יעל דיין: "אבא לא חשש מפרסום הפרוטוקולים"
בתו של שר הביטחון במלחמת יום הכיפורים מברכת על פרסום הפרוטוקולים המצמררים, בהם הציע להשאיר פצועים בשטח. "אבי לא היה נפוליאון שחילק בעצמו פקודות", אמרה, "חבל שאריק לא יכול לדבר, הוא היה חלק מההחלטה"
"אבא לא חשש מפרסום הפרוטוקולים, הוא גם כתב זאת בביטחון, את הרשמים מהרגעים הקשים והקלים יותר". כך אמרה היום (ג') יעל דיין, בתו של שר הביטחון דאז, משה דיין, על רקע פרסום הפרוטוקולים מישיבות הממשלה במהלך מלחמת יום הכיפורים. גנזך המדינה חשף את המסמכים לציון 37 שנים לפרוץ המלחמה.
- לחצו כאן
להורדת הפרוטוקול המלא מישיבת הממשלה
לדברי דיין, אביה "לא חיכה לפרסומים. הוא כתב כל מה שלא היה תלוי צנזורה. צריך להשוות את הפרוטוקולים למה שהתפרסם בשמו, מה שהוא כתב ודיבר עליו בחיק המשפחה". דיין הסבירה כי אביה כלל לא חשש מהיום בו יתפרסמו הפרוטוקולים: "הוא היה בטוח במה שעשה ואיך שנהג".
בדומה לאביה, גם היא לא חוששת מפרסום הדיונים בימים הקשים ביותר של מדינת ישראל. "אני בעד לפרסם הכול. בשעתו הייתי בעד פרסום כל מסקנות ועדת אגרנט וכל הדו"חות מהמלחמה. אם הדבר לא בעייתי מבחינת ביטחון המדינה, אז אני בעד".
היא התייחסה לביקורת שעלולה שוב להתעורר כלפי אביה. "הכל מעורר ביקורת בנוגע אליו. השם שלו מעורר ביקורת. לרוב בלי קשר לאמת. אנשים מרשים לעצמם, בעיקר מאז שהוא מת, לתת ביקורת הכי קטלנית, לא מוסרית ושקרית. לכן כל דבר שהוא אמת ונוסח אמיתי, אומר שיפרסמו".
בפרוטוקולים נחשפה התבטאות של משה דיין, שאמר בישיבה:
"במקומות שאי אפשר לפנות - נשאיר את הפצועים". בתו הסבירה כי מדובר בהחלטה כבדת משקל, שהתקבלה לאחר דיונים ארוכים על-ידי כמה וכמה בכירים, במטרה להציל חיים, וכי לא היתה זו גחמה של אביה. "היתה התייעצות איזה מחיר צריך לשלם, ואם לא עדיף שהשבויים יסגירו עצמם, במקום שנשלם במחיר גבוה - חייהם של הפצועים ושל רבים מהמחלצים".
היא הדגישה כי ההחלטות התקבלו על-ידי ההנהגה. "אבי לא היה נפוליאון שחילק בעצמו פקודות. היו לצידו דדו, שרון, אלוף הפיקוד ועוד. היו הצעות של אריק לניסיונות חילוץ. נתנו לו את האפשרות והניסיון לא צלח. לבסוף, תוך התייעצות עם הצלב האדום, קיבלו החלטה, על מנת שלא לגרום ללוחמים לחשוב שאסור להם להיכנע.
"בכל ההיסטוריה הצבאית שלו דיין פעל למען חילוץ פצועים. חבל שאריק לא יכול לדבר, הוא היה חלק מההחלטה שהתקבלה בדיון עמוק ועצוב. החלטה שהיתה משותפת, ולא כזו שדיין כפה את דעתו".
לפנייה לכתב/ת 
