4 שנים אחרי: הכרעה במשפט רצח תאיר ראדה

כמעט ארבע שנים לאחר שגרונה של תאיר ראדה שוסף בשירותי בית הספר בקצרין, יגיע היום (יום ג') לקו הסיום המשפט באחת הפרשות המסתוריות והקשות ביותר שזיעזעו את ישראל בשנים האחרונות. הנאשם ברצח, רומן זדורוב, יגיע בבוקר לבית המשפט המחוזי בנצרת - שם יקריאו סגן-הנשיא יצחק כהן והשופטים חיים גלפז ואסתר הלמן את הכרעתם: אשם או זכאי.

ערב לפני שדינו יוכרע, ניסה זדורוב לשמור על אופטימיות. "אני מאמין במשפט בישראל ולכן, לא יכול להיות שאני, שלא רצחתי, אשב בכלא. אני לא מאמין שאדם חף מפשע יישלח למאסר עולם", אמר בשיחות עם מקורביו - אך ציין: "אם יחליטו להרשיע אותי, אשלם על טעות הפטפטת המטומטמת שלי עם המדובב ועל השחזור שביצעתי כשבכלל לא ידעתי מה אני אמור לעשות בו".

בית הספר שבו למדה תאיר, שם נרצחה (צילום: אביהו שפירא)

זדורוב, שנתון למעצר עד תום ההליכים בכלא צלמון כבר כמעט ארבע שנים, ממשיך להיות בטוח בחפותו המלאה ובכך שהיום ייצא, סוף כל סוף, הצדק לאור. רגע לפני שבית המשפט יאמר את דברו, הוא משדר שלווה וביטחון בכך שייצא לחופשי לאסירים השוהים לצדו באגף, וכך גם לקרוביו.

אתמול שוחח זדורוב בטלפון עם רעייתו אולגה, וניסה להשרות גם עליה את ביטחונו בצדקת דרכו. "את צריכה להיות חזקה. אני מאמין שיהיה טוב, אבל אם יחליטו להרשיע אותי תזכרי שיש לך ילד - ואני רוצה שתהיי מאושרת ותמשיכי בחייך".

גילו של בנם של השניים כמעט כגילה של הפרשה כולה. הוא כבר בן ארבע, וכמעט מאז היוולדו מגדלת אותו אולגה לבדה. "הילד לא מכיר אותו", סיפרה רעייתו של זדורוב בעצב. "בכל הזמן סיפרתי לו שאבא בעבודה ושהוא עובד רחוק, אבל בזמן האחרון התחלתי להכין אותו ואמרתי לו שבקרוב הוא יחזור הביתה".

למרות שהדין עדיין לא הוכרע, מתקשה אולגה לדמיין תסריט אחר זולת זיכויו המלא של בעלה. "זה היום של חיי", סיפרה בהתרגשות. "יש לי הרגשה טובה. אני מדמיינת איך נגמר המשפט, ובפעם הראשונה אנחנו חוזרים הביתה יחד - רומן ואני. אבל יש גם חלק קטן מאוד בראש שלי שאומר: 'אולגה, את צריכה להיות מוכנה לכל תסריט'. עדיין לא ברור מה יהיה - אבל בשבילי הוא תמיד יישאר חף מפשע".

האסירים באגף: "זדורוב הוא ה'פראייר'"

בכל ארבע שנות המעצר חלק זדורוב את תאו עם שותף, גם הוא יוצא חבר המדינות. בינתיים, הוא הספיק לשפר באופן ניכר את שליטתו בשפה העברית, שטרם התפוצצות הפרשה כמעט שלא הייתה שגורה בפיו. באגף שבו הוא שוהה הוטל עליו להיות אחראי על הכביסה, ואסירים אחרים - המכירים היטב את פרטי המקרה, ממתינים גם הם בקוצר רוח להכרעת הדין.

"אנחנו קוראים לו כאן 'הפראייר'", סיפר אחד האסירים באגף. "הוא חף מפשע. איך הוא הודה במשהו שלא עשה?", תהה. בארוחת השבת של סוף השבוע האחרון אמר לנוכחים במקום בהתרגשות כי "זה העוף האחרון שאני אוכל כאן".

כמעט בכל השיחות עם קרוביו על המשפט ועל התנהלותו, מתקשה זדורוב להבין כיצד ייתכן שהעד המומחה מטעם התביעה אכן סבור שטביעות הנעל שהתגלו על גופתה של ראדה אכן היו שלו. "אני לא הייתי שם בכלל", אמר שוב ושוב. "אני יכול אולי להבין שהם חושבים שזה אני בגלל ההודאה והשחזור, אבל על טביעת הנעל, איך יכול להיות שזה שלי אם לא הייתי שם?", תהה.

אבל התובעות מטעם פרקליטות מחוז הצפון, עו"ד מירית שטרן ושילה ענבר, משוכנעות אחרת לגמרי. הסיכומים מטעמם למשפט, שלאורך כל שלוש שנותיו לא חדל מלספק כותרות, נפרשו על לא פחות מ-412 עמודים - כשבמרכזם ניתן הדגש על טביעת הנעל, הנחשבת לראייה העיקרית בתיק, ההודאה והשחזור. "די בראיה זו אף בהעדר כל ראיה אחרת להרשעת הנאשם ברצח המנוחה", ציינו השתיים, שלא חסכו כל מאמץ כדי להביא להרשעת זדורוב, במאות העמודים שכתבו.

מצדו השני של המתרס, השקיעו פרקליטיו של זדורוב, עו"ד דוד וגליל שפיגל, כל מאמץ אפשרי כדי לחדד את הספקות שעלו בתיק ולהוכיח את חפותו של מרשם. הם הביאו לבית המשפט מומחים מן הארץ ומחו"ל שניסו לקעקע את הממצאים שהציגה התביעה באשר לאותה טביעת נעל, אך גם באשר למהימנות ההודאה שמסר ושחזור הרצח.

אחת מחוות הדעת העיקריות שהציגו בכל 470 עמודי הסיכומים שהגישו הייתה זו של מומחה מטעמם, שקבע כי מי שרצח את תאיר היה שמאלי, בעוד זדורוב עצמו ימני. "די בסימן שאלה אחד כמגדלור מרצד" - טענו הפרקליטים במסמך.