דרוש Restart למשא ומתן
מי שמיהר להספיד את המגעים הישירים שגה. שני הצדדים חוששים לשבור את הכלים מול ממשל אובמה, אבל יודעים כי לפחות בינתיים הם נקלעו למבוי סתום. רון בן-ישי ממליץ לישראל, לפלסטינים ובעיקר לאמריקנים לקחת פסק זמן - ולאתחל מחדש
החלטת הוועד הפועל של אש"ף מהיום (שבת), שקראה להשעות את המגעים הישירים עם ישראל בעקבות חידוש הבנייה בהתנחלויות, הגבירה את הלחץ בירושלים. החשש העיקרי הוא שהאצבעות המאשימות על פיצוץ המשא ומתן יופנו כלפי ישראל, אך הלכה למעשה החלטה זו נושאת אופי דרמטי הרבה פחות מכפי שאולי נדמה.
מדובר, למעשה, רק באשרור ההחלטה שקיבלו אבו מאזן ואנשי צוותו כבר בשבוע שעבר שלא לשבת סביב שולחן המשא-ומתן עם ישראל כל עוד ממשיכים הדחפורים להכשיר את הקרקע לבנייה חדשה בהתנחלויות.
מסתכלים לכיוונים אחרים. נתניהו ואבו מאזן, לפני כחודש (צילום: AFP)
למרות כל אלה, עדיין לא מדובר בסוף פסוק. אבו מאזן, ממש כמו נתניהו, חושש לא רק לשבור את הכלים עם ממשל אובמה, אלא גם מתוצאות הוואקום המדיני שיתהווה אם ייפסק התהליך לחלוטין. זו הסיבה שהוא עצמו, וגם אנשי הוועד הפועל של אש"ף המתואמים עמו, הותירו לאמריקנים ולמדינות הליגה הערבית "סדק זמן" של כשבוע להגיע לפשרה שתהיה מוסכמת על כל הצדדים.
לפחות כפי שנראה כרגע, הסיכוי לגבש פשרה שכזו תוך כמה ימים קלוש למדי. כל הצדדים, בעיקר האמריקנים, היו אחראים לשגיאות רבות מאוד בחודשים האחרונים ויצרו פלונטר שיהיה קשה מאוד להתיר אותו. נאומו של הנשיא אובמה באו"ם לפני שבוע, שבו דרש מישראל להמשיך בהקפאת הבנייה, אינו מותיר לאבו מאזן שום סולם שיוכל לאפשר לו לרדת מהעץ. הוא אינו יכול להיתפש ברחוב הפלסטיני, ובעיקר בעיני יריביו בחמאס ובארגונים הקיצוניים האחרים, כמי שמוכן לוותר לישראל על מה שאפילו הממשל האמריקני תובע ממנה.
אבו מאזן לא רוצה להיות ה"חלשלוש" מול ישראל
כל עמדה אחרת, פרט לתביעה בלתי מתפשרת מישראל להמשיך את הקפאת הבנייה, הייתה מתויגת כלא פחות מאשר בגידה בסוגיה הפלסטינית ועלולה הייתה ליצור מרד אפילו בשורות פתח. הבטחתו של אובמה לתמוך בדרישה הפלסטינית להכיר בקווי 1967 כבסיס לגבולות שיוסדרו בהסכם, גם אם תוך חילופי שטחים, הייתה רק בבחינת ממתיק למה שמצטייר בעיני אבו מאזן ותומכיו כגלולת רעל פוליטית שיש בכוחה להחיש את קיצו כמנהיג הפלסטיני.
על רקע כל אלה, מי שמצא עצמו במצב סבוך עוד יותר הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
כמו אבו מאזן, גם הוא אינו רוצה לשבור את הכלים עם וושינגטון - והוא חושש כי לאחר שיצלח את בחירות "אמצע התקופה" בארצות-הברית בחודש הבא, עלול הנשיא האמריקני הפגוע, שכפי הנראה יהיה גם חבול מתוצאות ההתמודדות, לבוא חשבון עמו - ועם מדינת ישראל.
למרות סירובו הגורף, נתניהו מעוניין מאוד לקבל את "סל התופינים" המדיני-ביטחוני שהגיש הממשל האמריקני בהצעת הפשרה שלו - אבל המציאות הפוליטית חזקה ממנו. אין לו כעת רוב בממשלה, בקבינט או בשביעייה להכריז על חידוש ההקפאה למשך חודשיים נוספים כפי שדורשים בוושינגטון. השרים שמתנגדים לכך נחרצות, שהם רוב חברי הממשלה, טענו כי אותה חבילת הטבות אמריקנית לא תרד לטמיון ושעתה תגיע אם המגעים הישירים עם הפלסטינים יולידו כמעט-פריצת-דרך, או לכל הפחות הישגים כלשהם.
כמה מאותם שרים טענו גם כי בחינה מעמיקה של חבילת הפיתויים האמריקנית מעלה כי אין בה כדי לשנות באופן מהותי את מצבה הביטחוני והמדיני הנוכחי של ישראל, וגם לא את היחסים בין ירושלים לוושינגטון והתיאום שלהן במתרחש מול איראן. טייסת מטוסי ה-F-35 תגיע בין כה וכה לא לפני 2017, אז צפויות להתממש גם ההטבות האחרות שהבטיחו בממשל אובמה.
אבל חששו של נתניהו נובע, ככל הנראה, מתרחיש שבו קבלת בקשת האמריקנים להאריך את ההקפאה למשך חודשיים נוספים תעמיד אותו באותה התקופה נתון ללחץ רציני מצד וושינגטון והפלסטינים לקבל תוך זמן קצר החלטות הרות גורל בשאלות גבולותיה העתידיים של ישראל וביטחונה.
הצעת אובמה: מעט מדי - ובעיקר מאוחר מדי
די ברור שההצעה האמריקנית הגיעה מאוחר מדי. אם הייתה עולה בעיצומו של הקיץ, בצירוף אותו סל הטבות, ייתכן שבוושינגטון היו מצליחים לשכנע את אבו מאזן להתחיל במשא-ומתן מוקדם יותר, כשמקביל היו יכולים נתניהו וברק לשכנע את שרי הממשלה לבצע תיקון קל בלבד בהחלטת ההקפאה המקורית ולהאריך אותה לפרק זמן קצר בלבד.
במצב הנוכחי, עלולה הכרזה חד-צדדית מצד נתניהו על המשך ההקפאה, בלי אישור הממשלה על כך, להביא למשבר קואליציוני חמור שיסמן את תחילת סופה של ממשלתו. משא-ומתן עם קדימה על כניסה לממשלה, במקום שותפיו הנוכחיים מהימין, עלול לארוך זמן - ואין שום ביטחון שיסתיים בהסכם. מאידך, אם יעמוד נתניהו בסירובו לקבל את הצעת הפשרה האמריקנית הוא מסתכן בפרישת מפלגת העבודה מהקואליציה ומהממשלה.
כל אלה הביאו את נתניהו למצב שבו בכל דרך שאליה יחליט לפנות, יהיה עליו לעסוק במקביל בתחזוקת ממשלתו, בהרכבתה מחדש או אפילו בהליכה לבחירות חדשות. אותם עניינים לא יותירו לו זמן ותשומת לב רבים להקדיש למשא-ומתן הקשה והמורכב עם הפלסטינים והמתווכים האמריקנים על הסדר קבע שיסיים את הסכסוך. אותם שיקולים הם, כנראה, שהביאו את נתניהו לדחות את הצעת הפשרה האמריקנית - מה שבינתיים, משאיר אותו לפחות עם קואליציה יציבה.
התסבוכת המדינית והפוליטית מותירה לנתניהו, בסיועו של שר הביטחון ברק, להציע לפלסטינים ולאמריקנים מהלכים אדמיניסטרטיביים שיצמצמו מאוד את היקף הבנייה, אולי ברוח הצעתו של השר מרידור להגביל אותה לגושי ההתנחלויות הגדולים בלבד.
אין לפלסטינים סיבה לחשוש
אלא שמהצד השני, הפלסטינים כבר אינם מעוניינים בצעדים ענייניים ומעשיים שיענו על חששותיהם האמיתיים. הם אינם מעוניינים למנוע את התפשטות ההתנחלויות על חשבון מה שאמור להיות שטחה של המדינה הפלסטינית העתידית. אבו מאזן רוצה הקפאה מוחלטת שתהיה סמל לעמידתו האיתנה והבלתי מתפשרת מול ישראל. במזרח התיכון כמו במזרח התיכון, על סמלים לא מתפשרים - במיוחד כשבעורף נושבת רוח גבית אמריקנית.
זו הסיבה שהפלסטינים דחו את הצעתם האחרונה של נתניהו וברק להגבלה כמותית של הבנייה וגם את ההצעה להמשיך בבנייה מוגבלת רק בגושים, שלתפישתם אמורים להישאר בריבונות ישראל לאחר החתימה על הסדרי הקבע.
גם אם ברגע האחרון תימצא פשרה שהאמריקנים יכפו על הצדדים בשיטת "המקל והגזר", אין כעת טעם וצידוק מהותיים להמשיך מיד בשיחות הישירות.
הפלסטינים, ישראל וגם האמריקנים יהיו עסוקים יותר בפיקוח ובשמירה על ביצוע הפשרה בעניין ההקפאה מאשר בפיתרון סוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בסיטואציה כזו, נראה כי עדיף לכלל הצדדים להכריז על פסק זמן שיביא להרגעת הרוחות והסערה התקשורתית שרק מביאה את כל הגורמים להתבצר בעמדותיהם עוד יותר. אחרי בחירות אמצע התקופה בארצות-הברית ייתכן שניתן יהיה לאתחל את התהליך מחדש. מהלך דומה ומרשים כבר נקט ממשל אובמה ביחסיו עם הקרמלין שהלכו והסתבכו. אז זה הסתיים בהצלחה אף מעבר למצופה, ולכן קיים סיכוי טוב שצעד דומה גם באשר לשיחות בין ישראל לפלסטינים יצליח גם כן - במיוחד לנוכח העובדה שלכל השחקנים, כולל מדינות ערב, יש עניין לאחד שורות בהתמודדות מול האיום האיראני.
לפנייה לכתב/ת 
