אני והדוברמן ביפו: על הכוכב האמיתי של "עג'מי"
בסיור ברחובות יפו, זכו הפעם אורי תאר וחברו הטוב לרומן בלתי צפוי ולרחרוח ישבנים הדדי. הצטרפו אליהם במסלול ברחובותיהן המשופצים של עג'מי וגבעת עלייה, כולל הצצה לבית השגריר הצרפתי וחופים שאין דומה להם. פרק 10
מידע שימושי:
אורך המסלול: כ-5 ק"מ.
אופי המסלול: מסלול הליכה מעגלי קל.
נקודת התחלה וסיום: צומת רחוב נמל יפו ורחוב 3742 (נק' 1 במפה) ליד הקצה הצפוני של פארק מדרון יפו. הצומת אינו משולט, אבל זהו הצומת האחרון ברחוב נמל יפו ובפינה הדרומית-מזרחית שלו ניצב בית גדול צבוע בירוק. חנייה תתאפשר בקרוב במגרש החנייה הגדול שלאורך רחוב נמל יפו. עד שזה יושלם, ניתן לחנות בחינם ברחוב עצמו.
לבאים באוטובוס - שירות המיניבוסים החדש של חברת דן בקו 37 פועל בין מסוף הכרמלית בתל אביב לבין בית-החולים וולפסון בחולון, ועובר ממש במקום. קווים 10 ו-46 של אותה החברה עוברים ברחוב יפת הסמוך.
שתי שכונותיה של יפו שלאורך הים, שכונת עג'מי ושכונת גבעת-עלייה, זכו לשדרוג יוצא דופן עם פתיחתו של פארק מדרון יפו בשנה האחרונה וחיבורן מחדש אל חוף הים. שכונת עג'מי נמצאת כבר מספר שנים בתנופת פיתוח והתחדשות: היא הפכה לאזור טרנדי שמושך אליו אוכלוסייה חזקה וגם קהל צעיר יחסית; גבעת-עלייה מצטיינת בריכוז יפה של אתרי עניין. הסיור אינו עובר בנתיב מוצל, ומתאים בעיקר לשעות אחר הצהריים הנעימות בעונה זו של השנה. שני מסגדים, הרבה בתים יפים, חוף ים מפורץ, פארק גדול, חמישה בתי-קברות ונוף מרכס הכורכר שלאורך החוף.
תצפית לעבר מסגד עג'מי מרחוב העוגן (צילומים: אורי תאר)
רחוב קדם
חנינו ברחוב נמל יפו, ממש ליד המקום בו הוא נפגש עם רחוב 3742 (1) וטיפסנו במעלה האחרון לכיוון דרום-מזרח. לאחר 100 מ', בצומת הראשון, פנינו ימינה (דרומה) לרחוב העוגן, ובקצהו הבחנו במסגד עג'מי. לפי המסורת, במקום שוכן קברו של שייח אברהים אל-עג'מי, אחד מבני-לווייתו של הנביא מוחמד, וזה העניק לשכונה את שמה. הרחוב מתעקל שמאלה (לכיוון דרום-מזרח) ונפגש עם רחוב קדם. זהו הרחוב הראשי של שכונת עג'מי, והוא נמצא בתנופת שינוי בלתי פוסקת.
מסגד עג'מי במלוא תפארתו. לפי המסורת, שם קבור שייח אברהים אל-עג'מי
המדרכות לא משהו, והחשמל עדיין זורם בכבלים שחורים מיושנים ודי מכוערים, שנכנסים לפריים של כל תמונה, אבל הבתים... בונבוניירה. אם יש לכם זמן, תוכלו לטייל גם בחלקו הצפוני של הרחוב, אבל אנחנו פנינו ימינה (דרומה) וחלפנו על-פני המבנה הגדול של בית-הספר היסודי חסן ערפה (2). שכונת עג'מי הוקמה במאה ה-19 על ידי ערבים מרונים אמידים, והייתה השכונה הראשונה שקמה מדרום לעיר העתיקה; עם זאת, המאה ה-20 לא היטיבה עם המקום, ואט אט הוא הפך לאזור מוכה עוני ופשע.
עג'מי החלה להיחלץ ממצבה העגום רק בעשור האחרון, והתוצאות ניכרות בשטח: בתים משופצים, חלקם מחופים באבן ואחרים צבועים בקפידה, ניצבים לאורכו של רחוב קדם וברחובות הסמוכים. מדי פעם הבחנו מימיננו בפארק מדרון יפו ובחוף הים, רמז לבאות.
הבתים החדשים של עג'מי. חזות שונה מזו של חלקה המוזנח של השכונה
אל גבעת-עלייה
רחוב מנדס פראנס (כרגע לא "רחוב" אלא שוחה בעבודה) מסמן את גבולן, השנוי לעתים במחלוקת, של שתי השכונות. סיפורה של גבעת-עלייה שונה לחלוטין מזה של עג'מי. למרות שהשתיים קמו בערך באותה תקופה, את גבעת-עלייה הקימו מוסלמים מג'בליה שברצועת עזה, ולאחר מלחמת העצמאות היא זכתה בשמה העברי. את פנינו קידם גן טולוז הקטן שצורתו כשל משולש, גן שאינו ייחודי, אבל לאורך צידו הדרום-מזרחי שלושה מבנים יפים: המרכז הערבי-יהודי ביפו (3), מרכז פיס (4) ובית השגריר הצרפתי.
בשל ייעודו, מוקף המבנה בחומה ובמצלמות אבטחה, ולא תזכו להיכנס אליו - אלא-אם-כן תוזמנו לקבלת הפנים ביום הבסטיליה. הבניין, שנבנה בסגנון הבינלאומי, הוקם על-ידי אחד מנכבדי יפו בשנות השלושים, לאחר מלחמת העצמאות הושכר לשגרירות צרפת בישראל, ומאוחר יותר נמכר לה. כיום הוא משמש כמעון השגריר בארץ.
שמותיהם של חלק מרחובות השכונה האחרים עוסקים בנושאי רפואה - המרפא, מנוחה או מרגוע - אולי זכר לימים בהם שכן במתחם זה בית-החולים "דונולו הרופא". רחוב שתי האחיות התוחם את גן טולוז מדרום וממשיך מערבה עד החוף, אינו קשור ישירות ברפואה, אלא מנציח את שמן של האחיות נחמה צדק ומרתה פינק, שלמדו בבית הספר לסיעוד שפעל במקום, ונרצחו במהלך המאורעות.
חזרנו אל רחוב קדם ופנינו שמאלה (דרומה), וצעדנו עד רחוב מרגוע בו פנינו שוב שמאלה (מזרחה). במקום אין שלט, אבל בית גדול ברחוב קדם מספר 141, חלקו מחופה אבן וחלקו צבוע בגוון חאקי, מסמן את המקום. רחוב מרגוע הקטן מרוצף אבן ומוביל למגרש חנייה שבקצהו המזרחי ניצב "גשר חלון ליפו". הגשר מעל רחוב 3178 עוצב תוך שילוב מוטיבים מזרחיים: חלונות שמעליהם לונטות, חלונות בצורת קשתות מחודדות ופתחים עגולים. מהגשר נשקף נוף מערבה אל חוף גבעת-עלייה ומזרחה אל שכונותיה החדשות של יפו ועד בית-החולים וולפסון בחולון.
גשר החלון של יפו ועיצובו האוריינטלי
מצדו השני של הגשר משתרע גן קדרון, שבליבו מסגד ג'בליה הקטן. בניגוד למסגד עג'מי חסר הייחוד, מסגד ג'בליה מצטיין ביופיו ובמיקומו. המבנה עשוי אבן חומה, ובצידו המערבי הפונה אל הים, חמש קשתות מחודדות המובילות אל מעבר מקורה קטן.
הקפנו את המסגד מימין, וירדנו בגרם המדרגות המוליך אליו ממערב. גרם המדרגות עשוי שיש ולאורכו מעקה יפהפה, שמתחלף בשורת דקלים נמוכים. משמאל למדרגות יש גן משחקים ומאחוריו מטע עצי זית שצמרותיהם משופעות בצד הפונה אל הים, כתוצאה ממשב הרוחות חורף לאחר חורף. שוב פנינו שמאלה (דרומה) אל רחוב קדם, וחלפנו על פני המבנה הבוהק של מרכז פרס לשלום. המבנה משלב חיפוי זכוכית ואבן ירקרקה, ולידו רחבות עץ משופעות, מדרגות ורמפות.
מרכז פרס לשלום
עיר של בתי-קברות
לא פחות מחמישה בתי-קברות תופסים את חלקה הדרום-מערבי של השכונה. ראשון מימין הוא בית-הקברות המוסלמי, ולאחריו בית-הקברות היווני-אורתודוקסי. בין לבין, מתעקל רחוב קדם מעט ימינה ומשנה את שמו לרחוב בת-ים. מצד שמאל של הרחוב ניצבים שלושה בתי קברות נוספים: האחד קתולי-לטיני - כפי שמעיד עליו סמל המנזר הפרנציסקני (ידו החשופה של הצלוב משולבת בידו המלובשת של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי), השני יווני-קתולי והשלישי, שנמצא מעט מזרחה מהם ברחוב יפת, ארמני.
לבתי-הקברות אין שעות פתיחה, ולמעט בית הקברות היווני-אורתודוכסי, סביר ששעריהם יהיו סגורים. למרבה המזל, בית הקברות היווני-אורתודוכסי הוא המעניין ביותר ושווה ביקור. עוד לפני שער הכניסה, הבחנו במבנה הקפלה הקטנה המשולב בחומה. כאשר נכנסתי אל בית הקברות נגלה לפני יער מצבות, חלקן אחוזות קבר מונומנטליות של ממש, ונוף פנורמי נפרס אל הים והחוף. ניתן להציץ גם אל הקפלה ולהבחין בתקרת העץ ובמזבח אבן קטן.
בית הקברות היווני-אורתודוכסי
המשכנו דרומה ברחוב בת-ים ופנינו שמאלה (מזרחה) אל רחוב זכרון-קדושים. בית-הכנסת הנושא את שמו של הרחוב מייצג את היהדות בסיור הזה, והוא שוכן בבית אבן מטופח בליבו של גן קטן (5). פנינו ימינה (דרומה) אל רחוב יפת, והגענו אל מעגל התנועה שמסמן את הגבול בין תל-אביב לבת-ים. מימיננו שורת דוכנים (6) - מכולת, מאפייה, דוכן פלאפל ודוכן לסנדוויצ'ים עם נקניק. חברו הטוב ביותר היה מעדיף משהו בשרי, אבל אני הלכתי על פיתה עם שומשום.
ביום בהיר רואים עד אשדוד
ממעגל התנועה המשכנו אל רחוב יורדי-הים בבת-ים, והסיור הפך בין-עירוני. במשטח הדשא מימיננו עצרנו לשתות ולחסל יחד את הפיתה. מהמעקה הכחול בגן, שניצב בגבול מדרון הכורכר, נשקף נוף פנורמי רחב היקף, צפונה אל חוף גבעת-עלייה ודרומה אל הטיילת המטופחת של בת-ים, ובאופק הבחנו בארובות תחנת-הכוח "אשכול" ובמתקני נמל אשדוד - אשדוד זה כמעט כאן!
מה מעניין בחול? תסתכל על הנוף!
באמצע משטח הדשא הקטן, כ-250 מטרים מהכיכר, יורד שביל חול ימינה אל חוף הים. ירדנו אל החוף ופנינו שוב ימינה (צפונה). חצינו את שורת הסלעים וחזרנו אל יפו. רצועת החוף הולכת וצרה, וגלי הים מגיעים ממש עד למרגלות רכס הכורכר. העפתי מבט למעלה, והבחנתי במצבות של בית-הקברות היווני-אורתודוקסי בו ביקרתי לפני כמה דקות. לאחר מכן נגלה לפנינו מפרץ גבעת-עלייה במלוא יופיו: החול הנקי, השרטונים וקיר האבן הארוך שהשקיעה צבעה בגווני אדום. חברו הטוב ביותר פגש שם כלב בוקסר חום וחמוד, והטקס הקבוע התחיל: אף לאף, חצי סיבוב, אף לישבן (איך לא נמאס להם?)...
המדרון הכי יפה
הקצה הצפוני של המפרץ הוא תחילתו של פארק מדרון יפו. על ספסל ישבו זוג הורים וילד. האב עישן והאם ליטפה את ראשו של בנה, שהתבונן בכלב וקרא: "חמאר!" (חמור!), וההורים - מבסוטים. האב פרץ בצחוק שהתחלף בפרץ שיעול חלוד וממושך. ככה זה, אם שותים לא נוהגים, ואם מעשנים לא צוחקים. כשנרגע מעט, פניו אדומות כמו רימון, פנה אל הילד: "הד'א מיש חמאר, הד'א כאלב!" (זה לא חמור, זה כלב). אבל הילד - בשלו: "חמאר! חמאר אסוור!" (חמור! חמור שחור!). הכלב נשוא השיחה משך הלאה. -"לא נורא", לחשתי לו, "העיקר שאתה יודע מה אתה".
טקס הרחרוח. עד מתי?
פארק מדרון יפו הוא פארק חדש בשטח של 200 דונם שנחנך ב-2010, ולדעת שנינו הוא אחת היוזמות המוצלחות של עיריית תל-אביב. מאז שנות השבעים הלך ונוצר במקום תל פסולת בניין, שאף נגס וייבש משטח הים. לאחר ששפיכת הפסולת פסקה, לפחות באופן רשמי, הוצבה על התל סוללת
טילי פטריוט בשנת 2003, ורק בשנים האחרונות החל ניקוי המקום שניתק את השכונות שבעורפו מהים והפך למפגע סביבתי ולמוקד פשיעה.
שני שבילים, האחד לאורך הים והשני לאורך המדרון, בצדו המזרחי של הפארק, נחצים על ידי שלוש שדרות דקלים המובילות מהחוף אל רחוב קדם. בין השדרות עוצבו שלוש גבעות שמהן נוף יפה, במיוחד מהצפונית. בפארק אזור מינגול (7), גן משחקים (8), פינת כושר (9), אמפיתיאטרון קטן (10) מרפסת תצפית, ממש על סלעי החוף (11). בטרם גלשנו חזרה אל הרכב, טיפסנו לתצפית מהגבעה הצפונית; נמל יפו, חופי תל אביב ובתיה הצבעוניים של עג'מי נגלו לנו.
לפנייה לכתב/ת 
