החיילים שגנבו את הגז שוחררו: יואשמו רק בגניבה

במהלך החקירה, הודו השניים כי פרצו למרפאת שיניים במושב כפר ורבורג באזור וגנבו ממנו את מיכל הגז. לאחר מכן, הם מכרו מנות של גז צחוק במהלך מסיבה שנערכה במושב חצב בשבוע שעבר, בסכום כולל של כ-1,000 שקל. על-פי החשד, לאחר המסיבה מצאו שני צעירים את הבלון הזרוק ושאפו את הגז במינון שהביא למותם.

מחקירת המשטרה עוד עולה כי באזור ידעו על השימוש האסור של הצעירים בגז הצחוק וכי מספר הורים כבר התריעו בפני ילדיהם על השימוש המסוכן, אך מעבר לכך לא נעשה דבר. "אנחנו מצטערים, לא ידענו שזה יכול לגרום לאסון שכזה", אמרו החיילים בחקירתם.

הגז המסוכן - לא מופיע בפקודת הסמים

במשטרה אמנם חוקרים את מותם הטרגי של שני הצעירים משאיפת גז צחוק, אבל מודים שאין להם הרבה מה לעשות בנדון. גז הצחוק אינו נחשב לסם, ואינו נמצא בפקודת הסמים. לפיכך, מי שמחזיק אותו לא עובר למעשה על החוק אלא "רק" מסכן את בריאותו.

בשנים האחרונות נאלצה המשטרה לטפל במספר אסונות שנבעו משאיפת גז צחוק או גז מזגנים. במרבית המקרים היה מדובר בצעירים שביקשו "לתפוס ראש", אך לא היו מודעים להשפעות הרות האסון של החומר. "גז הצחוק הוא תרופה לכל דבר שמשמשת רופאי שיניים", קבע גורם במטה הארצי. "יש תרופות לא פחות קטלניות ממנו, אבל בהם לא נעשה שימוש".

במשטרה מדגישים שיכולתם לטפל במקרים מוגבלת, ויש להתמקד בהסברה לצעירים - אחריות שצריכה להיות מנת חלקם של ההורים. "עם כל הכבוד, התפקיד של ההורים זה לא רק לדאוג שהילד יאכל בזמן ושיהיה לו מה ללבוש", אומרים במשטרה. "הרי לא יתכן שכל חומר שהוא מסוכן יוצא מהחוק. דבק מגע, מדללים למיניהם ועוד חומרים, הם נמצאים בשימוש יומיומי. הכי קל לגלגל את האחריות למשטרה שתאכוף, הבעיה שאין פה את מה לאכוף".

בעבר ניתן היה לראות בקרבת מועדונים רבים ברחבי הארץ רוכלים שעומדים ומוכרים בלונים מלאים בגזים שונים. במשטרה פעלו נגד תופעה זו בטענה כי מדובר בעבירה של סיכון 

שלום הציבור - אולם לא האשימו את העבריינים בסחר בסמים. לפי עדויות צעירים, נראה שהתופעה לא ממש פסקה.

בשנת 2005 הגדירה הכנסת את גז הצחוק כסם מסוכן בתקנות משרד הבריאות, בעקבות פנייה של משטרת ישראל. נציגי המשטרה סיפרו בדיון בנושא כי נעשה שימוש מוגבר בגז צחוק בקרב בני נוער וילדים. התקנות המעודכנות הגבילו את ייצור הגז, יבואו ושיווקו, וחייבו קבלת היתר מוקדם של משרד הבריאות כתנאי לרכישתו.

"מי שצריך לפקח על הנושא הן הרשויות: משרד החינוך בהסברה בלתי פוסקת, ומשרד הבריאות שצריך לוודא לאלו ידיים מגיעים מיכלי הגז הללו", קובעים השוטרים. "הרי בנאדם רגיל לא יכול לקנות ק"ג של גז כזה ברחוב, הוא חייב להגיע ממקור בעל רשיון".