רומנטיקה. מה עוד הם ימציאו

החודש הייתי בניו יורק, העיר שנותנת לתל אביביות מקום לשאוף לעבור אליו. וזה חשוב, כי פעם לא היתה להן פונקציה כזאת. הן לא רמת גניות.

הגעתי לניו יורק עם אשתי להווה. רצינו לחגוג ירח דבש, שהוא מכשיר מצוין להשתמש בו כשאתה רוצה לקחת חודש חופש מהעבודה בלי שמישהו יוכל להגיד לך משהו, אבל היה לנו כסף רק לשבועיים וחצי. עכשיו, אני בטוח שירח דבש היה עניין מאוד רומנטי כשזוגות יצאו אליו כחופשה משותפת ראשונה, אחרי היכרות קצרה ("אוי, רבקה, אני אלמד לאהוב אותך כל כך, בעזרת השם. בבקשה תגידי לי שאת משיגנע על הפרק הראשון של שופטים"). לרבים זאת היתה בכלל חופשה ראשונה כבוגרים, ולחלקם היכרות גופנית ראשונה. טוב, זה היה יכול להיות רומנטי או טראומטי, כי אני מניח שמדובר בזמן די רע לגלות שאת לסבית. אבל טלי לא לסבית - לא מספיק, לטעמי - והיינו זוג יותר משנה לפני שעברנו לגור ביחד, ועוד שלוש שנים עד שהתחתנו. תחשבו על זה, זוג שיוצא לירח דבש אחרי חמש שנים ביחד:

הוא: "רוצה לעשות סקס?".

היא: "למה?".

כמובן שאני לא מדבר על טלי ועלי. אנחנו עושים סקס. עדיין אין לנו ילדים או משהו כזה. 

אז החודש הייתי בניו יורק, העיר שאי אפשר לא לאהוב.

מצטער, מוסלמים פנאטיים, אבל הנה אני שוב מתעלם מכם לחלוטין. בואו נתחיל מההתחלה: אלא אם אתה מוסלמי פנאטי, אי אפשר שלא לאהוב את ניו יורק. מוסלמים פנאטיים אינם חסידים של קו הרקיע שלה, אבל שאר התיירים מוצאים בה רק טוב. ויש בניו יורק המון מה לעשות בכל שעות היום: אפשר ללכת לבר "פיירפליי", לבר "פלאנג'", לבר "פליז דונט טל", לבר "פליירייט" או ל"וויסקי ווארד" - בר שכונתי עם פיפטה שמכילה מים ייעודיים לטפטוף בכוס הסקוטש שלך. בגלל המבחר הבלתי נגמר, טלי ואני קבענו לעצמנו חוק: לא מתחילים לשתות לפני שקמים בבוקר.

אה, כן: כשאתה עם אישה במלון בחו"ל, לא משנה מה עשיתם בלילה ומתי הלכתם לישון, אתה הולך לקום בזמן לארוחת בוקר. עד שהכרתי את טלי, בכלל לא היה לי מושג שבאמסטרדם יש אור יום. עכשיו הגוף שלי כבר מורגל כל כך לקום בחו"ל עם שעון, שאני כמעט לא בוכה כשאני מתעורר.

מניו יורק המשכנו לג'מייקה, מקום לא פחות ממופלא. כל אחד שם מוכר משהו, וגראס. הנהג שלוקח אותך מהשדה לאתר הנופש מוכר גראס, הבחור שמוכר סיגריות על החוף מוכר גראס, הבחור שמוכר צדפות על החוף מוכר גראס, הבחור שמוכר תגליפי עץ על החוף מוכר גראס, הלהקה שמנגנת על החוף מוכרת גראס, סוחר הסמים על החוף משכיר אופנועי ים, כי כל אחד צריך להתפרנס. נער המזוודות במלון דווקא לא מוכר גראס, אבל הוא יודע איפה אפשר להשיג. 

מדינה מאוד יפה, ג'מייקה. ציורית.

המלון שהזמנו בג'מייקה מקבל רק זוגות. אם הוא היה בארצות הברית, אני מניח שאיזה רווק היה מגיש תביעה על אפליה, וחותם על הסדר מחוץ לבית המשפט שמעניק לו שהייה במקום חינם לכל החיים. ואז הוא היה מגיע לשם, מבין שהאלכוהול חופשי ושהוא מוקף בזוגות צעירים, ושותה למוות.

זוגות צעירים, כמו ילדים, זה דבר שמגעילותו מתבטאת במספרו. במקרה שלנו, כל האורחים במלון היו בירח דבש אחרי חיזור קצר, או חגגו את יום השנה שלהם, או ממש הגיעו לשם כדי להתחתן על החוף. כולם, גם הגברים - למעשה בעיקר הגברים - רצו לשמוע איך הכרנו, ויותר מזה, לספר לנו איך הם הכירו ואיך הוא הציע לה נישואים, ועל כמה הם אוהבים, ועל הארוחה הרומנטית המדהימה שהם ערכו אתמול על החוף.

אוי, תעזבו אותנו בשקט. תנו לי לומר לכם משהו: הרומנטיקה היא דבר שהמציאו מלחיני מוזיקה לסרטים. קחו כל שיחה עם בת הזוג, נגיד על זה שהגיע הזמן להחליף ספות או תור מי לבשל או משהו. תוסיפו ברקע את I Don't Wanna Miss a Thing, ופתאום אתם נשמעים כמו ג'רי מגווייר והדבר המוזר ההוא. לא חקרתי את זה, אבל אני משוכנע שנושא השיחה היחיד בין בני זוג ש־I Don't Wanna Miss a Thing לא יכול להשרות עליו נופך רומנטי הוא קלקול קיבה, אבל רק בגלל שזאת תהיה סצנה קומית מצוינת. אבוי, בחיים האמיתיים, מוזיקת רקע הולמת מופיעה בדרך כלל במקרה ורק לעיתים נדירות. כשאני חושב על זה, בטח נורא קשה להצליח לזיין חירשת.

אני לא נטול רגשות. אם לומר את האמת, ג'מייקה כן הופכת אותך לקצת יותר רומנטי. אתה יושב שם על החוף, מסתכל על הים, מזיז קצת את הראש, מסתכל על אשתך, וחושב: "היי, הים הזה נראה ממש טוב. זאת לא ממש תחרות הוגנת לאשתי. אני מתכוון, היא בחורה יפהפייה, אבל מדובר פה בים הקריבי! זה אחד הדברים הכי יפים בעולם, וזה לא שהתחתנתי עם בר רפאלי או משהו. אם להיות אובייקטיבי, אני מדרג את אשתי במאייה השנייה של הנשים היפות בתבל, והים הזה הוא בטופ־5 של הימים. אולי כדאי שאסתיר אותו קצת עם הספר הזה".

אני לא רומז שנשות ישראל מנצלות את הפשטות של הים התיכון כדי להיראות טוב יחסית, מתוך ידיעה שכשתגיע איתן לים הקריבי זה כבר יהיה מאוחר מדי, כי אין לי הוכחות. אני רק אומר שלא תגיע רחוק מדי אם כל הזמן תשווה את העולם לאשתך: הסוד לזוגיות מאושרת, יודעת כל אישה, הוא להשוות את אשתך רק לנשים מכוערות ממנה. אז ליאור שליין, כרגיל עדיף לכולם שפשוט תשתוק.

זה היה מיותר, נכון? סתם מגעיל. באמת שלא הייתי צריך לכתוב את זה. אני מתכוון, הוא לא עשה לי שום דבר רע. גם לא מרב מיכאלי. אולי כדאי שאמחק את זה. אה, לעזאזל, זה מצחיק.