טיהור אתני - יריית הפתיחה

אני עומד בראש הוועדה הפרלמנטרית לחקירת קליטת ערבים בשירות הציבורי. הערבים מהווים 20% מהאוכלוסיה, אך מהווים בערך 6.5% מכלל העובדים בשירות הציבורי. הנתון הזה אומר הכל. הוא רחוק מאוד משוויון, ומבטא הדרה, דחיקה, הזנחה ובעיקר אפליה. אין כמעט תחום אחד בחיינו שבו יש שוויון בין יהודים לערבים - לא בחינוך, לא בתשתיות, לא בחקלאות, לא בתעשייה, לא בספורט ולא בתעסוקה ובוודאי שלא בהקצאת קרקעות או בתכנון ובנייה.

מאז 1984 ישראל מוגדרת על פי חוק יסוד כמדינה יהודית ודמוקרטית. יהודית לפני דמוקרטית - וזה לא במקרה. אני גורס ששני הערכים לא יכולים לדור יחד באותה הגדרה. מדינה המגדירה עצמה "דמוקרטית" מחויבת לשוויון מלא בין כלל האזרחים. אך אם עוד לפני כן היא מגדירה עצמה במאפיינים אתניים ודתיים או לאומיים, יהודיים במקרה הזה, נוצרת העדפה של האזרח היהודי על פני כל מי שאינו כזה. 

רוצים הכרה? הכירו בנו כמיעוט לאומי

ראש הממשלה, שיודע שבתוך מדינת ישראל ובתוך הכנסת קיים וויכוח פנימי, ער ונוקב, רעיוני ומהותי על ההגדרה הזאת, החליט לייצא את הויכוח הזה לחו"ל, לקהילה הבינלאומית ובעיקר לדרוש מאש"ף הכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי כתנאי לחתימת הסדר מדיני.

ישנם שלושה מניעים לסירוב הפלסטיני לדרישה הזו.

.

הראשון: ההגדרה מקבעת את מעמדם הנחות של הערבים הפלסטינים בישראל ונותנת יתרון פוליטי ואזרחי, ובעיקר חוקתי, ליהודים על פני ערבים - דבר הפוגע קשות בערך "דמוקרטיה".

השני: נושא הפליטים וזכות השיבה. הכרה כזאת תמנע מפלסטיני כלשהו להעלות את נושא הפליטים על שולחן המשא-ומתן עוד לפני שהחל.

השלישי: נקרא לו הנראטיב. הכרה כזאת יש בה הודאה שהנראטיב הפלסטיני היה שקרי לא נכון, והנראטיב הציוני הוא הנכון. כלומר היא מבקשת מהקורבן של הציונות - שזה אנחנו - להודות שבעצם הנכבה לא היתה והנראטיב שלנו על הנכבה אין לו על מה לסמוך. אין מנהיג פלסטיני שיעשה זאת.

עזות המצח של המהגר

אין ספק שמדובר בתוכנית הדרגתית של טיהור אתני, ריקון ישראל מכמה שיותר ערבים ויצירת ישראל יהודית הומוגנית. ראש הממשלה נתניהו משחק לידי ישראל ביתנו ומובל באף על ידי ליברמן (אך מתגאה שהתיקון לחוק הוא יוזמה ורעיון שלו).

.

הם רוצים לשלוח מסר שהם בעלי הבית ואנחנו דיירי משנה בארץ שהיא למעשה הבית הלאומי והמולדת שלנו, שמעולם לא היגרנו אליה, בניגוד לעזות המצח של המציע שהגיע לפני פחות מ-40 שנה. הם יוצרים הרגשת מחנק גוברת, ומצמצמים את מרחב המחייה הדמוקרטי.

מדינת ישראל מצליחה לשווק את עצמה מול העולם כולו כדומוקרטיה יחידה באזור, אך התיאור הזה רחוק מלהיות מדויק. ישראל מנהלת שלוש שיטות ממשל.

הראשונה: דמוקרטיה מובהקת ל-80% מהאוכלוסייה שהיא דמוקרטיה ליהודים - אתנוקרטיה, או אם תרצו יודוקרטיה; המשטר השני: הדרה ואפליה על רקע לאומי של 20% מהאוכלוסיה, המיעוט הערבי; והשלישי: משטר הכיבוש בשטחים.

עד שישראל תתחיל להתייחס אל הפלסטינים באשר הם כאל שווים, לרבות אלה החיים בתוכה כאזרחים, ותכיר בזכויותיהם על הארץ הזאת, נמשיך כולנו לדשדש באותו מקום ולומר במידה רבה של צדק שישראל היא אכן יהודית ודמוקרטית - דמוקרטית כלפי יהודים, ויהודית כלפי ערבים.

ח"כ ד"ר אחמד טיבי, סגן יו"ר הכנסת ויו"ר מפלגת רע"מ-תע"ל