מהטלוויזיה לוושינגטון: ג'ון סטיוארט מכוון גבוה

מי היה מעלה על דעתו לפני כמה שנים שמנהיגי עולם, גנרלים ואנשי ציבור יתקרבו בכלל לתוכנית בידור לילית שמתחילה ב-23:00? אך כיום אנשים רמי מעלה כמו המלך עבדאללה מירדן ונשיאי ארה"ב בעבר ובהווה המעוניינים להופיע דווקא בתוכניתו של ג'ון סטיוארט כדי להעביר את מסריהם. כעת מקווה הקומיקאי לגבש מסר משלו בעצרת גדולה שתיערך שלושה ימים לפני הבחירות לקונגרס.

סטיוארט זוכה לפופולריות רבה, בעיקר בקרב צעירים, בשל עירוב בין חומרים בידוריים ואקטואליה, המכניס ב"דלת האחורית" גם מידע רציני לראשיהם של אנשים שבסך הכל ביקשו לשמוע בדיחה עסיסית. אולם הוא כבר מזמן לא סתם בדרן. המציאות בארה"ב 2010 הפכה אותו לאחד האנשים המשפיעים ביותר בתקשורת ובפוליטיקה - ואולי לחבל ההצלה של הדמוקרטים בבחירות בנובמבר.

מנהיגי העולם מעדיפים להתראיין אצלו. המלך עבדאללה (צילום: AP)

בחודש שעבר הוא צפה בעיניים כלות במאות אלפי אנשים שגדשו את וושינגטון כדי להשתתף בעצרת שיזם והוביל מגיש החדשות השמרן גלן בק מרשת "פוקס ניוז". סטיוארט אמנם סולד מהרפוליבקנים, אך באותה נשימה הוא מיואש מעליבותם של הפוליטיקאים הדמוקרטים שאינם מסוגלים להגן בתקשורת על עמדות הקרובות ללבו. בעיניו תנועת "מסיבת התה" היא סכנה לארה"ב והעצרת של בק היא הדבר ההזוי ביותר עלי אדמות.

אם גלן בק יכול, גם אני יכול - אמר לעצמו סטיוארט והחליט לתת מענה פוליטי בדמות עצרת נגדית שתתקיים בחודש הבא תחת הכותרת "אמריקה חוזרת לשפיות".

"אני רותח מזעם ואני לא מתכוון לעבור על זה לסדר היום", כתב סטיוארט בקריאה לתומכיו לבוא לעצרת. 

הוא הסביר כי האנשים המוזמנים לעצרת שלו הם כל מי שמתחלחל מצעקות הימין בככרות. "אם אתם לא רוצים שהקולות היחידים שיישמעו הם של אלה שצועקים, ושהפעם היחידה שבה מותר למישהו לצייר שפם של היטלר זה על מישהו שהוא היטלר בעצמו, אז מצויין - אנחנו רוצים שתצטרפו אלינו לוושינגטון ב-30 באוקטובר".

סטיוארט הדגיש שמועד האירוע הוא חסר משמעות - בניגוד לעצרת של בק שאורגנה ביום השנה לנאום "יש לי חלום" של מנהיג השחורים הנרצח, מרטין לותר קינג. אבל לתאריך העצרת יש משמעות עצומה. האירוע ייערך שלושה ימים לפני בחירות המשנה לקונגרס. יהיה זה למעשה מבחן פוליטי ראשון לכוחו והזדמנות לגלות עד כמה נאמנים אוהדיו שנקראו לכתת את רגליהם לבירה.

בדרן אחד נגד רשת פוקס

כדי להבין את המעמד שלו זוכה סטיוארט בפוליטיקה ובתקשורת בארה"ב מספיק לעיין ברשימת השמות שביקרו באחרונה בתוכניתו: ראש המטות המשולבים האדמירל מייק מאלן, הנשיאים לשעבר ביל קלינטון ג'ימי קרטר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר וראש העיר ניו יורק מייקל בלומברג. רשימה מפוארת לכל הדעות.

בעשור האחרון חל פיחות דרסטי באחוזי הצפייה של מהדורת חדשות הערב המסורתית של 18:30, בעוד רשת הכבלים "פוקס ניוז" הפכה לערוץ החדשות הפופולרי ביותר. היא משמשת כשופר של השמרנים ונהנית משני מיליון צופים בזמן צפיית השיא. זה מעט בהשוואה לתוכניות ברשתות הגדולות, אך זה הרבה בהשוואה למתחריה בכבלים. רשת MSNBC שדשדשה מאחור, קיבלה החלטה להפוך להיות השופר של השמאל וכך עקפה את CNN.  

גם סטיוארט יביא המונים? העצרת של בק בחודש שעבר (צילום: AFP)

אך התוצאה של תהליך זה הוא שלאף ערוץ חדשות אין בעצם השפעה על כלום, בעוד הצופים מעדיפים לצפות באלה שחושבים כמותם. ולחלל הזה נכנס ג'ון סטיוארט לייבוביץ, יהודי מניו-יורק שהשמיט את שם משפחתו האחרון מסיבות מקצועיות ועל-רקע הנתק שלו מאביו.

סטיוארט אינו מתכחש ליהדותו וזו עולה תכופות במונולוגים שלו. הוא מוכשר כשד, מבדר, אבל במסווה של הומור הוא מעביר את המסרים הפוליטים

הרציניים שלו נגד שנאת מוסלמים או את עמדותיו הביקורתיות על תנועת "מסיבת התה". סטיוארט אמנם מרבה לגחך על הרפובליקנים, אבל הוא לא עושה שום הנחה גם לדמוקרטים, ובראשם הנשיא ברק אובמה.

הז'אנר הסאטירי של סטיוארט אינו חדש. שלמה ניצן ומאיר שלו עשו זאת בימי ערוץ 1 וגם "ארץ נהדרת" פועלת בצורה דומה. סטיוארט אמנם זוכה לרייטינג גבוה מאוד של 1.8 מיליון צופים בשעת לילה מאוחרת, אך סוד ההצלחה שלו טמון דווקא ברשתות החברתיות. קטעי הבידור שלו מתפשטים ביוטיוב ובבלוגים כמו וירוס. לא רבים ישתפו קטע או ראיון מערוץ חדשות בכבלים, אבל הקטעים של סטיוארט הם אטריה חמה. חבר מביא חבר וכך יוצא שמיליונים רבים צופים בתוכנית וגם מי שהולך לישון מוקדם - לא מפסיד.

יש כאן אלמנט נוסף - הרצון להתבדר וחוסר העניין ב"חדשות רעות". עידו אהרוני, מ"מ הקונסול הכללי של ישראל בניו-יורק ומי שעמד בראש פרויקט המיתוג

במשרד החוץ, אומר כי הסקרים מלמדים שקיימת בארה"ב בורות עצומה וחוסר סקרנות. הציבור האמריקני עייף ומותש מהפחדות התקשורת ולא רוצה לשמוע חדשות רעות - לא על המזרח התיכון, לא על רציחות ולא על בעיות בריאות.

וכאן נכנסים הבדרנים, כמו סטיוארט, חברו סטיבן קולבר וביל מאהר שעשו קריירה מבידור חדשותי או חדשות בידוריות. אולם העצרת המתוכננת, ובעיקר מועדהּ, מלמדים שסטיוארט לא מסתפק עוד בלהיות מצחיקן פופולרי. מצד שני, אם השאיפה הגדולה תכשל, לסטיוארט יש את כסא המפלט השמור לבדרנים בלבד: להתבדח על חשבון עצמו ולחזור לאולפן הממוזג במנהטן.