מומלץ: זיתים בסיד

"מי שלא טעם זית שנכבש במי סיד, כן סיד, לא יודע מה הוא מפסיד", ניסחה מישהי את השתאותה בטוקבק לכתבה שעסקה בכיבוש זיתים. "הזית", היא הוסיפה, "נשאר בצבע ירוק חי, נראה כאילו לא כבשו אותו, וטעמו כשל שקדים". וואלה? כי כשציטטתי אותה באוזני משה שחר ממעדני אבו־דאוד בשוק מחנה יהודה, הוא צחק עלי: "עזוב, טעים זה בטח לא".

זיתים בסיד, או "מקאלס" כפי שהם נקראו, נהגו להכין בעיקר יוצאי מרוקו בשנים הראשונות לקום המדינה. "המטרה", מסביר שחר, "היתה להיפטר מהר מהמרירות של הזית ולזרז את ההבשלה. הסיד הרי אוכל כל דבר, אז לפני הכבישה היו הנשים המרוקאיות לוקחות זיתים שלמים ומערבבות עם מי סיד. הצורה של הזית היתה באמת יפה, אבל מי הסיד הרגו את הטעם. זה די מזכיר את הסודה הקאוסטית שבשימוש המפעלים התעשייתיים לחמוצים".

מי שבכל זאת מתעקש, הנה מתכון של מישהי שאמא שלה התעסקה עם הרעל הזה: משיגים חצי קילו סיד כבוי (לנסות בטמבוריות) ומערבבים עם 5 ליטר מים וכף גדושה סודה לשתייה. לתוך התמיסה זורקים קילו זיתים סוריים לא שבורים. מערבבים פעמיים ביום במשך יומיים־שלושה, שוטפים טוב־טוב וכובשים בצנצנת. מחכים שלושה ימים וזה מוכן. נסו את זה בבית אם אתם רוצים, אבל אל תבואו אלינו בטענות אם זה יוביל למותכם.