תושבי עכו בהחלט נהנו ממים. ואז הגיע נפוליאון
מערכות המים הציבורית של עכו בתקופה העות'מאנית היו מפוארות ומשוכללות יחסית לתקופה ולאזור בהן נוסדו. זוהי הצצה למה שנותר מאמות המים והמרחצאות של הימים ההם
בשנת 1785 ביקש אל-ג'אזר, שליט עכו (1804-1775), משלטונות צרפת לשלוח לעירו מהנדסי מים מומחים כדי לתכנן אמת מים שתוליך את מי מעיינות כברי לעכו. עד אז היו מקורות המים לעיר מעיינות אל-בקר ואל-סיט שממזרח לעיר, ובארות מים שנכרו בתחומה. אולם, אוכלוסיית העיר גדלה, ועכו לא יכלה עוד להסתפק במקורות אלו. לאחר שנבנתה האמה נהנתה עכו מהמים הטובים בגליל.
מצב זה נשמר עד ראשית שנות השישים של המאה ה-20, עת חוברה עכו ל"מקורות" ונותקה ממעיינות כברי. שרידי אמת המים הנראים היום בין כברי לעכו שייכים לאמה שנבנתה ביוזמת סולימאן, שליט עכו בשנת 1815 בקירוב. אמה זו חודשה לאחר שאמת המים של אל-ג'זאר נהרסה בימי מצור נפוליאון בשנת 1799.
מאגרי מים ומסגדים
מי מעיינות כברי הוזרמו מהאמה לכל פינות העיר במערכת של צינורות חרס ואבן הבנויים חוליות-חוליות. המים הופנו לכ-40 סבילים (מתקני מים ציבוריים) הפזורים ברחבי העיר, שכן בתקופה זו לא הגיעו מים זורמים לבתים הפרטיים. אמת המים אף מילאה שלושה מאגרי מים לשעת חירום: המאגר הגדול ביותר נמצא מתחת למסגד אל-ג'זאר, והוא מנצל מבנה גדול מהתקופה הצלבנית; המאגר השני נמצא מצפון לבית הכלא המנדטורי ומתחתיו, ושימש להספקת מים לארמון שליטי העיר לפני שהוסב לבית כלא; המאגר השלישי התגלה מתחת לחומה הדרומית של העיר, ממזרח למגדלור, ושימש ככל הנראה את חיל המצב הטורקי שהוצב בחלק זה של העיר.
חדר האדים של חמאם אל-פאשה (צילומים: רשות העתיקות)
הקדום במרחצאות העיר הוא אל-שעבי, חמאם שנבנה בראשית המאה ה-18 ממערב לח'אן אל-עומדן. זהו חמאם גדול, מפואר, מעוטר באריחי שיש צבעוניים. בבית המרחץ חדר מבוא, חדרי אמבטיה, ובהם מים קרים ומים חמים וחדרי אדים. בחמאם חדרי הסקה ומערכת תעלות המוליכות את המים החמים מתחת לרצפות. חמאם אל-פאשה הוא בית המרחץ הגדול והמפואר בעכו. הוא נבנה ביזמת אל-ג'זאר במחצית השנייה של המאה ה-18.
כוסות רוח וקוסמטיקה של עות'מאנים
חמאם אל-שעבי ממוקם מדרום לבית הכלא של עכו (מוזיאון אסירי המחתרות), סמוך למבנה הסראיה הטורקי. בחמאם חדר מבואה גדול שבמרכזו מזרקת מים עשויה שיש, חדרי אדים נרחבים בדרגות חום שונות וחדרים פרטיים. בחדרים הפרטיים הוענקו לעשירי העיר טיפולי קוסמטיקה פרטיים, כגון תגלחת, מסאז'ים, הורדת שיער וטיפולים רפואיים כמו למשל טיפולים בכוסות רוח וטיפולים בעלוקות.
אריח קרמיקה עות'מני מחמאם אל פאשה
בבניית החמאם, כמו במפעלי בנייה אחרים שלו בעכו, השתמש אל-ג'זאר בפריטי בנייה יקרים ונדירים שאותם הביא מקרוב ומרחוק. עמודי גרניט ופורפיר מקיסריה, אריחי שיש צבעוניים לרצפות מטורקיה ואריחי פייאנס נדירים לקישוט הקירות מדמשק ומאנטוליה. תקרת בית המרחץ עשויה כיפות רבות, ובהן חורים עגולים בקוטר 15 ס"מ; אלה מחופים בקונוסים מזכוכית צבעונית, המאירים את החמאם ויוצרים תקרה בעלת דגמים מרהיבים מאוד.
בית המרחץ שימש את אוכלוסיית עכו עד לסיום המנדט הבריטי. חמאם אל-פאשה אף שירת את תושבי השכונה היהודית (ח'ארת אל-יהוד) שמדרום לו. אמנם היהודים לא הורשו להיכנס אל החמאם וליהנות משירותיו, אך מסופר כי הורשו להביא בשבת סירים לחדר ההסקה של החמאם וליהנות מן האש שהפעילו תושבי עכו המוסלמים.
אולם הקבלה של חמאם אל-פאשה
חמאם היהודים שכן ברובע היהודים של עכו העתיקה. ברובע היו כ-200 תושבים, ובית כנסת על-שם הרמח"ל (רבי חיים לוצאטו). 50 מ' ממערב לבית הכנסת, בחצר פנימית של משפחה מקומית, נשתמרו שרידי בית המרחץ. זהו מבנה קטן המכיל חדר מבואה, חדר רחצה (חדר אדים חמים) ותנור הסקה חיצון צמוד לחדר הרחצה. המבנה בנוי אבני כורכר ומראהו פשוט, ללא עיטורים מיוחדים. תקרתו כיפה משולבת בקונוסים של זכוכית לתאורה, בדומה לקירוי בתי המרחץ המוסלמיים.
- הכתבה פורסמה בגיליון ספטמבר של הירחון "טבע הדברים"
- מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות
ב-10 שקלים בלבד
לפנייה לכתב/ת 
