איך עושים יחסי ציבור לעצמי בעצמי?

בכל אירוע כיתתי בבית הספר היסודי בו למדתי, מצאתי לנכון להיות על הבמה. בכיתה ב' הצגתי תרגילי ריתמיקה בכישרון בינוני מינוס, בכיתה ד' זייפתי חופשי משירי ארץ ישראל, תוך שאני מקפצת בכוריאוגרפיות סטייל להקות צבאיות, ובסיום של כיתה ח' הגעתי לפסגה, וזכיתי לקבל תפקיד די נחשק בהצגת סיום בית הספר. עד היום אני זוכרת כל מילה מהטקסט שהיה לי שם.

ההצגה ההיא סיכמה את מפעל חיי על הבמה, ובגיל 13 כבר ידעתי שמה שבאמת יעשה אותי מאושרת בחיים, יהיה מאחורי הקלעים. נאמנה למשנתי זאת - בחרתי להיות צלמת, ואני עובדת במקום עבודה מסודר כבר כמעט שלושה עשורים, וזה אומר להיות מאחרי הקלעים תרתי משמע. רק מה...עכשיו מכירת התכשיטים שלי על הפרק, ובשביל לקדם את העניינים, עלי להעמיד את עצמי בחזית, ולייצר סביב היצירה מערכת של יחסי ציבור.

מה זה השטויות האלה יחסי ציבור?

להבדיל מפרסום בתשלום, יחסי ציבור הן כתבות המתפרסמות במדיה הכתובה או האלקטרונית כתוכן, בשל כך הן בעלות אמינות גדולה יותר, וללא תשלום מצד בעל העניין. במצב האוטופי, הייתי מגדירה את האייטמים האלה כבחירתו של עיתונאי בקיא ומתעניין בתחומים שבתחום האחריות שלו, אחרי שראה ובדק את איכות המוצר עליו הוא ממליץ. אנו כצרכנים יכולים להתייחס לאותה המלצה בכבוד הראוי לה. אבל איך כובשים את היעד?

כמו בקלישאה - שיותר משהעגל רוצה לינוק רוצה הפרה להניק, כך גם מניעה מערכת יחסי הציבור את עצמה. היוצרים (אני, אתם) זקוקים לכתבות – והעיתונאים רוצים שתחת שמם יהיו אייטמים טובים ורצוי בלעדיים. אחרי שאנחנו יודעים את הסוד כפשוטו, כל שנותר לנו הוא לסרוק את אמצעי התקשורת, למצוא את המקומות הרלוונטים, ולעדכן את העיתונאים המתאימים על קיומנו.

אז אפשר לקחת משרד יחסי ציבור (במחיר שמתחיל בכמה מאות דולרים ועד אלפי דולרים) ואפשר גם לנסות לבד. אני ניסיתי לבד, פניתי מיוזמתי לעיתונאים ואתרי אינטרנט שנראו לי מתאימים, השתתפתי בפסטיבל הבתים הפתוחים שיזמתי ונהניתי מיחסי הציבור של המשרד שניהל את היח"צ לפסטיבל. בנוסף, ניצלתי את היתרון נוסף שיש לי והוא בקטע הויזואלי – כשיחסי הציבור התבקשו לנפק תמונות, יכולתי לספק את הסחורה, גם זה קידם קבלת סיקור נדיב יותר מצד עיתונים שהתעצלו לבוא ולצלם בעצמם (שזה בערך כל המערכת התקשורתית). על משמעות הצילום בניהול עסק אני מתכוונת לכתוב ולהרחיב בהמשך.

בהמשך דרכי בזירת יחסי הציבור אני מתכוונת לבדוק איך אפשר לייצר עניין אצל כתבי האופנה והסטייליסטים, תחום שעוד לא נגעתי בו. אני מתכוונת לבדוק ולחקור כדי לבדוק האם ואיך יכול יוצר עצמאי להתברג לתוך מערכת צילומי אופנה או כאייטם אישי, וגם לדבר עם סטייליסטיות לגבי שילוב בהפקות. יש לי עוד דרך ארוכה. מה שבטוח - אצטרך להצטייד בהרבה סבלנות והתמדה. 

הקרב על האייטם הראשון

"עדי אדר – עיצוב תכשיטים" זאת אני. כמוני יש אמנים רבים וטובים, שרוצים שיכירו את היצירה שלהם. שנה וחצי עבדתי על קולקציית התכשיטים הנוכחית עד שהרגשתי שאני מוכנה לצאת לקרב – הקרב על האייטם. בשביל להגיע מוכנה לתחרות הקשה שסביב, ביקשתי ביקורת בונה מהאנשים הקרובים לי. מיניתי אחת מגיסותי כסמן הימני, וכשהגיע השלב בו היא רצתה לראות את התכשיטים יותר משאני רציתי להראות, ידעתי שאני מוכנה. תכשיטים זה עניין של טעם, לא כל מי שרואה את הקולקציה שלי אוהב אותה, אבל סביר להניח שאף אחד לא יכחיש את העובדה שהיא מקורית ועשויה כמו שצריך. אלה שני נתונים חשובים שכדאי להצטייד בהם בבואך להציע את עצמך לעיתונאי שמוצף בפניות רבות.

התחלתי במה שאני מכירה ועכשיו גם אתם תכירו את אסי פרידמן שכותבת טור שבועי שנקרא "בדיוק עכשיו" בשבועון לאישה. אסי היא עיתונאית החלומות עבור אלה מביניכם שיש להם מה להציע, אבל לא יודעים את הדרך. כסקרנית בלתי נלאית, היא מגיעה לכל קצוות הארץ אל היוצרים האנונימים והמיוחדים, ונותנת להם במה. "מבחינתי הבוס שלי הוא קהל הקוראים של העיתון", היא אומרת, "אני ממליצה רק על מה שאני בטוחה בו ב-100 אחוז. אם אראה מוצר יפה אך עשוי ברשלנות, לא אכתוב. אין פריט שכתבתי עליו בלי לראות ולחוש אותו". האג'נדה הזאת הפכה את הטור שלה לנחשק מצד אחד, וגם נגיש לכל יוצר מוכשר. בצדו מופיעה כתובת האימייל asi.laisha@gmail.com. יש לכם מוצר טוב? צלמו אותו בפשטות וכתבו לה, היא מבטיחה לקרוא את כל המיילים ולדלות מתוכם את הטובים ביותר.

אני בגוגל משמע אני קיימת

עם כל הכבוד לאייטמים מהעיתונות הכתובה, הם לא עוזרים לקיום האינטרנטי שלי. החיים הוירטואלים שאנחנו מנהלים צריכים להיות קשורים ביצירה שלנו, החל מעידכונים שוטפים בפייסבוק או בטוויטר, ובניית אתר או בלוג שיציג את העבודה שלכם. אבל על אלה נדבר בפעמים הבאות.

במסגרת פרויקט יחסי הציבור שלי, פניתי גם לאתרים מוכרים בתחום האופנה כמו האתר "מרמלדה", והאזכור בו הקנה לי עוד שורה בגוגל. ואחרי שיטוט מתמיד ברשת הוירטואלית מצאתי כמה שכיות חמדה מוכרות פחות אך לדעתי בעלות פוטנציאל, שרציתי להיות חלק מההמלצות שלהן. אחד מהם הוא אתר נעים למראה, שנקרא "עלמה ולמה". אחת ליומיים אני מקבלת משם ניוזלטר המספק מידע חווייתי על מקומות לבילוי ונופש וכל מה שמסביב. מאחרי המילים והחוויות נמצאת סיון יונאי, אם לשתי בנות קטנות שהחליטה שבזמנה החופשי תשלב שלוש אהבות שלה – כתיבה, טיולים ואינטרנט, ויצרה לעצמה אתר שמכיל את שלושתן. סיון מטיילת, אוכלת, קונה – את רשמיה כותבת ושולחת בניוזלטר חינני. ההתמדה והיצירתיות שלה עשו את שלהם, וכבר רשומים לזכותה כמה אלפי מנויים וכניסות. במסגרת מסעי בעולם יחסי הציבור הזמנתי את סיון יונאי לבית הפתוח שלי, וזכיתי לעוד שורה בגוגל על שמי.

מסקנות עד כאן

ביחסי הציבור הפשוטים הצלחתי לא רע, ולמען הצדק הפואטי עלי להודות שיש לי כמה יתרונות חשובים: אני מכירה את הדינמיקה של עולם העיתונות ממנו אני באה, ויודעת לצלם. יחד עם זאת הדרך עוד ארוכה ויצירתית, ואני מתכוננת להמשיך לחשוב כדי לעלות מדרגה בעולם הזה.

בפעם הבאה, נחדד את נושא המיתוג העצמי בהיבט הויזואלי והטקסטואלי, בהמשך דרכנו אל היעד.

רעיונות, עצות ובקשות adiadar@gmail.com