אחרי החגים יתחדש הכל
מחר נפתח שוב את ספר התורה בעמודה הראשונה ונתחיל מבראשית - מתוך אמונה שלעולם יש נקודת זינוק והתחלה - וכנראה גם תכלית. נקשיב שוב לשאלת השאלות - אייכה, ויתחמץ ליבנו למראה הרצח הראשון. זמן חורף כאן
אחרי החגים יתחדש הכל
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה, גם אתה תתחדש
(נעמי שמר)
אם להודות על האמת, תקופת החגים היא תקופה די מורכבת. על פניו חגים זה חופש וכיף, טיולים וסעודות, תפילות ושמחה, אולם בתוך הימים ובין השורות זו גם תקופה המצריכה מאמץ גדול. אני לא מתכוון רק למאמץ הפיזי או הכלכלי - לארגן, לקנות, לסחוב, לארח, להתארח,לבנות, לקפל ולארוז - שגם אלו לפעמים מבצעים לא קלים, המצריכים מאמץ. בצד המאמצים הללו התקופה הזו מצריכה גם מאמץ רגשי, נפשי ורוחני לא פשוט. לכל חג יש משמעות מעבר לפולקלור ולארוחות - המתח הרוחני סביב ראש השנה ויום כיפור לא קל. תהליך ההתבוננות וחשבון הנפש מצריך אנרגיות נפשיות רבות. גם הריקודים בשמחת תורה שעל פניו נראים שיא של כיף, הם מאמץ רגשי ורוחני. אתה רוקד עם ספר התורה, ותוך כדי מהרהר על מערכת היחסים שלך עם כל הכתוב בתוך הספר הנצחי הזה, הדרישות, המשמעויות, התובנות.
על פניו הסעודות החגיגיות בחגים הם מקור של שמחה ואושר, ואכן כך אמור להיות וגם בפועל זה קורה, אלא שעבור משפחות רבות סעודות החג טבולות בדמעות של עצב. עבור משפחות שכולות רבות ימי החג רק מחדדים ומעצימים את החסר והכאב. דווקא ההנגדה בין היש לאין צורבת שבעתיים בתקופת החגים מאשר בימים של חולין ושגרה. ולא רק עבור משפחות שכולות. להבדיל- רווקים ורווקות, ושאר בודדים מסיבות שונות, שטרם זכו להקים את ביתם, או שביתם התפרק מסיבה זו או אחרת חשים בתקופה הזו טלטלה רגשית חזקה יותר, וצורך משמעותי יותר בזוגיות. כמובן שמשפחות בהם יש לא עלינו התמודדויות רפואיות כאלה ואחרות- החגים מצד אחד נותנים כוח ממקום של תפילה תקווה ושמחה, אך כמו לכל מטבע שיש בו צד שני - אי אפשר להדחיק את ההרהורים והמחשבות על לאן יובילו אותנו החיים לאחר החגים.
תקופת החגים - עם כל היופי הנעימות הכיף והשמחה שבה- היא גם תקופה סוחטת, מתישה - בכל ההיבטים שציינתי. נוסיף לכך ימי עבודה לא מסודרים, שבוע שמתחיל ומיד מסתיים, מעבר מחג לשבת וחוזר חלילה, והרי לנו תקופה שמצריכה אנרגיות רבות מאיתנו. חגים זה עבודה לגמרי לא פשוטה.
כשהחגים מאחורינו, והחורף לפנינו כך אנו על כל פנים מקוים,קשה לדעת מה צופנת לנו השנה הקרובה - בכל מעגלי החיים שלנו - מהרמה האישית הפרטית, דרך הרמה הקהילתית והלאומית, וכלה הרמה הגלובאלית. הרהרתי אתמול במהלך תפילת הגשם על כמה אפילו היום, בעולם הכול כך מודרני וטכנולוגי, האדם נתון כולו לחסדי שמיים, לגשם, לעננים. מזג האוויר המשוגע בעולם כולו - גלי החמסין וגלי הקור, השיטפונות והסופות, רק ממחישים לנו פעם אחר פעם את אפסותו וקטנותו של האדם מול הבריאה והטבע. מי יודע איזה חורף מצפה לנו ולעולם כולו מבחינת הגשם, הפרנסה, הבריאות, הביטחון האישי, הכלכלי והצבאי.
מי יודע לאן מוליכה אותנו המציאות והפוליטיקאים, שהיום לא מדברים רק על סיני, או עזה, או איזו גבעה זניחה בשומרון, אלא מדברים בפה מלא על ירושלים, הר הבית, הכותל - מקומות שהיו פעם שיא הקונצנזוס הישראלי והיהודי - והיום הפוליטיקאים מדברים עליהם בריש גלי מבלי למצמץ אפילו.
מי יודע לאן תתגלגל המציאות הישראלית בתוך עצמה - עד כמה יורחב או יצטמצם הניכור והפער בין קבוצות אוכלוסיה שונות.
מי יודע מה נגזר על כל אחד מאיתנו, על ביתו, על עמו ועל עולמו של כל שוכן ארץ - ביום הכיפורים האחרון - מי ינוח ומי ינוע, מי ישלו ומי יתייסר.
הנתק בין התקשורת הישראלית לסוגיה לבין מה שקורה בשטח הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. הדברים מגיעים לשיא כאשר ערב יום כיפור למשל - בחצות ליל - עמדו בסליחות ברחבת הכותל ובכל איזור העיר העתיקה רבבות רבבות יהודים - יש המעריכים כשלוש מאות אלף לפחות - מכל הסוגים הגילאים העדות והמינים- עמדו שרו התפללו וזעקו- אירוע מדהים ומרטיט בעוצמתו - כשהסיקור התקשורתי שואף לאפס. עם ישראל הפשוט, המסורתי, העממי, מלא בכוחות אמונה ועוצמה - דבר שלא בא לידי ביטוי בתקשורת רודפת הרייטינג המלעיטה אותנו ברע,במוזר, בחריג, בקיצוני ובשלילי.
הייתי אמש עד השעות הקטנות של הלילה בהקפות שניות בריכוז עירוני, בישיבת הסדר ובמספר חסידיות בבני ברק. רבבות חוגגים, רוקדים. עולם יהודי וחסידי תוסס, רוקד שמח ומתלהב - וגם לזה אין כמעט התייחסות תקשורתית, למעט אייטם זניח פה ושם. התבוננתי באנשים, בטף,בבתי המדרש באלפי החסידים ובחצרות החסידות - וחשבתי איך העולם החסידי והיהודי הצליח להשתקם ולהתעצם 70 שנה אחרי השואה. חצרות חסידות שהיה נדמה שנכחדו ועברו מן העולם - התנערו מעפר והם עתה מלאי שירה תורה ושמחה. מדהים עד כמה מתקיימים בהם ובכולנו - 'כי בשם קודשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד'. גם העוצמה הזו לא באה לידי ביטוי תקשורתי.
זמן חורף - כך נהוג לכנות את התקופה הקרובה בעולם הישיבות. מחר בבוקר ב"ה נפתח שוב את ספר התורה בעמודה הראשונה ונתחיל מבראשית. נקרא שוב על בריאת העולם והאדם, על גן עדן והחטא, ועל החלום לחזור פעם לגן עדן מקדם. נקשיב שוב לשאלת השאלות - אייכה, ויתחמץ ליבנו למראה הרצח הראשון בעולם בו אח קם על אחיו לרוצחו נפש.
נתחיל מבראשית - מתוך אמונה שלעולם יש נקודת זינוק והתחלה - וכנראה גם תכלית. על הציר הזה שבין נקודת הזינוק לבין קו הגמר נעים חיינו - תוך חיפוש אחר משמעות, תקווה, בריאות, נחת, ושמחה.
פורסם לראשונה 01/10/2010 08:53
לפנייה לכתב/ת 
אבי רט
צילום: ישראל ברדוגו
מומלצים
