בעקבות חסמב"ה: חווית סיור מוחלט בהחלט
בעידן האינטרנט נדמה כי חבורות הילדים של פעם חלפו מן העולם. חבורת חסמב"ה, לעומת זאת, שייכת לדור אחר. לורי שטטמאור הצטרפה לסיור בת"א בעקבות ירון זהבי, תמר היפה, מנשה התימני ושאר חבורת הילדים הכי מיתולוגית בישראל
בעידן האינטרנט נדמה כי חבורות הילדים חלפו מן העולם. למה לשחק בחוץ כשיש פלייסטיישן בבית, או כשאפשר להתכתב אחד עם השני בפייסבוק?
חבורת חסמב"ה, לעומת זאת, שייכת לדור אחר. גיבורי הספרים וביניהם: ירון זהבי, תמר היפה, אהוד השמן, מנשה התימני, משה ירחמיאל ועוזי הרזה - כולם פרי דמיונו של יגאל מוסינזון ז"ל - היוו סמל לדור שהיה משחק בחצרות הבתים, מתחלק לחבורות ומחפש הרפתקאות בשכונת המגורים במקום במסך המחשב.
חסמב"ה גם שייכת לארץ ישראל הקטנה והמגובשת, האידיאליסטית, מדינה שבה ערכים של סולידריות ולאומיות היו הערכים העליונים, ולא רדיפה אחר ממון, פרסום, עברית משובשת ורדידות משוועת. כך חש גם אורי קציר, מדריך טיולים, יועץ תקשורת ומעריץ חסמב"ה מושבע, שכחלק מכמיהתו לישראל הישנה, גיבש מסע המכונה "בעקבות חסמב"ה", סיור בן ארבע שעות הנערך בתל אביב בעקבות אותם גיבורים אל-מותיים.
חסמב"ה בבית האסורים (איור: שמוליק כץ)
"פינג פונג בין סיפורי הילדים למציאות"
הסיור מושפע ישירות מהביוגרפיה של יגאל מוסינזון, וכולל ציטוטים מספרי חסמב"ה האהובים, וכן פיקנטריה ורכילויות הקשורות באישים וידוענים נוספים שגדלו בתל אביב בתקופת המנדט ומן השנים הראשונות לקום המדינה.
כמי שגדלה על ספריו של מוסינזון, לא הייתי זקוקה לשכנועים רבים כדי להצטרף לסיורו של קציר. עם זאת, חששתי קצת שאוריד את הגיל הממוצע של המסיירים ב-20 שנה לפחות. להפתעתי, לנקודת המפגש שנקבעה בפינת הרחובות דיזנגוף-ז'בוטינסקי, הגיעו נשים וגברים מכל הגילים, כולל מספר נערות בשנות ה-20 לחייהן.
אורי הציג את הסיור כ"פינג פונג בין סיפורי הילדים למציאות", וסיפר שהרעיון לסיור החסמבאי נולד בעת שהסתובב עם האוטו בצפון דיזינגוף ונזכר שתחנת המשטרה הוותיקה היא המקום שבו התקיים המבצע המשמעותי הראשון של החבורה. כשפנה עם הרכב שמאלה, הגיע לגן העצמאות - מקום הימצאה המיתולוגי של המערה החשמלית. קציר הבין שחסמב"ה נולדה בשכונה אחת קטנה, ברדיוס של פחות מ-100 מטרים.
פה התקיים המבצע המשמעותי ה-1. משטרת דיזנגוף (צילומים: זיו ריינשטיין)
הוא שלח מייל לירון לונדון, שהיווה את ההשראה לדמותו האגדית של ירון זהבי, וביקש לשמוע עוד על השכונה ועל המקומות בהם התרחשו לכאורה, סיפורי חבורת חסמב"ה. לונדון שיתף פעולה עם קציר, ולאט לאט הלך ונתווה לו מסלול בן ארבעה ק"מ לערך שסיומו בחוף בוגרשוב.
ההגנה, הכלניות וגם טמפלר הנאצי
חסמב"ה נולדה בפינת הרחובות דיזנגוף-ז'בוטינסקי-מוצקין. יגאל מוסינזון, שגורש מקיבוץ נען לאחר שפרסם רומן פרובוקטיבי בשם "דרך גבר", שכר חדר ברחוב מוצקין מספר 3, אצל הוריו של ירון לונדון. במוצקין 5 היה סניף של הבולשת הבריטית, ובצד השני של הרחוב נמצא בניין המשטרה, השוכן בדיזנגוף 221. כל המקומות הללו מופיעים בספרים הראשונים של חסמב"ה, והתיאורים שלהם חופפים למראה הארכיטקטוני המדוייק של כל אחד מהבניינים.
התחנה הראשונה של הסיור, שממוקמת, כאמור, בדיזנגוף-ז'בוטינסקי, משקיפה לבית המרקחת "תרופה". גם הוא כיכב בספרים הראשונים של חסמב"ה, על תקן סליק של ארגון ההגנה, והמקום היחיד שבו היה טלפון נגיש לקריאה לעזרה.
כיכב בספרים הראשונים של חסמב"ה. בית המרקחת בדיזנגוף
התחנה השנייה היא תחנת המשטרה של דיזנגוף 221. אורי הקריא לנו קטע קצר מהמבצע הראשון של חסמב"ה, מבצע חילוץ שנולד בשיתוף נהג משאית בשם ברוך, אביו של אהוד השמן. מתחנת המשטרה חזרנו על דיזנגוף ופנינו ימינה לז'בוטינסקי. המשכנו עד רחוב מוצקין 3, בית משפחת לונדון. מבט רגיל על הבניין התל אביבי הסטנדרטי לא חושף שום נפח מההיסטוריה המרתקת שטומן בחובו המקום שבו נולדה חבורת סוד מוחלט בהחלט. מסתבר שחוץ ממשפחת לונדון, גם לשכנים היה סיפור חיים מרתק בפני עצמו, חלקם קשורים בהקמת כפר אז"ר ואף בלכידתו של הטמפלר הנאצי, גוטהילף וגנר.
ממוצקין 3 המשכנו למוצקין 5, מפקדת "הכלניות" של תל אביב שגם היא מככבת בסיפורי חסמב"ה הראשונים, ועברנו דרך רחוב יפה נוף 1, שם ככל הנראה, עמד מלון "יפה נוף" שגם הוא כיכב בספרים.
החלק האפל של גן העצמאות
המשכנו לרחוב הירקון וממנו ירדנו לגן העצמאות, הנקודה היפה ביותר בסיור לטעמי. בריזה נעימה קיבלה את בואנו, ושטחים עצומים של ירוק ומדשאות מטופחות מלאו אותנו בחשק. המקום מומלץ מאוד לטיול באור יום, כשאפשר ליהנות מצבעיו היפהפיים של הים, אולם גם בערב נעים מאוד להסתובב בגן המטופח ורחב הממדים הזה.גן העצמאות תוכנן כפארק גדול בסגנון אנגלי. נוף הים היווה אלמנט מרכזי בתכנונו של הגן שנחנך באופן רשמי בשנת 1952. מתכנן הגן נאלץ להתמודד עם הקשיים שבנטיעת גן הסמוך לחוף הים, ושאלות כמו "איך מתחזקים צמחייה כשיש רסס מן הים שנוחת עליה", היוו חומר לדיונים רבים בנושא. לבסוף, הוחלט לנטוע שיחי חוף נמוכים שעמידים לרוחות ולמלח הים, ביניהם: הרדוף הנחלים, חבצלת החוף ועוד.
תוכנן כפארק גדול בסגנון אנגלי, ומהנה לטיול ביום וגם בלילה. גן העצמאות
לאחר שעברנו על פני מזרקת פסיפס צבעונית וקטנה, המשכנו על קו החוף ונעמדנו יד אנדרטה שצורתה חצי ציפור וחצי מטוס. זוהי אנדרטה לזכר טייסי חיל האוויר, דוד שפרינצק ומתתיהו סוקניק, שנהרגו במלחמת העצמאות, בעת ניסו לפגוע בספינה מצרית שהפגיזה את תל אביב.
קציר הקריא לנו קטע נוסף מחסמב"ה, שהושפע מסיפורם של סוקניק ושפרינצק, וכאילו שאב אותם היישר לתוך העלילה. בתום ההקראה הכריז אורי כי "כעת פונים אנו אל החלק האפל של גן העצמאות", החלק שבין מלון הילטון ובית הקברות המוסלמי "עבד אל נבי". בית הקברות העתיק מוקף באבן ושערו נעול. נדמה כי איש לא מטפח את בית הקברות שנותר כזכר לכפר הערבי סומייל, שנהג לקבור בו את מתיו ושנאלץ לוותר על קברים רבים לטובת הקמתו של מלון "הילטון" שנבנה בתחומי בית הקברות.
נותר כזכר לכפר הערבי סומייל. בית הקברות המוסלמי "עבד אל נבי"
אז איפה בדיוק המערה החשמלית?
בתפר שבין בית הקברות ומלון "הילטון", נמצאת המערה החשמלית. כלומר, כאן מוסינזון כתב שהיא אמורה להימצא, מיתוס שהביא ילדים רבים להסתובב במתחם ולחפש אותה. המיתולוגיה מספרת שעד היום מגיעים ילדים רבים לאזור ותרים אחר אותה מערה, שניתן להיכנס אליה רק אם מוצאים את שלושת הכפתורים ומקישים נכונה את הקוד הסודי בעל שבע הספרות. בחלק שבו דיבר קציר על המערה החשמלית, יכולתי לחוש בעיניהם הנוצצות של הנשים והגברים שהגיעו לסיור, שכן זוהי גולת הכותרת עבורם, נצר לזיכרונות הנוסטלגיים שטבעו בהם ספריו היפים של מוסינזון.
מגן העצמאות המשכנו לאורך הים עד שהגענו לכיכר אתרים. כאן התוודענו לסיפורה של שכונת מחלול, שכונה ענייה שהתקיימה עד תחילת שנות ה-60, ונפרסה לאורך חוף תל אביב מרחוב גורדון ועד שדרות קק"ל, שידועה כיום כשדרות בן גוריון.
בית מלון הילטון. האם באזור זה נמצאת המערה החשמלית?
מכיכר אתרים הלכנו לרחוב ארנון 15, ביתה המפורסם של לאה גולדברג המוכר מספרה: "ידידיי מרחוב ארנון". אמנם גולדברג לא קשורה לסיפורי חסמב"ה, אך היא בהחלט מהווה אבן דרך בסיפורה של העיר תל אביב, ועל כן בחר קציר לכלול גם אותה בסיור שלו.
המשכנו עם ה"חסמב"ה-חסמב"ה-חסמב"ה" שלנו, הפעם לעבר בית הספר "תל נורדאו", שם למדה תמר היפה, סגניתו ואהובתו של ירון זהבי. המעניין הוא שהילדים בחסמב"ה השתייכו לשכבות סוציו-אקונומיות שונות, וכל אחד מהם למד בבית ספר אחר. עם זאת, ההבדלים הכלכליים לא מנעו מהם מלהתחבר זה עם זה, להפך. בית הספר נקא על שמו של מקס נורדאו, ושוכן בתוך מבנה באוהאוס המעוטר באריחי קרמיקה צבעוניים וייחודיים.
אריחי הקרמיקה בכניסה לבית הספר "תל נורדאו". כאן למדה תמר היפה
חסמב"ה וגדולי האומה
אחרי תל נורדאו הגיע הסיור לבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור, בית קברות מרשים השוכן בצידו הצפוני של רחוב טרומפלדור, בין הרחובות חובבי ציון ופינסקר. בבית קברות מפורסם זה קבורים סופרים, אנשי תרבות ומדינאים ושאר אישים חשובים בהיסטוריה הישראלית ושל הישוב הישן.
אנחנו נעמדנו ליד קברו של ראש הממשלה השני של ישראל, משה שרת, אשר צמוד לקברו של אליהו גולומב, שהיה המפקד ה"בלתי מוכתר" של ארגון "ההגנה". בית הקברות בטרומפלדור מוזכר בספר השמיני של חסמב"ה: "חסמב"ה באיזור המסוכן", ובספר מספר 21: "חסמבה בהרפתקאות מופלאות בחופש הגדול", וכאן קרא אורי את החלק שעוסק בו.
קברו של נורדאו בבית הקברות טרומפלדור. מוזכר בספר ה-7 של חסמב"ה
כדי שלא ניפרד בתוך בית הקברות עצמו, פשוט כי זה מדכא מדי ולא הכי סימפטי, המשכנו לחוף בוגרשוב שהיווה את נקודת הסיום האחרונה בסיור. בדרכי לנקודה הבנתי שבנוסף לכושר שעשיתי בסיור הזה, גם ספגתי ולמדתי הרבה, הן על חסמב"ה והן על ההיסטוריה של תל אביב עצמה, ולהשקפתי, כל חובב ספרות וגם מי שלא בקיא בספרי חסמב"ה אך מתעניין בעברה של תל אביב, יוכל בהחלט ליהנות מהסיור המודרך על חסמב"ה ועלילותיה.
טיפ מוחלט בהחלט:
- חשוב להצטייד בנעליים נוחות, שכן הסיור בן ארבעת הקילומטרים מושתת על הליכה מרובה וחשוב שיהיה לכם נוח.
- נקודת סיום הסיור בחוף בוגרשוב לא חופפת את נקודת ההתחלה, ועל כן מומלץ לקחת מונית שירות, מספר 4 מבן יהודה כדי להתקרב לנקודת ההתחלה השוכנת בדיזנגוף - ז'בוטינסקי.
- אם הסיור נערך בערב, שווה להצטייד בפנס כי בית הקברות בטרומפלדור לא תמיד מואר בלילות, וחבל לפספס את הקברים היפים.
לפנייה לכתב/ת 
