וויצק כוכב עליון
העיבוד התיאטרוני המופלא למחזה "וויצק", שמציג בימים אלה על במת תיאטרון הקאמרי, חושף את איתי טיראן כבמאי מחונן וחסר פשרות ואת להקת שחקניו כאנסמבל מעורר השראה
אם יש סיבה אחת לחזור שוב אל אולם התיאטרון, היא מצויה בפיתוי הבלתי נשלט להציץ ולו לרגע ממקום חיצוני, מוגן ולא מאיים אל תהומות הנפש העקלקלות של המין האנושי. לנסות ולהבין קצת יותר את העולם הלא מובן שעוטף אותנו.
מהרגע שזרקור ראשון פוקח עין על בית המשוגעים שיצק איתי טיראן על הבמה – הפעם בתפקיד כפול של במאי ושחקן - מסתחררות בסערה רגשית אחת גדולה תובנות סותרות על הטוב והרע שבבני האדם.
העולם כמעבדת ניסויים בבני אדם (צילומים: ז'רר אלון)
"כל המין האנושי הזה, מה הוא? הוא מין לא אנושי. תסלק עם קלשון את הטבע. הוא יחזור תמיד, שואג חופשי", מטיחה בקהל להקת המטורפים לראווה בפתיחת מופע האימים הזה שהוא עיבוד מבריק ליצירה "וויצק" של גיורג ביכנר.
רקיעות הרגליים הדורסניות על רצפת בית המשוגעים, שמתקדמות לאט ובטוח אל השורות הראשונות של הצופים, הן סימן מאיים לבאות. העולם הכאוטי שרוחש על הבמה כורך זרועותיו סביב צווארו של הצופה ולא נותן מנוח לכל אורכה של ההצגה, וגם שעות ארוכות לאחר סיומה.
אין מפלט לגימיקים
בכאוס המאורגן הזה, שבו רב הנסתר על הגלוי, מציעים טיראן ולהקת השחקנים שלו, קריאה מעמיקה בטקסט המורכב של ביכנר ובניגוד לפסט-פוד הפסבדו-תיאטרוני, שמוגש חדשות לבקרים על במת התיאטרון הרפרטוארי הישראלי, פה לא מאפשרים לצופה מפלט אל גימיקים צורניים או אחרים שיקלו על העיכול. זוהי עשיה תיאטרונית במיטבה ואולי ההפקה המשמעותית ביותר שעלתה על במת תיאטרון הקאמרי בשנים האחרונות. לבטח המסקרנת שבהן.
אורי רביץ בתפקיד הרופא. האדם כאובייקט
טיראן הוכיח שיש לו מה לומר לא רק כשחקן דרמטי מחונן, אלא במידה שווה גם כיוצר בעל תפיסה בימתית מרתקת, ראייה דרמטורגית בהירה ולא מתפשרת וקול ייחודי משלו. גם עבודת האנסמבל הנפלא שקיבץ סביבו – שחקנים ויוצרים - מוכיחה שמדובר לא רק בפרטנר בימתי מפרה, אלא גם בבמאי-מנהיג שביכולתו להוציא משותפיו לדרך את המיטב.
המחזה העל זמני של ביכנר נע במחוזות שבין אובדן השפיות לבין קריאה נכוחה של המציאות שהחיים בה הולכים ומאבדים את נקודות האחיזה. וויצק, גיבור המחזה, מתפרנס אך בקושי מעבודותיו כמשרת של קצין צבא ושפן ניסיונות במעבדה של רופא פסיכופט. האור היחיד בחייו הוא זה הנוצץ מעיניה של מארי, אהובתו ואם בנו. כשנשתלים במוחו רסיסי קנאה, נטרפת עליו דעתו, עד שבסערת רגשות הוא רוצח אותה ומתאבד.
ערן מור וגיל וינברג. חלק מהעולם המטורף והכאוטי
בתוך העולם הבימתי של "וויצק" כל האלמנטים מתחברים לכדי חוויה קוהרנטית ושלמה. המוזיקה של טום וויטס, נפלאה וכך גם העיבודים המוזיקאליים של נדב רובינשטיין. ההחלטה לשלב את המוזיקנטים בהפקה כדמויות בבית המשוגעים הזה, מוסיפה ומחזקת את אווירת הטירוף. התרגום של דורי פרנס מושחז ומעורר השראה. טל שחם, מעצבת התפאורה והתלבושות בהצגה, היא לא פחות מתגלית. הישראלית, שמתגוררת בברלין ויוצרת לראשונה בתיאטרון הישראלי, היא שותפה מלאה ליצירת העולם הפיזי והרגשי של ההצגה על כל הייאוש ותחושת העליבות הכוללת שבה.
כל האלמנטים שווים בתרומתם
התפאורה הולכת יד ביד עם עיצוב תאורה מוקפד שמצליח להלך בעדינות רבה ובה בעת להפתיע מבלי להשתלט על הבמה. בזה אולי טמון סוד הקסם: לכל אחד מהאלמנטים שמור המקום שלו שהוא שווה בתרומתו לשאר. זה נכון גם בכל הנוגע לעיצוב התנועה, שהוא לא פחות מרכזי, חשוב ומשמעותי מהטקסט ומהמשחק.
נעה שבתאי ורות אסרסאי. בהצגה הזו אין תפקידים קטנים
בהצגה המהודקת הזו אין תפקידים קטנים; כל אחד מהעומדים על הבמה, כולל המוזיקאים, הוא שותף מלא להצלחתה או לכישלונה של יחידת הקומנדו המרשימה הזו. אלון דהן, שמשחק בתפקיד המפקד של וויצק, מבלבל ומערער בזכות הדמות הלכאורה נורמלית שהוא מציג, ואז נוטע בה פרצי אינפנטיליות וזדון. ויש את אורי רביץ, שכל חזרה שלו לבמה היא עונג צרוף.
רביץ בתפקיד הרופא הסדיסט שמבצע ניסויים בוויצק, מצליח להדגים בו זמנית ובאופן פרדוכסלי מרתק גם חיבה לאדם כאובייקט וגם מיזנטרופיות.
העובדה שהוא לבוש כאלביס פרסלי מעוררת מחשבה מטרידה על תפיסה עצמית אגומניאקית משהו של הרפואה במאה ה-21.
ויש את ערן מור בתפקיד אנדרס, ידידו של וויצק, דמות תלותית ורדופת פוביות שמעוררת רחמים בתחילה אך מבעיתה בסופו של דבר. או את הליהוק המפתיע של השחקנית הצעירה רות אסרסאי לתפקיד מארי. אסרסאי היא אולי לא הבחירה המיידית לתפקיד אהובתו הפתיינית והמופקרת של וויצק, אבל במבחן התוצאה מדובר בליהוק מבריק. טיראן, בדמותו של וויצק, מציג דמות שבירה, נוירוטית ומעוררת חמלה, שרחוקה מאוד מהדימוי הבימתי הרווח שלו.
בהפקה הזו נדמה שטיראן, כוח מרכזי במצבת השחקנים של תיאטרון הקאמרי, ייצר לעצמו - אך לא פחות מכך גם לאנסמבל שחקניו מעורר ההשראה ולקהל הצופים הישראלי שראוי לתיאטרון טוב - הזדמנות נפלאה להתמודדות יוצאת דופן עם חומרים שלא בכל יום מפלסים להם דרך לבמה מרכזית בתיאטרון.
לפנייה לכתב/ת 
