נובל בכלכלה: חוזה המיתון או כלכלן התנהגותי?

ועדת פרס הנובל תכריז היום (ב') על חתן הפרס לכלכלה לשנת 2010. עד כה הוכרזו השנה 5 חתני הפרס לשלום, לכימיה, לפיזיקה, לרפואה ולספרות. הפרס, בסך 1.5 מיליון דולר, יוענק לזוכים ב-10 בדצמבר - יום מותו של אלפרד נובל.

• דעה: יום יבוא ובפרס נובל בכלכלה יזכה ביולוג
• פרס נובל לכלכלה - האתר הרשמי
  

פרס הנובל לכלכלה, ששמו הרשמי הוא "פרס בנק שבדיה לכלכלה לזכרו של אלפרד נובל", נוסד בשנת 1968 בידי הבנק השבדי המרכזי - לציון שנת ה-300 לייסוד הבנק, וחתן הפרס הראשון הוכרז בשנת 1969. חתני הפרס מוכרזים על ידי האקדמיה המלכותית השבדית למדעים, על פי אותם עקרונות לקביעת חתני הפרס בענפים המקוריים המוכרזים מאז שנת 1901 בעקבות צוואתו משנת 1895 של נובל.

שני המועמדים הבולטים המוזכרים כזוכים אפשריים השנה הם הכלכלן ההתנהגותי ריצ'ארד תאלר מאוניברסיטת שיקגו שבארה"ב, ורוברט שילר מאוניברסיטת ייל. תאלר, הנחשב לחלוץ בתחום ההתנהגות הפיננסית, חקר את הפסיכולוגיה של קבלת ההחלטות ואת התנהגות השווקים, ואילו שילר נמנה על הכלכלנים שהזהירו מהתפוצצות בועת הנדל"ן בארה"ב. זכייה אמריקנית בפרס תשפר את מצבה של ארה"ב שזכתה השנה לפרס נובל אחד - בכימיה.

בין המועמדים הנוספים המוזכרים בבורסת השמות: הכלכלן האמריקני דייל מורטנסן; החוקר האמריקני יוג'ין פמה; הכלכלן הצרפתי ז'אן טירול; והכלכלנים רוברט בארו, פול רומר אלברטו אלסינה וקווין מרפי.

בשנת 2005 זכו בפרס שני חוקרים שעסקו ב"תורת המשחקים": המתמטיקאי הישראלי, פרופסור ישראל אומן, שעד פרישתו עבד באוניברסיטה העברית ופרופסור תומאס שלינג, כלכלן מהמחלקה למדיניות ציבורית וכלכלה באוניברסיטת מרילנד שבארה"ב. בנימוקים לקבלת הפרס ציינה הוועדה כי הם זכו בו על "הגברת ההבנה שלנו בנושא עימותים ושיתופי פעולה דרך ניתוח של תורת המשחקים".

בנאום הענקת הפרס הסביר הפרופסור יורגן וויבול מוועדת הפרס מדוע הוא ניתן להם: "מלחמות וקונפליקטים אחרים מסבים לאנושות סבל מימי קדם", אמר, "פעמים רבות הם מביאים ייסורים ואובדן חיים רב. למרות זאת חברות רבות חיות בשגשוג המתבסס על שיתוף פעולה ותחרותיות שלווה. מדוע ישנן חברות, ארגונים ומדינות המצליחות לקדם שיתופי פעולה בזמן שאחרות סובלות מעימותים?

"ישראל אומן ותומאס שלינג ניגשו לשאלה העתיקה הזו דרך הדלת האחורית של המלחמה הקרה, כשהבנה בנושא שיתוף הפעולה ועימות הייתה חיונית תחת האיום של מלחמה אטומית. למרות שהם ניגשו לנושא מזוויות שונות - אומן מצד המתמטיקה ושלינג מהצד הכלכלי - הם חלקו חזון: שלתורת המשחקים היה את הפוטנציאל לעצב מחדש את הניתוח של האינטראקציה האנושית".

פרופסור אומן, שנולד ב-1938 בגרמניה, גדל בארה"ב ועלה לישראל בשנת 1956, הוא הישראלי השני שזכה בפרס. שלוש שנים לפניו, ב-2002, זכה פרופסור דניאל כהנמן, פסיכולוג קוגניטיבי במחלקה למדיניות ציבורית באוניברסיטת פרינסטון.

כהנמן גם הוא זכה בפרס במשותף עם חוקר אמריקני נוסף, פרופסור וורנון סמית' מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון. השניים זכו בפרס על פיתוח מודל "תורת הערך" שמבקשת להראות כיצד אנשים מקבלים החלטות. שותפו של כהנמן בפיתוח המחקר, עמוס טברסקי, שנפטר בשנת 1996 הוזכר גם הוא במעמד קבלת הפרס.

אדמונד פלפס: היחס שבין אינפלציה ואבטלה

בשנת 2006 זכה בפרס פרופסור אדמונד פלפס מאוניברסיטת קולומביה בארה"ב על תרומתו "לניתוח של שקלול תמורות בין-זמניות במדיניות מיקרו כלכלית". פרופסור פלפס חקר את היחס שבין אינפלציה ואבטלה וכיצד מקבלי ההחלטות מושפעים ממנו.

נותני הפרס הסבירו כי "אחוזי אבטלה נמוכים ואינפלציה נמוכה הינן מטרות מרכזיות במדיניות כלכלית. במהלך שנות ה-50 וה-60, התפיסה הרווחת הייתה שמתקיים סחר חליפין בין שתי המטרות הללו. הניסיון הריאלי הצביע על כך שישנה מערכת יחסים יציבה בין האבטלה לאינפלציה, מה שנקרא 'עקומת פיליפס'. המסקנה הייתה שהאבטלה יכולה להיות מופחתת במידה ומקבלי ההחלטות יאפשרו לשיעור האינפלציה לעלות, לדוגמא על ידי קיצוצי מס והפחתות ריבית שיעודדו את הביקוש הכלכלי.

פלפס קרא תיגר על התפיסה הזו. החל משנות ה-60, הוא פיתח תיאוריה חדשה בנוגע ליחס האבטלה והאינפלציה שהדגישה את תפקידן של הציפיות האינפלציוניות כמו גם את הבעיות במידע על שוק העבודה. חברות פרטיות ומשקי בית חייבים לבסס את ההחלטות שלהם על ציפיות המגמה הכללית של המחירים והמשכורות. פלפס אפיין את ההתנהגות הזו ככזו המסתמכת לא רק על האבטלה אלא גם על רמת האינפלציה הצפויה".

לאוניד הורביץ, אריק מסקין, רוג'ר מאירסון: תכנון מנגנוני

בשנת 2007 זכו בפרס שלושה חוקרים, בנימוקים לקבלת הפרס ציינה הוועדה כי הם פעלו ל"הנחת התשתית לתיאוריית התכנון המנגנוני".

על פי וועדת הנובל, פרופסור לאוניד הורביץ (שנפטר שנה לאחר מכן, ב-2008), מהחוג לכלכלה באוניברסיטת מינסוטה תרם למחקר בכך שהיה "חלוץ בשדה המחקר של עיצוב ותכנון מכניסטי ופיתח מסגרות עבודה מתמטיות כלליות לניתוח ארגונים המטמיעים תהליכי קבלת החלטות קולקטיביות".

פרופסור אריק מסקין מהמרכז ללימודים מתקדמים באוניברסיטת פרינסטון זכה בו על "פיתוח תיאוריה יישומית, תיאוריה להשגת מטרות סוציאליות או כלכליות ייחודיות". פרופסור רוג'ר מאירסון מאוניברסיטת שיקגו זכה על ש"בשנות ה-70 יצירת 'עקרון הגילוי' (דרך להפשטת החיפוש של מנגנון יישומי) ותיאוריית ההטמעה' הובילו לקידום התכנון המנגנוני. הוא פיתח את העיקרון הזה לשלמות וקידם את קבלתו אל תוך בחינת בעיות כלכליות כגון מכירות פומביות ורגולציה".

פול קרוגמן: תאוריית המסחר

בשנת 2008 הוענק הפרס לפרופסור לכלכלה ויחסים בינלאומיים פול קרוגמן, מאוניברסיטת פרינסטון. קרוגמן, שעוסק במחקר של תיאוריית המסחר, הוא בעל טור קבוע ובלוג בעיתון הניו-יורק טיימס וידוע כמבקר חריף של המדיניות הכלכלית השמרנית בארה"ב ושל פעילותן הבלתי מרוסנת של החברות הפיננסיות הגדולות.

בנימוקי הוועדה צוין כי הוא זכה בפרס על "ניתוחיו בנושא דפוסי מסחר ומיקומה של הפעילות הכלכלית". הוועדה ציינה כי הוא "שילב שדות מחקר שונים אל תוך גאוגרפיה כלכלית מסחרית חדשה".

אלינור אוסטרום ואוליבר ויליאמסון: כלכלה שילטונית

בשנת 2009 זכו בפרס הפרופסורים אלינור אוסטרום ואוליבר ויליאמסון על "אופן ניתוחם של כלכלה שלטונית, ובאופן ספציפי, של נבחרי ציבור מקומיים".

פרופסור אוסטרום, מומחית לכלכלה שלטונית (ארגונית), מאוניברסיטת בלומינגטון באינדיאנה, הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס על כך ש"אתגרה את התפיסה המוסכמת על ידי כך שהציגה כיצד נכסים מקומיים יכולים להיות מנוהלים בהצלחה על ידי נבחרים מקומיים ללא רגולציה של השלטון המרכזי או הפרטה".

פרופסור ויליאמסון מאוניברסיטת ברקלי זכה בפרס בגלל "ניתוחו של הכלכלה השלטונית, במיוחד זה העוסק בגבולותיה של החברה הכלכלית".

על פי הוועדה, ויליאמסון "סיפק תאוריה מדוע חלק מהעסקאות הכלכליות הפועלות במסגרת השוק החופשי מתקיימות בתוך תאגידים ועסקאות זהות אחרות נעשות בין חברות. התיאוריה מסבירה לנו כיצד עלינו לנהל אחת מהאפשרויות הבסיסיות ביותר בארגונים אנושיים. מתי החלטות צריכות להתקבל על ידי הארגון ומתי הן צריכות להיות תלויות בכוחות השוק".