מזמור לדוד
אם מישהו היה צריך עוד הוכחה שלא מדובר בטרנד חולף, דוד ד'אור חוזר אל הפיוטים באלבום שני: "כששרתי את מנגינות ילדותו של אבי הרגשתי שאני מתחבר אליו מזווית שונה - אל פס הקול של חייו". לכבוד יום כיפור קבלו אותו עם "אבינו מלכנו"
כשנתיים לאחר שהוציא את "שירת רבים", אלבום הפיוטים שלו שהפתיע - לפחות בכל הנוגע לכמות המכירות המרשימה שאף זיכתה אותו במעמד של אלבום זהב - ממשיך דוד ד'אור את המסע שלו בנבכי כתבי הקודש ומשחרר לאוויר את "שירת רבים 2".
גם באלבום זה אספו ד'אור ושותפו המוזיקלי, פטריק סבג, זמירות ופיוטים מקשת סגנונות רחבה, המאחדת יהדות מזרחית ומערבית.
מסע גדול עברת בשנתיים האחרונות עם הפרויקט. ציפית למשהו כזה?
"נסתרות הן דרכי השם. בזכות 'שירת רבים' הגעתי לפסטיבלי מוזיקת עולם הגדולים ביותר. מצאתי את עצמי על
אותה במה עם אמנים ידועי שם מהעולם כולו, מול עשרות אלפי אנשים שרובם המכריע אינו יהודי, שר "לכה דודי" או "אבינו מלכנו". חשתי התרגשות רבה בכל גופי.
"האלבום והמופע נבחרו על-ידי רדיו BBC הבריטי ועל-ידי ערוצי טלוויזיה מובילים בסין, סינגפור אוסטרליה ועוד כמוצלחים ביותר. בפסטיבלים, המופע צולם לטלוויזיות בעולם כולו ושם ניתן לראות מחזה מדהים - המוני אנשים מהעולם שרים ורוקדים לצלילי התפילות היהודיות, מחוברים דרך המוזיקה. כל הגבולות, חילוקי הדעות וכל השוני נמוגים, והנה כולנו כאחד, ילדי האלוקים. זו חוויה אדירה שאני נושא עמי בלב".
והיכן זה מיקם אותך באופן אישי? מצאת את עצמך נמשך מעבר לטקסטים גם לפרקטיקה הדתית?
"באופן טבעי, לדברים שבהם אנו עוסקים ביום-יום יש השפעה עלינו ועל מחשבתנו. עצם העובדה שבמשך ימים שלמים התנגנו בראשי פיוטים וטקסטים קדושים, על כל עוצמתם האדירה, הובילה אותי לרצות לדעת יותר ונולדה סקרנות להבין ולהעמיק במשמעויות הגלויות והנסתרות. הרי אדם לא יכול לחשוב בעת ובעונה אחת מספר מחשבות שונות. יש מקום במוחנו למחשבה אחת בכל פעם, ובזמן שהעסקתי עצמי במחשבות קודש, נדחקו מן הסתם מחשבות החולין הרגילות".
וזה גם מה שהביא אותך לעשות פרויקט המשך?
"פרויקט שירת רבים קרוב מאוד ללבי ומלווה אותי בשנים האחרונות. עם זאת, כאמן יוצר, עדיין חשוב לי לבטא עצמי גם דרך יצירה מקורית. בין 'שירת רבים' ל'שירת רבים 2' הקלטתי אלבום מקורי שנקרא 'העולם שאני מצייר' שבו הבעתי את תחושותיי ואמירתי האישית. למרות השוני בין האלבומים, אני מצליח לזהות את השפעת שירי הקודש גם על כתיבתי האישית".
איך בוחרים חומר ממאגר כל-כך גדול? אלו הדברים שהתחברת אליהם בילדות?
"אכן מדובר בעושר רב של חומרים, שכמעט כולם מקסימים, והבחירה לא פשוטה. פטריק ואני ניסינו לגעת בכמה שיותר שירים, ופשוט לנהות אחרי הלב. השירים שריגשו או שימחו אותנו ביותר, הם השירים שעליהם המשכנו לעבוד הלאה.
"בנוסף, בעקבות האלבום הראשון פנו אליי אנשים רבים עם פיוטים בכל מיני סגנונות וביקשו שאחדש ואקליט אותם, מחשש שישכחו. אחת הפניות הייתה ממוזיאון יהדות לוב, ארץ מוצאו של אבי ז"ל. הם נתנו לנו קלטות ישנות עם ניגונים מופלאים של חזנים שהוקלטו עוד בלוב. אנו, בעמל רב ומתוך תחושת שליחות מסוימת, דלינו משם כמה מנגינות יפות במיוחד.
"היות והפרויקט הזה נולד כולו לאחר מותו של אבי, הרגשתי כששרתי את מנגינות ילדותו שאני מתחבר אליו מזווית שונה - לאו דווקא מזווית של אבא ובן ,אלא
אל הילד שהיה, אל פס הקול שליווה אותו בחייו, ושעכשיו הוא גם חלק ממני".
איך אתה חש כאמן אינדיבידואלי שמגלה עולם חדש ונכנס אליו, ואז רואה שאתה לא כל-כך לבד שם, ושעוד ועוד אמנים גם חוזרים אל הפיוטים?
"אני מאוד שמח שאמנים רבים נוגעים בחומרים מן המקורות. אני חושב שקיימת כמיהה אדירה להכיר את שורשינו, מאין באנו, ומשם לצמוח ולהתפתח תרבותית. במשך שנים רבות הייתה כמעט התכחשות לעברנו התרבותי כיהודים בגלות ורק עכשיו - אולי בגלל שהעולם נפתח דרך האינטרנט לסגנונות מוזיקליים רבים, או אולי בגלל שהדור שנולד בארץ כבר מרגיש בטוח יותר ופחות טראומתי לגעת בעבר - נפתח ערוץ חדש שמאפשר לשלב עבר עם הווה, בהרמוניה מקסימה".
לפנייה לכתב/ת 
