היום השני: "רוצים זמן לעקירה ומכות"

ארבעה דיונים שנערכו אצל ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, ביום שאחרי פרוץ מלחמת יום כיפור, 7 באוקטובר 1973, חושפים את עומק הייאוש. מהמסמכים שנחשפים אחרי 37 שנים, גם נדמה שהקברניטים קיבלו תמונה חלקית מאוד של שדה הקרב, ולא הבינו את המשמעות המלאה של המכה הקשה.

הסיקור המלא: סודות יום כיפור

• בוקר המחדל: "רק שלא יגידו"
• היום השלישי: לא יודעים כלום
• הייאוש מתגבר: "לגייס בני 17"
  

בישיבה הראשונה, ב-9:10 בבוקר, דנו בדרכים להתמודד עם המלחמה בזירה הבינלאומית - האו"ם. בדברי הסיכום של גולדה לישיבה, היא מביעה חרטה על ההחלטה שלא להקדים את המתקפה המצרית-סורית במכת מנע - ומרירות על יחס העולם.

"אם חלילה נעמוד פעם נוספת במצב כזה, צריך לצפצף על העולם ולתת לצבא לפתוח", היא פוסקת. "כולנו היינו בדעה אחת אתמול בעניין זה (לא מכת מנע). אתמול, זה נראה כאילו זה היה לפני חודש ימים. דדו אמר לי: 'תני לי אפשרות'. הסוף הוא, וזה דבר חשוב, אנו רשומים לטוב אך ורק אצל האמריקאים. ואף על פי כן קיסינג'ר לא יכול לגייס עוד שתיים-שלוש מדינות על מנת לקרוא להפסקת אש ו'שיחזרו למקומותיהם'".

הדיון עצמו עסק בשאלה שהעלה שר החוץ האמריקני, הנרי קיסינג'ר, אם עדיף לישראל כי יתקיים דיון (בבקשה להפסקת אש) בעצרת הכללית, שם יש רוב "לערבים ולידידיהם", כך על פי הפרוטוקול, "או שהוא יטול את היוזמה ויגיש הצעה במועצת הביטחון".

• לחצו כאן לקריאת פרוטוקול הדיון מ-9:10
  

נראה דווקא כי הנוכחים אינם ממהרים לבקש הפסקת אש. גולדה מבקשת לדעת מה רע בדיון ממושך בעצרת. "מה אכפת לנו שתהיה עצרת? היא תימשך ימים אחדים. ידברו. אני לא בטוחה שזה ככה. לי נדמה שהאמריקאים לא יעמדו בפני לחץ כזה להתפשר בעצרת, כמו במועצת הביטחון".

יגאל אלון הציע לבקש מקיסינג'ר זמן נוסף, לפני שישראל תיתן את תשובתה. "צריך למצוא דרך להגיד לו את כל החששות ובתשובה נאמר לו We need more time".

השר ישראל גלילי הבהיר את הסיבות שבגינן יש לדחות, לדעתו, את הבקשה להפסקת אש - הזדמנות להחזיר את המצרים אל מעבר לתעלה: "אנו אומרים לו: לא רוצים מועצת הביטחון משתי סיבות, אפילו יסכימו להפסקת אש, אנו רוצים עקירה ומכות. רוצים זמן כדי לעקור אותם. צריך לחזור ולהגיד לו את הסיבה האמיתית".

• לחצו כאן לקריאת פרוטוקול הדיון מ-13:40
  

בהמשך התנהל דיון אם יש להציג בפני קיסנג'ר את המצב האמיתי ברמת הגולן, כולל פינוי היישובים. גולדה הייתה בעד: "אני לא מתנגדת שנגיד, יש גם סכנה של היישובים. כל זה תלוי באיזה מידה הרמטכ"ל חושב שמוכנים להגיד לו שהמצב הזה יתחיל להשתנות בעוד 24 שעות. אני רוצה לתת לו את התמונה האמיתית. לא קיבלתי את הרושם שהמצב אבוד", ציינה ראש הממשלה.

רבין חזר מסיני: "עניין ההרוגים והפצועים מסובך"

הישיבה האחרונה החלה ב-23:50, לאחר שיצחק רבין, אז בכיר במפלגת העבודה בלי תפקיד רשמי, שב מביקור עם הרמטכ"ל בחזית הדרום: "מה המצב שם? כל עניין ההרוגים והפצועים מסובך. יש 400 פצועים ו-80 הרוגים. גורודיש מעריך כי עד למעבר להתקפה יהיו 150-200 הרוגים.

"האוגדה של אלברט ספגה הרבה אבידות, לא מתחייב על מספרים, הרבה טנקים שקעו בבוץ, איבדנו כ-150 טנקים. ברמה - איבדנו אותו דבר".

רבין מספר שכוחות חיל הרגלים המצרים צלחו ועברו את התעלה, וכי רוב האבידות הטנקים הישראלים לא היו בקרבות שריון: "מרבית אבדותינו לא בטנקים, לא מטנקים אלא מחי"ר וטילי נ.ט. מיעוט אבידות בקרבות טנקים. המצרים עברו בשריון 2-3 נקודות, קנטרה, פידאן, והארמיה הדרומית מול צירי הג'ידי והמתלה. ההערכה היום שעברו מינימום 350 טנקים. סבור שזה קרוב ל-500 טנקים".

• לחצו כאן לקריאת פרוטוקול הדיון מ-14:50
  

גם רבין - כמו דיין בדיון שפורסם כבר מאותו היום, בו נערך להשאיר פצועים בשטח - מציין את הרמה הגבוהה של הלוחמים המצרים:

 "ברן מספר שהם מעבירים אנשים שהם ממש מתאבדים. בציר הצפוני, ליד רומני, 50-40 איש עצרו חטיבה. הם נלחמים. כולם מציינים שהחי"ר שלהם (אולי קומנדו) הם טובים מאוד. מצד שני יש חיילים מחטיבה 16 הירושלמית שנלחמים בצורה בלתי רגילה".

לקראת סיום הישיבה מציין רבין את התוכנית לתקיפה המסיבית למחרת, המבוססת על שתי אוגדות השריון בסיני: "המחשבה היא כזו: מחר, אסור ללכת טיפין-טיפין להתקפות. צריך התקפה אוגדתית - 200 טנקים. לפגוע ולהשמיד הטנקים, ודדו אישר את שתי התוכניות, אחת של ברן ואחת של אריק. המגמה היא זו, לא כל 400 הטנקים יתקפו. בין תל אביב לתעלה יש רק הטנקים האלה. נתקוף כשאוגדה אחת תוקפת ואוגדה אחת בבלימה. סיוע אווירי רציני. מוכרחים להבטיח הצלחה על ידי הכנה מדוקדקת".