גימיק נשיאותי טרויאני
אוסף ההבטחות שנתן או לא נתן אובמה לנתניהו מתחלק לאלו שסותרות הבטחות לפלסטינים, ולאלו שהיינו מקבלים בכל מקרה
אף שמסוף הארץ ועד סופה תמהו שועי הארץ ועיתונאיה איך ניתן שלא לתפוס בשתי ידיים את "ההבטחות חסרות התקדים" שהעניק או לא העניק הנשיא אובמה לראש הממשלה נתניהו תמורת להקפאת הבנייה לעוד חודשיים, בחינה חפה מאופוריה של סל המטעמים שהורעף עלינו מלמדת שבמקביל לה העניק מחלק המתנות האמריקאי לאבו מאזן תשורות, שלפחות בחלקן עומדות לכאורה בסתירה לאלו שקיבלה ישראל.
למשל, בהנחה שפרטי המכתב שחשף דויוויד מקובסקי, מקורבו של דניס רוס, הם נכונים, מתברר שההבטחה לישראל לתמוך בזכותה לנוכחות צבאית ארוכת שנים בבקעת הירדן ירדה לעולם ולמזרח התיכון יחד עם הבטחה נשיאותית אחרת, לפלסטינים, שאם לא ינטשו את השיחות הישירות, תתמוך ארה"ב בהקמת מדינה פלסטינית על בסיס קווי 67' עם חילופי שטחים.
ניתן כמובן להפליא בלוליינות לוגית ומושגית ולקבוע כי שתי ההבטחות מתיישבות זו עם זו, ושהייה צבאית ישראלית רבת שנים בבקעת עולה בקנה לוגי אחד עם מדינה פלסטינית בגבולות 67'. שכן ניתן לראות באותה נוכחות לא יותר ממשהו סמלי וארעי של תקופת מעבר, כדי להעניק "תחמושת בטחונית-ציבורית" בידי ראש ממשלת ישראל בבואו למכור את העסקה לכנסת, לציבור, למתנחלים ולמפלגתו.
אלא שבהבטחה מעין זו גלום בעיקר עוקץ סמוי ובעייתי למדי, שנעלם כמעט לחלוטין מעיניהם של עדת המתפעמים. הרי מעצם ההתחייבות האמריקנית משתמעת המסקנה שגבולות בני הגנה לישראל - ונוכחות של ממש בבקעה, אליבא דרוב גורמי הביטחון מאז ומתמיד, היא מרכיב בטחוני חיוני לישראל בכל הסדר - אינם עניין מובן מאליו בהסכם עם הפלסטינים, והיא בבחינת אקסטרה שתינתן רק אם נהיה ילדים טובים ונמשיך להקפיא את המתיישבים לעוד חודשיים.
כך, עם גבולות ההבטחה האמריקנית, המתבררים כלא יותר מתמיכה בשהייה קצובה בזמן באיכות הכוחות ובטיב השוהים במקום (צבא ולא אזרחים), נראית תשורה זו כעוד גימיק נשיאותי מפתה אך ריק מתוכן. הלוא כל הבטחה של ארה"ב למשהו מעבר לכך, שתובא כמובן לידיעת הפלסטינים, לא תותיר אותם ולו ליום אחד נוסף במו"מ (אם הוא אכן ייפתח), ואת זה האמריקנים הרי יודעים היטב.
שאר ההבטחות, כמו וטו אמריקני במועצת הביטחון על הצעות אנטי ישראליות, או הספקת מטוסי F-35 נוספים, קרוב לוודאי שלא יילכו בדרך כל הבטחה אמריקאית אחרת, ואכן ימומשו - אלא שאין בהן דבר יותר ממתת יד נשיאותית שממילא הייתה ניתנת לישראל בכל הסדר, אם וכאשר יהיה (וקרוב לוודאי שלא יהיה).
את ההבטחה העמומה למאבק נחוש יותר בגרעין האיראני כבר יש לשייך למדור הטראגי-קומי. הרי קצת קשה לראות סבירות גבוהה מאפס לכך שאובמה - שמגלה חידלון מוחלט בהתמודדות אפקטיבית עם אחמדינג'אד - יחריף את צעדיו מול ההתגרענות האיראנית, רק בשל נכונות ישראל להוסיף לו עוד 60 ימי הקפאה.
גם אם לא חייבים לאמץ עד תום את הפסוק מתהילים "אל תבטחו בנדיבים", קצת קשה לראות את הרבותא הגדולה בהבטחות שווא, בעיקר מפי ממשל שדרס ברגל גסה את הבטחת קודמו בוש בנוגע לגושי היישובים. עמידה בפיתוי הגזר האמריקאי לא תפיל את עטרת ראשנו, וגם לא המקל שעלול לבוא במקומו - גם אם יהיו רבים מבינינו שעדיין יתקשו להבין איך אנחנו נמנעים מתשלום במטבע קשה על סחורה שממילא היתה ניתנת לנו.
לפנייה לכתב/ת 
