דו"ח המשט: "החיילים ירו בפצועים בראש ומקרוב"

משתמשים בטירקל כדי להתעלם מעמדתה של ישראל: ועדת החקירה של מועצת זכויות האדם קובעת בדו"ח שהגישה אמש (יום ד') שחיילי צה"ל ירו על פצועים מטווח קצר, התעללו בפצועים וקיללו אותם במהלך ההשתלטות על ספינות המשט הבינלאומי לרצועת עזה.

• לחצו כאן לקריאת הדו"ח המלא
  

הוועדה משתמשת בעדויות של הרמטכ"ל ובכירים אחרים בוועדת טירקל כדי להזים את הגרסה הישראלית לאירועים ולתמוך לחלוטין בגרסה של נוסעי המשט, לרבות בכירי הארגון הטורקי IHH, שלטענת ישראל ארגנו מראש את העימות האלים.

 ועדת החקירה לאירועים על המרמרה קובעת כי "העובדה שכמה נוסעים היו מעורבים במאמץ של הרגע האחרון ליצור כלי נשק מזדמנים זמן קצר לפני ההשתלטות, מאשרת את הממצאים של הוועדה שאף כלי נשק לא הובא לסיפון הספינה".

ועדת החקירה מקבלת את התיאור של נוסעי המרמרה לגבי העימות עם חיילי צה"ל וקובעת כי כלי נשק שנלקחו מחיילי צה"ל הושלכו למים ולא נעשה בהם שימוש. הוועדה שוללת את דברי ישראל שחייליה נפצעו מאש חיה. היא קבעה כי "רופאים בדקו את שלושת החיילים שנלקחו מתחת לסיפון והם לא הבחינו בפציעות מקליעים. הוועדה מצאה שהתיאור הישראלי כל כך אינו עקבי וסותר בכל הקשור לעדויות על הטענה לפציעות של חיילים ישראלים מאש חיה, שחובה עליה לדחות אותו".

בנוסף, מציינת הוועדה כי לפי אחד הרופאים על סיפון הספינה שבדק את החיילים לאחר שנגררו אל בטן הספינה, "שני חיילים נפצעו בבטנם וחייל שלישי נפצע פציעה שטחית באזור זה, שנגרמה על ידי חפץ חד שחדר לתוך רקמות בטנו". הוועדה גם מדגישה כי "למרות שחלק מהנוסעים רצו לפגוע בחיילים, נוסעים אחרים הבטיחו את שלומם, הגנו עליהם ווידאו כי יקבלו טיפול רפואי ראשוני".

לעומת זאת קובעת הוועדה של מועצת זכויות האדם ש"חיילים ישראלים המשיכו לירות לעבר נוסעים שהיו כבר פצועים עם נשק חי, חבטו בהם באלות וירו כדורי פלסטיק. מומחים לזיהוי פלילי הוכיחו ששני נוסעים נהרגו על הסיפון העליון כשספגו פגיעות מטווח קרוב כששכבו על הרצפה: פורקאן דוגאן ספג קליע בפנים ואיברהים בילגן ספג פגיעה קטלנית מקליע גומי שנורה לעברו מטווח קרוב לראשו שחדר לגולגולתו ופגע במוחו. כמה מהפצועים היו קורבנות של אלימות נוספת לרבות חבטות בקת הנשק, בעיטות בראש, בחזה ובגב וספגו גידופים. כמה פצועים נכפתו באזיקוני פלסטיק והושארו לבדם למשך זמן מה לפני שנגררו בידיהם או רגליהם לחזית הסיפון".

"לא היוו איום לכוחות הישראלים"

ועדת החקירה של מועצת זכויות האדם של האו"ם טוענת כי לאחר שהשתלטו על הסיפון העליון "חיילים ישראלים ירו אש חיה לעבר נוסעים מהסיפון העליון ומגשר הפיקוד. לפחות ארבעה נוסעים נהרגו ולפחות תשעה נפצעו (חמישה מאש חיה)

בשלב זה. אף אחד מהארבעה שנהרגו, לרבות צלם, לא היוו איום לכוחות הישראלים. אש חיה ניכרת נורתה על ידי חיילים ישראלים בסיפון העליון וכמה נוסעים נפצעו או נהרגו בשעה שניסו לתפוס מחסה או עזרו לאחרים לעשות זאת".

ועדת החקירה מקבלת כלשונו את התיאור של נשיא IHH בולנט יילדירים, שסיפר שפשט את חולצתו הלבנה והשתמש בה לסימון הכניעה "אבל זה לא השפיע על האש החיה שהמשיכה על הסיפון".

"חלק מהנוסעים הבטיחו את שלומם של החיילים" (צילום: רויטרס) 

למרות ציון הוועדה בפתח דבריה כי הדיווחים הישראלים על הירי שפגע בחיילים, היא כן מתבססת בתיאור של ההתרחשות על סיפון המרמרה על הערכות הזמנים בצה"ל של משך ההשתלטות על המשט. במקביל, למרות התיאור המפורט, שלב אחר שלב, של מה שהתרחש על סיפון הספינה, היא קובעת בדברי המבוא לתיאור ש"בהתבסס על העדויות הזמינות, קשה לצייר בבירור את ההתרחשות המדויקת על הספינה מרגע נחיתתו של החייל הראשון עד לסיום ההשתלטות על הספינה".

הוועדה מוסיפה ומתארת כי לאחר ההשתלטות על המרמרה, מארגני המשט וכמה מנוסעי הספינה ניסו לבקש מצה"ל להעניק טיפול רפואי דחוף לפצועים, וכי אחד המארגנים אף שוחח עם החיילים בעברית. "מאמציו עלו בתוהו ועברו כשעתיים בטרם הכוחות הישראלים אפשרו את פינוי הפצועים. עם זאת, הפצועים נדרשו לצאת מהתאים בהם היו באופן עצמאי, או שנלקחו בגסות, בלי כל דאגה נראית לעין למצבם או לאי-הנוחות שהיחס הזה עשוי לגרום".

בסיום תיאור הוועדה את אשר התרחש על המרמרה, מתוארת מסכת סבל ארוכה של העצורים שנכפתו באזיקוני פלסטיק, שלטענת הוועדה הודקו באופן שהזיק לבריאותם. עוד מתואר כי חלקם, הופשטו, מחלקם נמנעה הגישה לשירותים עד שאיבדו שליטה על סוגריהם וכי חלקם "סבלו מכוויות מדרגה ראשונה" בשל החשיפה הממושכת לשמש על סיפון הספינה במהלך המסע לנמל אשדוד.

 הוועדה מתארת עוד, על סמך העדויות שאספה, כי החיילים "התעללו מילולית" בעצורים וכי הם העירו הערות סקסיסטיות כלפי נוסעות הספינה שנעצרו.

בנוגע לחוקיות העקרונית של ההשתלטות הישראלית על המשט, קובעת הוועדה עוד בפתח דבריה כי המשט כלל לא סיכן את ביטחונה של ישראל ולכן ההשתלטות לא הייתה חוקית. עם זאת, הוועדה מציינת כי "ישנו מתח מסוים בין המטרות הפוליטיות של המשט לבין מטרותיו ההומניטריות, לאור העובדה שישראל הציעה להעביר את הציוד שעל סיפון הספינות לתוך עזה דרך נמל אשדוד, בפיקוח גורם ניטרלי. כמו כן, הוועדה מציינת בפניה את העובדה שברצועת עזה אין נמל המתאים לקליטת ספינות מטען כגון אלו שהשתתפו במשט ומשאן, דבר המעלה תהיות לוגיסטיות לגבי המסלול שנבחר. למרות שמדובר בניסיון רציני להעביר סיוע הומניטרי לרצועה, ברור למדי שהמטרה הראשית של המשט הייתה פוליטית".