האדמו"ר של הניו אייג'

הרבה לפני שבארץ ידעו להגיד ניו אייג', בפיאסצ'נה שבפולין חי לו יהודי עם זקן שחור ופיאות שלימד את החסידים שלו על מודעות עצמית, דמיון מודרך ושימוש במחשבה. האדמו"ר, הרב קלונימוס קלמיש שפירא ז"ל, אף כתב מדריך לעבודת השם, שמתבסס על שיטות מעשיות כמו התבוננות והקשבה ללב.

בניגוד לאופי ההוראה הנפוץ בזמנו, האדמו"ר לא רצה רק להעביר ידע, הוא רצה שהחסידים שלו ירגישו, והוא כתב להם תוכנית אימונים שנועדה להחדיר בהם התלהבות. התלהבות שביקש לשמר בהם גם כשעבר יחד איתם לגטו ורשה ב-1939.

לפני שנרצח, הטמין האדמו"ר את כתביו באדמת הגטו, ולאחר המלחמה הם התגלו על-ידי פועל בניין פולני. הספר "להבות אש קודש" מאת ד"ר רון וקס, שיצא לאחרונה, מבוסס על כתבים אלו ומציג את תורתו פורצת הדרך של האדמו"ר. לספר אף מצורפות הצעות להנחיה אישית ולעבודה בקבוצות לאור תורתו.

איך נראה אלוהים?

עבור אדם עם דעות קדומות, המראה החיצוני של האדמו"ר יכול להטעות: זקן עבות, כיפה שחורה גדולה, פיאות ארוכות. אלא שכל אלו שייכים לאדם בעל חשיבה יצירתית וחופש דמיון. "מדובר בדמות יוצאת דופן", אומר וקס, "הוא יצר חידוש בכך שכתב הדרכות מאוד מובנות כיצד להגיע למודעות עצמית, כיצד לעבוד על הרגש. הוא עסק הרבה באינטליגנציה רגשית, וזאת בתקופה שבה התייחסו אל הרגש כאל דבר נחות והדגישו את השכל. הוא פיתח את

ההקשבה הרגשית, לימד איך לתעל רגשות וביקש להנחיל פתרון בעיות פנימיות ללא אמצעים חיצוניים.

"ההדרכות שלו מבוססות על פעולות שלא היו אופייניות בזמנו. הוא הציע דרכי חשיבה מאוד יצירתיות, מתוך הבנה של נפש האדם. לדוגמה, כדי להגיע להתלהבות בתפילה האדמו"ר הציע לחסידים שלו לדמיין שהם בבית המקדש ושומעים את המוזיקה של הלוויים. הוא היה ער לכך שכל פרשה טומנת בחובה סיפור עם חיים שלמים, והוא מציע להרחיב את הסיפור המקראי בדמיון. אם זה סיפור יציאת מצרים - אז לראות את הילד הקטן ששומע את משה מודיע להם שהם עומדים לצאת לחופשי. בעקידת יצחק לדמיין מה חשב אברהם אבינו בדרך.

"האדמו"ר עודד יצירתיות ואיפשר חופש דמיון גם במקומות לא מקובלים. למשל, אם אברך התלונן שקשה לו להתפלל אל דבר מופשט כמו האל, הוא הציע לו לדמיין את אלוקים כבעל גוף, דבר שכלל אינו מקובל ביהדות, שבה האל נתפס כמי שאין לו דמות. זוהי ללא ספק אמירה נועזת".

בהלוויה שלי

עולם הדמיונות של האדמו"ר מפיאסצ'נה הקיף את כל מעגל החיים, כולל יום מיתתו של אדם. "באופן טבעי, אנשים נוטים להדחיק את המוות, למרות שזה בעצם הדבר הכי ודאי שיקרה לו", אומר וקס, "האדמו"ר מציע לאדם שמרגיש תקוע מבחינה רוחנית להשתמש בדמיון מודרך ולחשוב על יום המיתה שלו כדי לקדם את עצמו. יש לו תיאור שלם מה אדם צריך לדמיין על יום מיתתו -שידמיין שהוא חולה, שנפרדים ממנו, את ההספדים והקבורה. אפשר אמנם למצוא רעיון דומה כבר לפניו בחסידות, אבל הוא הרחיב והנגיש את הנושא לחסידים".

נושא הנגישות היה אולי אחד הדברים שדירבנו את האדמו"ר מפיאסצ'נה לכתוב. במחצית הראשונה של המאה הקודמת הוא הרגיש שהחסידות עומדת במקום וזה הזמן לחולל בה שינוי. "לדבריו באותה תקופה החסידות היתה בנסיגה", מסביר וקס, "לדעתו, היא הפכה לתנועה שמרנית. האקסטזה שאפיינה אותה בעבר כבר לא קיימת והחסידות הפכה לחברה חרדית וחסרת חיוניות. הוא ביקש להחיות אותה".

בחייו פירסם האדמו"ר מפיאסצ'נה ספר אחד בלבד - "חובת התלמידים", שיצא לאור בורשה ועשה רושם גדול. עד היום הוא נכלל

כספר הוראה בתוכניות הלימודים בישיבות החסידיות. "מדובר בספר מוסר לנערים שמבטא את אופיו המיוחד של האדמו"ר", אומר וקס, "הוא פונה אליהם באופן ישיר ומנהל איתם דו-שיח, סגנון כתיבה שלא היה מקובל בזמנו. גם הבחירה שלו לפנות לגיל הצעיר היתה מאוד לא רגילה.

"הוא יצר ספר מאוד שיטתי על העבודה הרוחנית של הנערים, מלווה בהדרכות מרתקות. מוצאים שם שיטות פעולה פרקטיות שלא מצויות בספרי מוסר, כמו למשל מה לעשות כשיש לך יום הולדת. ההנחה של האדמו"ר היא שהאדם צריך להתקדם משנה לשנה, לכן הוא מציע לאדם בכל שנה להציב לעצמו מטרה - לדמיין איזה מין אדם הוא יהיה בעוד שנה, במה ישתפר, ומציע לקורא שלו למדוד את עצמו רק לפי הדמות שהוא בנה, ואם כעבור שנה הוא יגלה שהוא התקדם מעט גם בזה יש ערך".

אימון אישי לפי האדמו"ר מפיאסצ'נה

• הפגת כעס
  

המטרה: הפגת כעס כלפי אדם מסוים

• הפעלת דמיון עצמי ביום ההולדת
  

המטרה: הצבת יעדים וחשבון נפש (כדאי לעשות את ההדמיה ביום ההולדת בכל שנה, אם כי יכול הדבר להיעשות גם ביום קבוע בשנה, למשל בראש השנה. כמו כן ניתן להחליט על מועדים קצרים יותר).

הנחיות: עצום את עיניך, היה קשוב לנשימתך, מקד את תשומת לבך באוויר היוצא ונכנס מאפך.

נשימתך תהפוך לרגועה. נשום עמוק שלוש פעמים ונשוף לאט את האוויר החוצה. בעת הנשיפה דמיין את הכעס והמתח יוצאים ואתה שואף אוויר נקי.

דמיין את עצמך עומד לפני הראי בעוד שנה. צייר כיצד נראות פניך, מה מצב רוחך. אתה יכול לצייר את אופייך ואילו מידות יש לך. צייר את כל שאיפותיך בדמות זו. חזור על התרגיל כמה פעמים עד שתכיר היטב את דמותך העתידית. בכל זמן קצוב תעלה שוב את דמותך בדמיון, כל שתעשה זאת יותר, כך יקל עליך לצייר אותה בדמיונך.

בכל זמן קצוב שהחלטת עליו ערוך השוואה בין דמותך הנוכחית לבין דמותך העתידית. שים לב מה היחס בין שתי הדמויות, מה שיפרת, ועל מה עדיין צריך לעבוד.

• "להבת אש קודש" מאת ד"ר רון וקס. הוצאת תבונות, מכללת הרצוג-גוש עציון. ערב עיון לקראת צאת הספר יתקיים ביום הפטירה של האדמו"ר, אור לה' בחשוון תשע"א (12.10.10) במכללה.