ההקפאה והלחץ: תום ימי החסד של נתניהו
הבחירות לקונגרס מתקרבות, וללא קשר לתוצאות - יתפנה אחריהן הנשיא אובמה לעסוק במלוא המרץ בפתרון הסכסוך באזור. זובור פומבי לראש-הממשלה במתכונת של תחילת הכהונה כנראה לא יהיה, אלא לחץ מסוג חדש - וכואב לא פחות
האמריקנים קיבלו מהליגה הערבית ארכה של חודש, ובירושלים גוברים החשדות מפני תרגיל שנרקם בוושינגטון נגד ראש הממשלה נתניהו. נראה שהסיכוי שתרחיש שבו רמזו דיפלומטים אמריקנים לבני שיח ערבים להמתין בסבלנות עד לאחר הבחירות שואף לאפס, שכן הדבר יהווה הוכחה לטענה שהלובי היהודי 'יושב' לממשל על הזנב.
תרגיל נגד נתניהו מאחורי הגב? אובמה ורה"מ (צילום: רויטרס)
הדבר האחרון שצריכים השליח ג'ורג' מיטשל או דניס רוס הוא הדלפת ציטוט באותה הרוח, שיימרח בכותרות הראשיות של כלי התקשורת הערביים. לכן, מה שהתרחש הוא ככל הנראה שהאמריקנים ביקשו זמן, הערבים הסיקו שהם צריכים פסק זמן עד לאחר הבחירות - וכך סיפקו לוושינגטון את המבוקש.
בימים האחרונים השקיעו בכירים בממשל מאמצים רבים בהידברות מול מדינות הליגה, בניסיון למנוע החלטה שתכבול את ידיו של אבו-מאזן. הילרי קלינטון טילפנה ברגע האחרון אליו ולשר החוץ הירדני, וערב הפסגה הערבית בלוב היה ברור לכל הצדדים שהערבים לא יטרקו את הדלת, למרות ההצהרות הפסימיות. התוצאה של כל אלה הייתה מעין "הערת אזהרה" של הליגה הערבית, שחברותיה החליטו לא להפריע לדיפלומטיה האמריקנית לעשות את שלה באזור - בעוד שבפועל, הולך ואוזל שעון החול.
גם אובמה חבול מתוצאות הבחירות - עדיין חזק
השאלה הגדולה והמטרידה ביותר בירושלים היא האם ברק אובמה, שהתחיל את כהונתו ב-2009 בסימן לחץ פומבי על ישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות וביזה את ראש הממשלה בביקוריו הראשונים בוושינגטון, ישוב לסורו אחרי ההתמודדות לקונגרס ולאחר "שינוי הכיוון" שנקט באפריל 2010 - כשתמיכת היהודים בו הלכה והתמעטה.
מבחינת אובמה, כבר יום לאחר הבחירות לקונגרס יתחיל הקרב בהתמודדות על הבית הלבן בבחירות 2012. הוא צפוי להגיע לשם מוחלש למדי, עקב אובדן הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים ואולי גם בסנאט. למרות זאת, אסור לשכוח שגם נשיא אמריקני כזה מחזיק עדיין בכוח רב להפעיל לחץ על ישראל, יותר מאשר על כל מדינה אחרת בעולם.
אובמה ינסה להחזיר לעצמו את קולות תומכיו העיקריים - אנשי השמאל והיהודים האמריקניים שתומכים בדמוקרטים כבר מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת ברוב מוחץ של כ-75 אחוזים. בבחירות שהביאו אותו אל הבית הלבן, גרף אובמה את קולותיהם של לא פחות מ- 78 אחוזים מהיהודים.
בקרב חוגי הימין היהודיים בארצות-הברית, שעליהם נמנים כמה מראשי "ועידת הנשיאים", מנסים בתקופה האחרונה לטעון שאובמה איבד את תמיכתם של שליש מהיהודים מאז נבחר לבית הלבן - בשל יחסו לישראל. זוהי ככל הנראה הגזמה פראית, שכן ישראל אכן מהווה נושא חשוב ליהודי אמריקה, אך לא היחיד ולא זה שניצב בראש סדר העדיפויות. היהודים, כמו בני מגזרים שונים באוכלוסיית ארצות-הברית, מאוכזבים מתפקודו של אובמה בעיקר בתחום הכלכלה, אבל גם בנושאים אחרים ולאו דווקא בסוגיית ישראל. הלך הרוח הרווח בקרב רבים באמריקה הוא שאובמה הוא פשוט נשיא "לא-מי-יודע-מה".
למרות הכל, מי שיבדוק באופן כן את יחסו של אובמה לישראל בכמעט 19 החודשים שחלפו מאז כניסתו לבית הלבן, חייב יהיה להעניק לו ציון טוב. הסיוע הביטחוני לישראל, החל מאישור עסקת מטוסי ה-F-35 ועד למימון פיתוח טילי ההגנה למערכת "כיפת ברזל", התמרונים הצבאיים המשותפים ושיתוף הפעולה ההדוק בתחום המודיעין ובנושאים אחרים - חשובים לאין שיעור.
גם בתחום הכלכלי יש לזקוף לממשל אובמה את הסיוע הקריטי לצירוף ישראל ל-OECD. לצד כל אלה, מתקיים גם סיוע דיפלומטי גלוי וסמוי רחב היקף ובעל הכרעה מכרעת באירועים שונים, מבלימת דו"ח גולדסטון בשערי מועצת הביטחון, הפרישה האמריקנית מ"ועידת דרבן" בז'נבה והפעילות הדיפלומטית האמריקנית המרשימה להחרפת הסנקציות על איראן.
עם זאת, ברור כי עם שאלת משבר הגרעין האיראני, המסתמן כמבחן החשוב ביותר, טרם התמודד אובמה. הוא עצמו מודע לכך שמדובר יהיה באחד המבחנים הקשים ביותר שידע בנשיאותו, כשברור לו שהדבר ימשיך לשמש מנוף להפעלת לחצים על נתניהו להתפשר בנושא הפלסטיני.
אובמה מאמין שסוף הסכסוך הישראלי-פלסטיני יהיה המפתח לפתרון בעיות רבות במזרח-התיכון, ולכן רואה בו אינטרס אמריקני באזור. יהיה אשר יהיה מצבו של אובמה לאחר הבחירות לקונגרס, הוא לא יוותר על הרעיון להביא את השלום למזרח התיכון כבר בשנה הבאה, אז תושלם הנסיגה מעיראק, תחל הסגת החיילים האמריקנים מאפגניסטן, והנשיא האמריקני יידרש להחלטות מכריעות באשר להתמודדות עם איראן.
נתניהו לא יציית? אובמה "יכאיב מבפנים"
בשנה הקרובה ידחוף אובמה את התהליך הישראלי-פלסטיני ולא יפסיק לעשות זאת. הוא יפעיל לחץ, אבל עד גבול מסוים. לא יהיה מדובר בלחץ פומבי ואגרסיבי מהסוג שהיינו עדים לו בתחילת 2010, כיוון שזה גרם לנשיא האמריקני לא מעט כוויות.
יותר מדי אנשים אמרו לו שהוא טעה, וגם רם עמנואל האגרסיבי כבר לא שם. דניס רוס מגביר את נוכחותו, מה שמצביע באופן נחרץ על הסגנון השונה שמאמץ הממשל. ההתנהלות תהיה מנקודת השקפה של מי שמכיר את הפוליטיקה הישראלית ויודע שיש לנתניהו קואליציה אלטרנטיבית, עם קדימה בראשות ציפי לבני.
את מקום הזובור הפומבי ימלא כעת לחץ מאחורי הקלעים, אבל כואב מאוד. לא יהיה מפתיע לראות את אובמה מזמין את לבני לבית הלבן כדי להעלות את הפופולריות שלה בארץ ולהכאיב לנתניהו. הוא יוכל להתנות את ביצוען של בקשות שונות בתחום הביטחוני בקבלת תמורה ישראלית.
איך יגיב, לשם הדגמה, אם יחליטו הערבים להביא את נושא המדינה הפלסטינית למועצת הביטחון? אובמה יוכל אמנם להטיל וטו - אך באותה המידה, הוא עשוי גם להסתפק בהימנעות. לפי הלך הרוח בקהילה הדיפלומטית הבינלאומית, אם לא תחול התקדמות במשא-ומתן, אכן יעבירו הערבים את הנושא הפלסטיני למועצת הביטחון. זה מה שעשוי אולי להיות המנוף החזק ביותר של הנשיא האמריקני להניע את נתניהו לכיוון הסדר קבע.
לפנייה לכתב/ת 
