "ילדים" ו"חתונה" ליד גברים בני 40. "חס וחלילה הוא עוד ייבהל הילד", היא אומרת. אין ספק שהיא לא הולכת על קצות האצבעות, מתוך בחירה.

היא צחקנית, זזה מהר, אבל מסוגלת להירגע. לשאלה מה מאפשר לה להיות בזוגיות משיבה שירי: "הרצון הגדול, ההבנה שאני מעדיפה להיות 'עם' מאשר 'בלי', המוכנות לעבוד על זה לפעמים אם צריך ולא לברוח בשנייה הראשונה שמופיע קושי".

שירי ברורה ואופטימית, מה שמאוד מגדיל את סיכוייה למצוא אהבה, לדעתי. "אני נמצאת במקום בחיים בו אני יודעת שאני יכולה לבד, אבל מבינה שיותר כיף לי ביחד", היא אומרת. "עברתי עד כה המון דברים לבדי, ואני מחפשת את האחד לחלוק איתו את החיים, על הטוב והרע בהם, פשוט כי אני חושבת שכך יותר נעים בחיים. יש משהו קסום בזה ששני אנשים מצליחים למצוא אחד את השני ולהרגיש שזה נכון".

שירי הופנתה לפסיכולוגית ד"ר נורית מרכוס לטיפול קצר מועד. אני מהמר שבקרוב נשמע ממנה.