נערה עם תספורת קצוצה

שיא השעמום זה לחכות לרכבת ביום חם, ועוד בתחנה ללא נוף. אליס עמדה איתי שם בתחנה, במרכז סטוקהולם, לבושה בשמלה קצרצרה שחשפה רגליים לבנות ובוהקות.

היא עמדה ליד הפס הצהוב שמפריד בין התחנה למסילה, מחוברת לאייפון, נעה בקלילות לקולם של הצלילים ולאורן של קרני השמש.

בשלב מסוים היא הפילה משהו, והתכופפה להרים איתו בכזו טבעיות, שהיא גרמה לי לתהות איך אפשר בכלל לעשות את הפעולה הזו בכזו אציליות, ועוד מבלי שיראו הכל. ניגשתי לבקש ממנה, ביראה, שתזמין אותי אליה לסשן צילום.

מפחדת לעשות רעש. אליס, בביתה הכפרי

אליס חשבה שאני מוזרה ושאני מתחילה איתה. התוודיתי בפניה שאני לא ממש לסבית, אבל אם היא בכל זאת תהיה מעוניינת להצטלם, אני אשמח. במפתיע, היא הסכימה.

משחקת אותה מארי אנטואנט

יושבת בחושך, יותר קל לספוג ככה השראה. אליס בצל

"כרגע אני בין לבין החלטות בחיים," אומרת אליס. "אני לא יודעת מה אני רוצה ללמוד ומה אהיה כשאגדל, ובינתיים אני מעדיפה לקחת את הזמן לאט. אני לא גרה בַּעיר, אלא במרחק של חצי שעה מהמרכז. מול הבית שלי יש אגם ענק והטבע כאן מהפנט. במובן מסוים, הוא מודיע לי כל בוקר שהחיים כאן אמיתיים, ולא בעיר הקדחתנית, שם כולם עסוקים."

"השקט של הטבע כאן מכריח אותי לשמוע את עצמי ולהתרכז במה שחשוב באמת. עם זאת, גם מאוד משעמם כאן. לא ממש קורה כלום אצלנו בשכונה וכולם חיים חיים פרבריים מושלמים, או לפחות עסוקים בלהעמיד פנים שחייהם כאלה. אני עובדת בחנות קטנה שעות בשבוע וכך יש לי כסף לצאת לבלות עם חברים ולעשות את מה שאני אוהבת – לקרוא והמון."

התלהבנו מהכותפות. ואתם?

"אני מלאה בדמיון ומחשבות וסופגת השראה מסיפורי אגדות, ספרי פילוסופיה ומוסיקה, גם כשאני מתלבשת. אני מתלבשת מדי יום כאילו שאני משתתפת בהצגה. הבגדים מאפשרים לי לשמר את רגשות מסויימים ולהביע אותם. אני אוהבת לשמור כל מיני סוגי בגדים ולערבב בין סגנונות ועיצובים, כך שנוצר לוק חדש. אני מרגישה שאני מצליחה לשדר דרך הלבוש את הכוונות שלי לאותו רגע. יש לי בגדים שהם בסך הכל די שמרניים ופשוטים, אבל אני מרגישה שהתספורת שלי והאביזרים שאני משלבת איתם שוברים את השמרנות שלהם ומרמזים על האופי שלי."

שמלה יפהפייה. הצליח לה, לאליס (צילומים: לאה גולדה הולטרמן)