דו"ח: צה"ל לא מעמיד לדין חיילים שהרגו אזרחים
הפרקליטות הצבאית נענתה רק ל-22 מתוך 148 פניות של "בצלם" לחקור הרג אזרחים פלסטינים על-ידי צה"ל - כך טוען הארגון, שמאשים כי הצבא מסתמך רק על התחקיר המבצעי ודברי החיילים, בלי להתייחס כלל לעדי ראייה ולראיות נוספות
מדיניות צה"ל שלא לחקור הרג אזרחים פלסטינים פוטרת חיילים ממתן דין וחשבון גם אם יש חשדות לפלילים - כך קובע ארגון בצלם, בדו"ח חדש שהוא מפרסם היום (ג'). בדו"ח, שכותרתו "חוסר אחריות: מדיניות הצבא שלא לחקור הרג פלסטינים בידי חיילים", קובע הארגון כי חיילים שהרגו אזרחים כמעט שאף פעם אינם נדרשים לתת על כך את הדין, גם אם נסיבות האירוע מעלות חשד כבד שפעלו באופן פלילי.
צה"ל לא חוקר הרג פלסטינים. באדיבות בצלם
הדו"ח, המתבסס על ניתוח מדיניות הפרקליטות הצבאית בארבע השנים האחרונות, קובע כי הסיבה העיקרית למצב הזה היא הימנעותו של הצבא מקיום חקירות מצ"ח במקרה של הרג אזרחים בידי חיילים.
- קראו את הדו"ח המלא
הדו"ח מנתח אירועים בהם נהרגו אזרחים שלא השתתפו בלחימה בשנים 2006-2009 (לא כולל "עופרת יצוקה"). בתקופה זו פנה הארגון לפרקליטות בדרישה לחקור 148 מקרים בהם נהרגו 288 בני אדם. בסך הכל, במהלך תקופה הנדונה הרגו חיילי צה"ל 1,510 פלסטינים, מתוכם 617 שלא השתתפו בלחימה. מהדו"ח עולה כי רק ב-22 מהפניות - פחות מ-15% - נפתחה חקירה, וב-29 מקרים החליטה הפרקליטות הצבאית לא לחקור את האירוע. ביתר הפניות לא החליטה הפרקליטות עד היום אם לפתוח בחקירה. ב-16 מהן, ההחלטה מתעכבת מאז 2006.
מבין 22 הפניות שבהן נפתחה חקירה, הסתיימו רק שני מקרים בהחלטה לסגור את התיק ללא העמדה
בבצלם טוענים כי מניתוח המקרים בהם התקבלה החלטה לא לפתוח בחקירה, נראה שהחלטה כזו התקבלה גם במקרים שבהם היה חשד כבד להפרת החוק. עוד נטען, כי בפרשנותה לנסיבות האירוע, מסתמכת הפרקליטות אך ורק על התחקיר המבצעי ודברי החיילים, מבלי להתייחס כלל לעדי ראייה ולראיות נוספות הסותרות את דברי החיילים.
חובת חקירה, גם ב"סכסוך מזוין"
מדיניות אי החקירה של הצבא, קובע הדו"ח, מתבססת על הקביעה הגורפת מאז תחילת אינתיפאדת אל-אקצה בשנת 2000, לפיה המצב המשפטי בשטחים הוא "סכסוך מזוין", ובפרשנות מוטעית של הצבא לחוק הבינלאומי, המתנערת מחובת חקירה המוטלת גם במהלך סכסוך כזה. בצלם מתריע כי מדיניות זו מעניקה לחיילים ולקצינים חסינות בפועל, ובכך מועל הצבא בחובתו לנקוט בכל הצעדים האפשריים לצמצום את הפגיעה באזרחים, ומאפשר לחיילים לפעול בניגוד לחוק ומעודד יד קלה על ההדק תוך הפגנת זלזול בוטה בחיי אדם.
הדו"ח ממליץ לבטל את ההגדרה "סכסוך מזוין", שהביאה לירידה משמעותית במספר חקירות מצ"ח בגין גרימת מוות (עד שנת 2000, נפתחה חקירה בכל מקרה של מות אזרח פלסטיני שאינו מחבל, גם אם בסופו של דבר, לרוב לא הוגשו כתבי אישום). עוד הוא ממליץ לאמץ הנחיות שהוציא היועץ המשפטי לממשלה, בדבר זמני טיפול נאותים בתיקים ובפניות. אמנם בג"ץ קבע ב-2005 מסגרת זמן מצומצמת לתחקור של מקרי הרג כאלה, אולם לא נקבעה מסגרת זמן לקבלת ההחלטה אם לפתוח בחקירה או להעמיד לדין - "לפיכך, החלטות כאלה עשויות להתעכב חודשים ואף שנים, דבר שמונע טיפול יעיל בחשדות לפלילים בתוך זמן סביר".
הדו"ח תוקף את עמדת המדינה, שרואה עצמה מחויבת לחקור רק מקרים שבהם היתה כוונה של החיילים לפגוע באזרחים. טענה זו, לפי בצלם, אין לה כל יסוד בהוראות המשפט הבינלאומי והישראלי: "חובתו של הצבא אינה מסתכמת באיסור על פגיעה מכוונת באזרחים המהווה פשע מלחמה. עליו לוודא גם שחיילים וקצינים מקיימים גם פקודות הצבא והחוק הישראלי האוסרים לא רק על ירי בכוונה להרוג, אלא על שורה ארוכה של מעשים, כולל גרימת מוות ברשלנות ואף עבירות מופחתות".
באוקטובר 2003 עתרו בצלם והאגודה לזכויות האזרח לבג"ץ נגד מדיניות הפרקליטות הצבאית. עד ליולי השנה, מועד כתיבת הדו"ח, טרם ניתנה החלטה בתיק למרות שהדיון האחרון בו התקיים במאי 2006. בתשובתה לעתירה, קבעה המדינה בין היתר כי "העובדה שבזמן לחימה נפגע אזרח אינה מהווה הוכחה לכך שבוצע פשע מלחמה או לכך שהייתה התנהגות פלילית מצד החיילים".
נלקח בג'יפ למחסום, ולא שב
הדו"ח מביא שורה של דוגמאות למקרים של פגיעה באזרחים חפים מפשע. דוגמה אחר דוגמה, רואים כי לכל אירוע שתי גרסאות שונות לחלוטין - ושוב ושוב, מחליטים בפרקליטות לקבל החלטה, אם בכלל, על בסיס התחקיר המבצעי בלבד תול התעלמות מעדויות אחרות, וגם זה, חודשים ואף שנים אחרי האירוע עצמו והגשת התלונה.
אחד המקרים הבולטים הוא זה של באסם אבו רחמה, שנהרג בבלעין מפגיעת רימון גז שנורה בכינון ישיר, ולפני כחודשיים הפך הפצ"ר את החלטתו, והורה לפתוח בחקירת מצ"ח של מותו, שלוש שנים אחרי שנהרג.
מקרה בולט אחר אך פחות מוכר שמפורט בדו"ח, הוא זה של יאסר טמייזי בן ה-30, תושב הכפר אידנה הסמוך לחברון, שנהרג ב-13 בינואר 2009. טמייזי ובנו בן השבע רכבו על חמור בדרך לחלקת האדמה שלהם. רועי צאן העידו כי ראו אותו משוחח עם ארבעה חיילים בשדה שלו, ומקץ כרבע שעה ראו העדים את אחד החיילים דוחף את טמייזי בחזהו. טמייזי דחף את החייל חזרה, וזה נפל על הקרקע. מיד לאחר מכן הפילו ארבעת החיילים את טמייזי וקשרו את ידיו לאחור.
בנו של טמייזי העיד כי החיילים הורו לו לעזוב את המקום, אך הוא סירב - עד שאביו הורה לו לעשות כן. כשהגיע לביתו סיפר לאמו שאביו התעמת עם החיילים. אחד הרועים שעבר במקום מסר לבצלם שראה את החיילים מכים את טמייזי ומכוונים לעברו את הנשק. לטענתו, הושיבו את טמייזי על הקרקע ואחד מהם כיסה את עיניו. לאחר כחצי שעה, הגיע למקום ג'יפ והחיילים הובילו את טמייזי אליו ועזבו את המקום. בדיעבד הסתבר כי נלקח למחסום תרקומיא, ומאוחר יותר קיבלה אשתו ההודעה שנהרג.
החקירה שנערך בפלוגה, בהשתתפות מפקד אוגדת איו"ש, תת-אלוף נועם תיבון, העלתה כי החיילים עיכבו את טמייזי למרות שלא איים עליהם ולא היה חמוש. חייל מילואים במחסום אמור היה להשגיח עליו, אבל לטענתו, טמייזי הצליח להשתחרר ונגע בנשקו, ולכן ירה לעברו שני כדורים.
בתחקיר קבעו המפקדים כי הטיפול במקרה לקה בכשלים קשים. בצלם פנה באותו החודש לפרקליטות בדרישה לפתוח בחקירה. חוקר מצ"ח פנה לבצלם בדרישה לסיוע בגביית עדותו של אחד הרועים, שעוד באותו יום מסר את עדותו. באוגוסט 2009 נמסר לבצלם שהחקירה הסתיימה, והתיק הועבר לפרקליטות לעניינים מבצעיים. למרות פניות חוזרות ונשנות, לא התקבלה כל תשובה עניינית לגבי תוצאות החקירה.
ג'אבר טמייזי, בן דודו של ההרוג, סיפר ל-ynet כי יאסר היה המפרנס היחיד של משפחתו. לפי כל העדויות, מדובר באיכר שעבד באדמתו ונהרג ללא סיבה. בן הדוד אומר כי כל עדי הראייה סותרים את ממצאי התחקיר. "כל עוד מדובר בפלסטינים, הם רשאים לנהוג כפי שהם רוצים, ולא יהיה מי שיטיל עליהם כל עונש", הוא אומר.
לפנייה לכתב/ת 
