שתף קטע נבחר

 
צילום: חגי לפלר

געגועיי לנילסן - חבל שלואיס פרננדז כבר לא 'זר'

שרון דוידוביץ' נמנה על תומכיו של הצרפתי, עד להתנהגותו המביכה במסיבת העיתונאים לפני קרואטיה (21:00, ערוץ 10). "זה כמו להגיע לברלין ולשתות קפה בסניף של ארומה"

כשאבי לוזון הצהיר לראשונה כי מאמן בעל שם עולמי יגיע לאמן את הנבחרת, נתמלאתי ישר בנוסטלגיה מתוקה לזר האחרון שעמד על הקווים באצטדיון רמת גן, ריצ'ארד נילסן, בתחילת שנות ה-2000.

 

הזיכרונות העלו בי חיוך. אמנם באותה קדנציה התוצאות היו אותן תוצאות כבעבר, הכישלונות נבעו מאותן סיבות וכל הרפש מסביב, נותר כשהיה. אבל משהו שם היה שונה. אדרת של כבוד סבבה את הדני החביב, שאולי לא הצליח להנחיל בנו תרבות כדורגל, אבל לפחות הראה שאפשר גם אחרת, שמעט כבוד וצניעות לא יזיקו לאף אחד. לא למאמנים, לא לשחקנים ובטח לא לעיתונאים שמסקרים את הנבחרת.


הראה שאפשר גם אחרת, ריצ'ארד נילסן (צילום: עדי סרדס) 

 

שמות כמו אוטמר היצפלד, רוברטו דונאדוני או פתיח טרים הוזכרו כמועמדים, אבל בסופו של דבר נשארנו עם לואיס 'ישראלי יותר מישראלי' פרננדז.

 

(עדיין) לא רפובליקת בננות 

עד לסוף השבוע האחרון הייתי בין תומכיו הנלהבים של הצרפתי. אחרי שנכחתי במסיבת העיתונאים המביכה שהתקיימה במשרדי ההתאחדות ביום חמישי, שם נעלמה לפרננדז כל הקלאסה, הבנתי כמה טעיתי.

 

הפארסה נפתחה בהשתלחות מגוחכת באחד העיתונאים ש'העז' לשאול שאלה שלא קשורה ישירות למערך או להרכב של פרננדז, אלא דווקא לדברים מסביב. משם זה עבר לשחצנות בסגנון 'אני מבין בכדורגל יותר מכם' (שאגב נכונה לגמרי, אבל בכל זאת היהירות לא באמת הכרחית בסיטואציה הזו).


לפרננדז נעלמה כל הקלאסה (צילום: אלי אלגרט) 

 

היא המשיכה עם אזכורים בלתי פוסקים לעבר המקצועי שלו, להאשמת עיתונאים כאילו הם כתבי חצר של קבוצה כזו או אחרת והסתיים בפתרון לשאלה שהעסיקה את כולם במהלך השבוע - "האם ראה לואיס פרננדז את המשחקים של טל בן חיים בווסטהאם ודודו אוואט בספרד?". התשובה המפתיעה? "ראיתי את המשחקים עם אשתי בטלוויזיה". אם זה לא היה מגוחך, זה סתם היה מצחיק.

 

אבל השיא דווקא הגיע כשהמאמן כחול לבן אמר שביקורת זה מקובל, אבל רק אחרי משחקים, לא לפני. האמנם? ואם ביבי יחליט לבטל את ההקפאה בשטחים, נבקר אותו רק אחרי מעשה? או סטנלי פישר יחליט להעלות עוד את הריבית, האם נזעק רק אחרי ירידה חדה נוספת של הדולר?


נהנה משפע של תרוצים. פרננדז (צילום: עוז מועלם) 

 

אולי צריך לספר לפרננדז שאמנם אנחנו לא ממש רחוקים מרפובליקת בננות, אבל וונצואלה או קובה אנחנו לא והתקשורת ממש לא חייבת להיות 'מגויסת' לטובת הנבחרת. זה בסך הכל כדורגל, לא מלחמה. 

 

ועל הצד המקצועי - ציון טוב מאוד

זהו, עד כאן העליהום על אישיותו השנויה במחלוקת של פרננדז. עכשיו הגיע שלב המחמאות (או שגם את זה אנחנו צריכים לכתוב רק אחרי משחקים?).

 

בעיקרון אני ממש לא מסכים עם כל הביקורות המקצועיות על הצרפתי. כפי שאמר יוסי בניון וכך גם רבים משחקני הנבחרת מדובר במקצוען אמיתי, הכי מקצוען שהיה כאן מאז... מאז נילסן.


מקנה הרגשה חמוצה, לואיס פרננדז (צילום: עוז מועלם) 

 

פרננדז ראוי להערכה על ההשקעה שלו, על שצפה בעשרות משחקים בשתי הליגות הבכירות ובעיקר על כך שהוא מאפשר לשחקן הישראלי באשר הוא לחלום כי קיים סיכוי אמיתי ללבוש את המדים הלאומיים. בין אם הוא במכבי תל אביב, עירוני קריית שמונה או בתחתית הליגה הבלגית. על כך מגיע שאפו.

 

אבל חוץ מזה, כדאי שנפסיק להשלות את עצמנו. אף על פי שקיבלנו את ההגרלה השנייה הכי קלה מאז שנכנסנו לאירופה, כל דבר מלבד מקום שלישי ומטה יהיה בגדר הפתעה עצומה. אולי שלל הפציעות לקראת ההתמודדות מול קרואטיה ויוון, יכניסו שוב את כולם לפרופורציה. מה גם שעכשיו לא משנה אם זה בצרפתית, עברית או מתורגמנית, פרננדז יכול בקלות ליהנות משפע של תירוצים.

 

להיות עם, להרגיש בלי

אבל עדיין, אני לא יכול שלא להמשיך את הקמפיין הזה בהרגשה חמוצה. מי יודע, אולי הנס יקרה ופרננדז אפילו יפיח בנבחרת שלנו תקוות מחודשות על

העפלה לטורניר יוקרתי ביום מן הימים, אבל עד שזה יקרה - רציתי לטעום קצת אירופה.

 

כי מה הפואנטה בלהביא מאמן זר, שהוא למעשה התגלמות הצבר הישראלי? זה כמעט כמו לנסוע לאירופה, להיכנס לקניון ולקנות ב-FOX; להגיע לברלין ולשתות קפה בסניף של ארומה; להיכנס למסעדה יוקרתית בפריז ולהזמין פעמיים חומוס גרגרים.

 

בסופו של דבר אתה מקבל משהו שאתה מכיר ומחבב, אבל האמת היא שבכלל רצית משהו אחר ממה שאתה מכיר ביום יום, רצית לגוון. לואיס, שיהיה לנו בהצלחה הערב.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ריצ'ארד נילסן
באדיבות אתר ההתאחדות לכדורגל
מומלצים