"דמוקרטיזציה" נוסח ארדואן: ינצל את המומנטום

בניתוח ראשוני יש כאן ניצחון ברור לארדואן ולמפלגת השלטון. הטקטיקה שבה בחרה האופוזיציה במהלך מסע השכנוע לקראת המשאל שיחקה לידיהם. דווקא מכיוון שהאופוזיציה הכריזה בבירור שהסוגיה האמיתית אינה הצבעה על תיקונים בחוקה אלא הצבעת אמון או אי-אמון בשלטונו של ארדואן, התוצאות החד-משמעיות במשאל העם מהוות תבוסה קשה עבורה ומעניקות תנופה נוספת לממשלה.

עכשיו, כאשר ברור לארדואן שניצח חד וחלק, הוא יפעל במהירות כדי לקצור את פירות הניצחון. יש סיכוי סביר שיחליט להקדים את הבחירות הבאות, האמורות להיערך ביולי 2011, אולי כדי לנצל את המומנטום של משאל העם ולזכות בקדנציה נוספת בשלטון.

מהלך נוסף שינסה ארדואן להוביל בטווח המיידי יהיה החלטה פרלמנטרית על היתר חבישת כיסוי ראש לנשים באוניברסיטאות. עד היום אסור היה למרצות וסטודנטיות ללבוש כיסוי ראש, אולם במהלך הוויכוחים והדיונים שקדמו למשאל העם הכריזו גם חלק ממפלגות האופוזיציה, השואפות לקרב אליהן את המרכז, שהן יתמכו בשינוי החוק בעניין זה. מפלגת השלטון תנסה ודאי להעמיד אותן למבחן ולהעלות את החוק להצבעה מיד אחרי אישור החוקה המתוקנת בפרלמנט.

האופוזיציה מצידה תנסה לבלום את המהלכים הללו, להעלות טענות לאי-סדרים במשאל העם, וחשדות למזימה של השלטון, ותביא כהוכחה את העובדה שאנשים רבים, כולל ראש האופוזיציה, קיליצ'דאראוֹלוּ, לא הורשו להצביע מכיוון שלא הופיעו במרשם הבוחרים במקום הנכון. על בסיס הטענה הזאת, ינסו להקשות על עריכת בחירות חדשות, יעלו הצעות חוק חדשות לניהול מרשם הבוחרים, ויבקשו דיון נוסף על כך בבית הדין לחוקה.

אפשר להתנגד לממשלה ולתמוך ברפורמה

קו פעולה שני יהיה הניסיון להפריד בין התמיכה בשינוי החוקה לבין התמיכה במפלגת השלטון. בניגוד לטענתן בקמפיין המשאל ינסו מפלגות האופוזיציה לשכנע שהתמיכה בשינוי החוקה איננה בהכרח תמיכה במפלגת השלטון וליצור הפרדה ברורה בין החתירה לדמוקרטיה, שגם הן מנסות לקדם, לבין ההתנגדות לפעולתה הדיקטטורית של מפלגת השלטון. על כך אפשר לומר, מעט מדי, ומאוחר מדי. האופוזיציה הטורקית חייבת לעשות בדק בית יסודי לאחר כישלונה.

ומה באשר לשינוי החוקה עצמו? במדינה החותרת באמת להרחבת הדמוקרטיה, ליישור השדה הפוליטי כך שבעלי כוח פוליטי שונה יוכלו להתמודד בו ולשיפור זכויות המיעוטים והפרט, יכולים שינויים מעין אלה לקדם את המערכת הציבורית. בטורקיה איש אינו בטוח בכך. חלק מן התומכים בחוקה החדשה אכן מאמינים בכוונותיו הטהורות של ראש הממשלה, אולם חלקים אחרים בציבור הצביעו בעדה דווקא מתוך מחשבה שתקנה עדיפות לצד שלהם ויחלישו את מתנגדיהם.

הדרישות לשפוט חיילים וקצינים שעברו עברות נגד המדינה בבתי משפט אזרחיים, להגביר את הפיקוח על מינוי שופטים ופרקליטים, או לצמצם את שרירות הלב של המחוקקים והשופטים בהוצאת מפלגות אל מחוץ לחוק יכולה להתפרש כמהלך דמוקרטי לעילא, ואכן תועמלני מפלגת הצדק והפיתוח מציגים זאת כצעד גדול לדמוקרטיזציה וליישור קו עם העולם המודרני והמערבי.

אולם האופוזיציה חוששת, ובצדק. ארדואן ומפלגתו הוכיחו כבר בעבר שלמרות רוממות הדמוקרטיה בגרונם, מהלכיהם אינם מצטיינים תמיד בעודף דאגה לזכויות הפרט בחברה. עיתונים שביקרו בחריפות את הממשלה זכו לביקורות מחמירות ממס הכנסה ולאיומים לא כל כך מוסווים על עורכיהם ובעליהם.

זכויותיהם של שופטים, פרקליטים וקציני צבא נרמסות ברגל קלה מדי יום כאשר לפתע נוחתות בזירה הציבורית הקלטות של שיחות הטלפון שלהם, בהן הם מבקרים את מהלכי הממשלה ומתכנים עצה נגדם. העובדה שהקלטות כאלה אינן חוקיות אינה עוזרת לנאשמים העומדים למעין לינץ' ציבורי ונחשפים בעיתונות.

יותר שופטים, פחות כוח לבית המשפט

אלפי העמודים של כתבי האישום שהגישה התביעה הממשלתית נגד גנרלים, שופטים, עיתונאים ואנשי אקדמיה בפרשיית ארגנקון מכילים בעיקר תיאוריות קונספירציה חסרות שחר ובלתי מבוססות. לצד כל אלה יש גם לא מעט חשדות בשחיתות אישית של צמרת השלטון, עדויות להעברות כספים בלתי חוקיות מאגודות צדקה בגרמניה למפלגה השולטת, העברת זיכיונות למקורבים, קידום מפוקפק של תומכי הממשלה, וקניית קולות על ידי מתן שוחד.

לא פלא על כן, שהאופוזיציה רואה את ניצחון המפלגה השולטת כעוד ניסיון ציני לרכז כוח בידי ראש הממשלה והנשיא, ולהחליש עוד יותר את הממסד הוותיק החילוני.

הם מצביעים, למשל, על העובדה שבתיקונים המוצעים יורחב מספר השופטים בבית הדין לחוקה מאחד עשר לתשעה עשר, וכמעט כולם אמורים להתמנות על ידי הנשיא חבר מפלגת השלטון. זהו סימן מובהק, הם טוענים, לכך שארדואן רוצה לרכז עוד כוח בידיו ולפגוע בדמוקרטיה.

ימים יגידו אם השינוי המוצע, שהאיחוד האירופי ומרבית מנהיגי המערב תמכו בו, אכן שיפר את מצב הדמוקרטיה בטורקיה.

פרופ' דרור זאבי, המחלקה למזרח תיכון, אוניברסיטת בן גוריון