תחרות גולשים: איך נראה סיפור מהגמרא?

מלבד דיונים רבים בענייני הלכה והנהגות, בגמרא משובצים גם מאות אגדתות - סיפורים קצרים אך מלאי עומק על חז"ל. לקראת היום העולמי ללימוד יהדות, שייערך ב-7 בנובמבר לציון סיום ביאור התלמוד בידי הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), ynet וארגון "שפע" מכריזים על תחרות "מדרש תמונה" - שבה מוזמנים הגולשים ליצור דימויים (ציור/ איור/ צילום וכיוצ"ב) המתייחסים לאחת מארבע אגדתות שנבחרו.

החל מהיום ועד ל-27/10 (בשעה 23:00) מוזמנים גולשי ynet לשלוח דימויים הקשורים לסיפורי הגמרא שמובאים מתחת לטופס הרישום (בתרגום לעברית, כמובן). צוות השופטים, שכולל את הרב שטיינזלץ, הבמאי יוסי סידר, הקומיקסאי שי צ'רקה, איש הטלוויזיה אודי ליאון ועורך הביאור של הרב - יוני אליאב, יבחרו את הדימויים העולים לגמר על פי פרמטרים של מקוריות, אסתטיות ומסר או פרשנות מעניינת שמתווספת לאגדתא בדימוי. עשרת העולים לגמר יובאו לבחירת הגולשים.

לכל אחד מבין העולים לגמר יוענק פרס, כשהזוכה במקום הראשון יקבל סט גמרא שלם (גדול) עם ביאור שטיינזלץ, בשווי אלפי שקלים. גם הזוכים במקום השני והשלישי יקבלו סטים של שטיינזלץ, במהודרת וילנא ובפורמט הקטן, בהתאמה. הזוכים במקום ברביעי והחמישי יקבלו דיסק ובו גמרא מלאה עם ביאור שטיינזלץ בשווי של כאלף שקלים. שאר העולים לגמר יקבלו ספר עיון פרי עטו של הרב.

נו, למה אתם מחכים?

בת הקיסר ורבי יהושע

בתו של הקיסר ידעה שאביה אהב את חברתם של חכמי ישראל. כשראתה את רבי יהושע בן חנניה ואת מראהו הלא מצודד, לא התאפקה ושאלה אותו "איך זה שאתה חכם כל-כך אבל גם מכוער כל-כך?" רבי יהושע גלגל אליה את השאלה בחזרה: "איך זה שאבא שלך שם יין בכלי חרס?" בת הקיסר הופתעה: "האם יש כלי אחר לשים בו יין?", שאלה, ורבי יהושע התחכם ואמר: "בוודאי, לאנשים חשובים כמוך וכמו אבא שלך, נצרכים כלי כסף וכלי זהב עבור יין".

הנערה המליצה לאביה להעביר את כל היין לכלים מפוארים מכסף וזהב ולאחר זמן היין החמיץ. הקיסר כעס על בתו, אך הבין כי לא בה טמון מקור הטעות. הוא שאל למקור המידע והיא האשימה כמובן את רבי יהושע. כשהקיסר קרא אותו לחקירה ושאל "מדוע נתת לבתי עצה שידעת כי אינה נכונה?" ענה רבי יהושע: "אמרתי לה בדיוק מה שאמרה היא לי". הקיסר הבין את הלקח שרבי יהושע רצה ללמד, אך עדיין הציקה לו השאלה מדוע ישנם אנשים יפים וחכמים. רבי יהושע חשב רגע ואמר: "אם הם היו מכוערים, הם היו חכמים יותר". העמיקו בלימוד כאן

חוני המעגל ועץ החרוב

חוני המעגל הצטער שהוא לא מבין את פירוש הפסוק "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". כיצד גלות של 70 שנה יכולה להיות דומה לחלום? היש מישהו שישן 70 שנה וחולם? יום אחד הלך בדרך וראה מישהו נוטע עץ חרוב. שאל אותו "כמה שנים עד שהעץ ייתן פירות?" ענה לו האיש "שבעים שנה". שאל חוני "האם נראה לך שתחיה עוד שבעים שנה?" ענה לו האיש "אני מצאתי עולם מלא בחרובים ששתלו אבותיי, וכך אעשה לבניי". חוני ישב, אכל לחם ונרדם.

הוא ישן במשך שבעים שנה. כשקם, ראה אדם שקוטף חרובים מן העץ. שאל אותו "אתה שתלת את העץ?" ענה לו האיש "אני נכדו של מי ששתל". הבין חוני שישן שבעים שנה. הלך לביתו, נכנס ושאל "האם בנו של חוני נמצא?" אמרו לו כי בנו נפטר, אך הנכד שלו נמצא. אמר חוני לנכד: "אני סבא שלך". הנכד לא האמין. הלך חוני לבית המדרש ושמע את החכמים מדברים על רעיונותיו. אמר להם "אני הוא חוני המעגל", אבל גם הם לא האמינו לו ולא כיבדו אותו כראוי. חלשה דעתו, ביקש רחמים ומת. רבא אמר על סיפור זה: על כך אנשים אומרים "או חברותא או מיתותא" (או חברים או מוות). העמיקו בלימוד כאן

רבי ברוקא והסוהר

רבי ברוקא חוזאה הסתובב בשוק של בית-לפט (שם מקום) עם אליהו הנביא. שאל רבי ברוקא את אליהו "האם יש מישהו בשוק שהוא בן העולם הבא?" ענה לו אליהו "לא". בעודם מדברים, חלף שם איש אחד שנעל נעליים שחורות ולא היתה לו ציצית תכלת (לא היה לבוש כפי שנהגו יהודים להתלבש אז). אליהו אמר "האיש הזה הוא בן העולם הבא". רבי ברוקא רץ אחרי האיש ושאל אותו "מה מעשיך?" ענה לו האיש "בוא לכאן מחר".

למחרת חזר רבי ברוקא לשוק ושאל שוב. האיש ענה "אני סוהר בבית כלא, ואני ישן בין אגף הגברים ואגף הנשים כדי להשגיח שלא יאנסו הגברים את הנשים. פעם אחת ראיתי בחורה יהודיה שנקלעה לחברה של אסירים מפוקפקים, לקחתי שמרי יין והדבקתי לשולי שמלתה. האסירים חשבו כי מדובר בדם, והתרחקו ממנה". הקשה רבי ברוקא "ומדוע אינך לבוש כיהודי?" ענה האיש "אני מצוי בחברה לא יהודית ואיני רוצה שידעו שאני יהודי. כך, אוכל ללכת לחכמים ולומר להם כי פלוני מצוי בצרה ועליהם לעזור לו". המשיך רבי ברוקא: "ומדוע לא ענית לי כששאלתי אותך, ואמרת לי לשוב מחר?" השיב האיש "בדיוק הייתי בדרך להודיע לחכמים על צרה והייתי חייב למהר". העמיקו בלימוד כאן

נקדימון בן גוריון ומעיינות המים

פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היו להם מים לשתות. נקדימון בן גוריון, אחד מעשירי העיר, הלך אצל הגמון אחד וביקש "הלווה לי שתים-עשרה מעיינות מים לעולי הרגל, ואחזיר לך. ואם לא, אתן לך שתים-עשרה ככרות כסף". קבעו זמן לתשלום. כיוון

שהגיע מועד הפרעון ולא ירדו גשמים, שלח בבוקר ההגמון שליח עם המסר: "או מים או הכסף". שלח נקדימון מסר חוזר: "עדיין יש לי זמן". כך קרה בצהריים וכך גם בערב. לגלג עליו ההגמון: "כל השנה כולה לא ירדו גשמים, ועכשיו ירדו גשמים?"

ההגמון נכנס לבית המרחץ בשמחה. נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב. נתעטף בטלית ועמד בתפילה. מיד נהיה מעונן וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים-עשרה מעיינות מים על גדותיהם. כשנפגשו שוב השניים, אמר נקדימון להגמון "תן לי כסף עבור עודף המים שנתתי לך". אמר לו ההגמון "אני יודע שהקדוש ברוך הוא שינה את עולמו רק בשבילך, אבל בזמן שירד גשם כבר שקעה השמש, והגשמים שייכים לי". נקדימון חזר ונכנס לבית המקדש והתפלל: "רבונו של עולם, הראה לכל העולם שאתה אוהב אותנו". מיד התפזרו כל העננים והשמש הפציעה. נקדימון העמיד את השמש בלילה - רק כדי לא לשלם. העמיקו בלימוד כאן.